לפניכם 101 תרגומים חדשים של ראובן וימר לשיריו של הפייטן-המלחין-הזמר-הנגן הנערץ ז'ורז' ברסאנס (1982–1921). ברסאנס, שכונה "הטרוּבּדוּר של המאה העשרים", חיבר כ-200 שירים, שבהם הוא שר על צעירים מאוהבים ועל זקנים הנוטים למות, על זונות רחוב ועל פורצים, על האידאלים הגדולים המצעידים ללא תוחלת מיליונים אלי מותם. הוא שר על המוות, על לוויות ועל קבורות,
מִי מֵאִתָּנוּ אֵינוֹ מַכִּיר אֶת מִשְׁלֵי “הַצְּרָצַר וְהַנְּמָלָה” וְ”הָעוֹרֵב וְהַשּׁוּעָל”? לְמַעֲשֶׂה, כִּמְעַט כָּל מָשָׁל שֶׁאֲנַחְנוּ יְכוֹלִים לְהַעֲלוֹת בְּדַעְתֵּנוּ הוּא מִמִּשְׁלֵי לָה–פוֹנְטֵין. כִּ-350 שָׁנָה חָלְפוּ מֵאָז כָּתַב לָה–פוֹנְטֵין אֶת מְשָׁלָיו הַמְּשַׁעְשְׁעִים וְהַחֲכָמִים, וּכְשֶׁאָנו
"הלאדינו היא שפה ומסורת: היא ניב עתיק של הספרדית שנשתמרו בו מאפייני השפה עוד מהימים שלפני גירוש ספרד ב-1492, וברבות השנים נטמעו בה השפעות לשונות ארצות פזורותיה של הקהילה מאז ועד היום. לאדינו היא גם מסורת עשירה של שלל מעשיות וסיפורי-עמים.
כיום מתעניינים במסורת ובלשון הזאת לא רק חוקרי שפות עתיקות, אלא גם דורות ההמשך המחפשים אחר שורשי
בגיל 24 החלה הקריירה המקצועית של מי שהיה עתיד לשנות את פני הפרסום בישראל. לאורך 30 שנה קבע ראובן וימר אמות-מידה חדשות למקצוע במסעות כיבוש נועזים של התודעה הצרכנית: למן התשדיר הראשון שכולו ג'ינגל וחידושים אחרים של שימוש במדיה, עם אבני דרך כמו "החמצן של המדינה" ו"עגל רך".
השכל של הפרסום חושף את רזי המקצוע – מיצירתיות ועד אסטרטגיה שיוו