לפניכם 101 תרגומים חדשים של ראובן וימר לשיריו של הפייטן-המלחין-הזמר-הנגן הנערץ ז'ורז' ברסאנס (1982–1921). ברסאנס, שכונה "הטרוּבּדוּר של המאה העשרים", חיבר כ-200 שירים, שבהם הוא שר על צעירים מאוהבים ועל זקנים הנוטים למות, על זונות רחוב ועל פורצים, על האידאלים הגדולים המצעידים ללא תוחלת מיליונים אלי מותם. הוא שר על המוות, על לוויות ועל קבורות, לפעמים בהומור משעשע, לפעמים בנוסטלגיה ולפעמים ברצינות חמורת סבר, וכמובן, תמיד מתייצב בראש נושאי הדגל של התהילה לידידות, לנאמנות הבסיסית ולכנוּת של אדם כלפי זולתו, שהרי "אין כמו חברים!" ראובן וימר על תרגומיו לשירי ברסאנס: "האידאל שלי היה שהתרגום ייראה ויישמע כאילו ברסאנס כתב את שיריו בעברית, ועם זאת, להישאר צמוד ככל האפשר לתוכן המקורי ולהשאיר בשירים את הניחוח הצרפתי בלי לעקור אותם מנופם התרבותי – כל זאת תוך הקפדה ברסאנסית על מסגרת המשקל והמקצב, כך שיהיה אפשר לשיר אותם בטבעיות בלחן המקורי ובדרך שירתו של ברסאנס". כל אחד מהשירים מוצב מול המקור הצרפתי, והאיורים בספר הם מבחר מרהיב מציוריו של ז'אק וינונסקה לשיריו של ברסאנס. הבוגדת / La traîtresse מילים ולחן: ז'ורז' ברסאנס, תרגום: ראובן וימר אֶל הַמָּוֶת אֶקְרָא, מְחַכֶּה לוֹ כְּבָר כָּאן, אֵיךְ לֹא בָּא לִי לִחְיוֹת, מְחַפֵּשׂ לִי קַבְּרָן שֶׁיִּמְכֹּר לִי חֶלְקָה, הַמְּחִיר לֹא בְּעָיָה. פִּילַגְשִׁי נִתְפְּסָה בִּזְרוֹעוֹת בַּעֲלָהּ. – הוֹי, אַתְּ פִּילַגְשִׁי! אַתְּ בָּגַדְתְּ בִּי! כְּבָר חָשַׁבְתִּי שֶׁזֹּאת אַהֲבָה בְּאִבָּהּ, וְשֶׁדִּגְלִי הַקָּטָן הִתְנַפְנֵף בְּלִבָּהּ, אַךְ אֶתְמוֹל זֶה נִגְמַר אֶמֶשׁ, בְּיַעַר בּוּלוֹן. פִּילַגְשִׁי שָׁם שָׁכְבָה עִם בַּעֲלָהּ, זֶה אָיֹם! – הוֹי, אַתְּ פִּילַגְשִׁי! אַתְּ בָּגַדְתְּ בִּי! הַאֶמְצָא לָהּ שֵׁמוֹת, הַאֶמְצָא לָהּ מִלִּים? הַאוּכַל לְתָאֵר אֶת אוֹתָהּ בַּת כְּלָבִים, שֶׁהֶעֱדִיפָה תַּ'בַּעַל וּבָגְדָה בַּמְּאַהֵב, שֶׁהֵבִיאָה נִאוּף לְפִסְגַּת הַכְּאֵב? – הוֹי, אַתְּ פִּילַגְשִׁי! אַתְּ בָּגַדְתְּ בִּי! אֵי הָיוּ אָז עֵינַי, מַה סָּתַם לִי אוֹתָן? לֹא הִרְגַּשְׁתִּי אֵיךְ זֶה מִתְקָרֵב כְּבָר מִזְּמַן, כְּשֶׁהָיְתָה מְנַשֶּׁקֶת אוֹתִי בְּלִי תְּשׁוּקָה, וְעָשְׂתָה יְלָדִים לֹא דּוֹמִים לִי דַּוְקָא. – הוֹי, אַתְּ פִּילַגְשִׁי! אַתְּ בָּגַדְתְּ בִּי! רַק בִּשְׁבִיל קְצָת לִנְעֹץ אֶת הַקֶּרֶן בַּלֵּב, בִּקְרִירוּת שְׂטָנִית הַלּוֹעֶגֶת לַכְּאֵב, צָעֲקָה הַבּוֹגֶדֶת בְּקוֹל רָם לְעֶבְרִי: „הַקַּרְנָן* הַגָּדוֹל זֶה לֹא מִי שֶׁחוֹשְׁבִים!“ – הוֹי, אַתְּ פִּילַגְשִׁי! אַתְּ בָּגַדְתְּ בִּי! כָּךְ הִפְתַּעְתִּי פִּתְאוֹם אֶת הַזּוּג הַנִּפְשָׁע, מְנַסֶּה לְחַדֵּשׁ נִשּׂוּאָיו בְּלִי בּוּשָׁה, פִּילַגְשִׁי שָׁם תָּפַסְתִּי מְבֻלְבֶּלֶת כַּדִּין, מְנַסָּה לְבַרְדֵּק רְשִׁימַת קַרְנָנִים. – הוֹי, אַתְּ פִּילַגְשִׁי! אַתְּ בָּגַדְתְּ בִּי! ...

בגיל 24 החלה הקריירה המקצועית של מי שהיה עתיד לשנות את פני הפרסום בישראל. לאורך 30 שנה קבע ראובן וימר אמות-מידה חדשות למקצוע במסעות כיבוש נועזים של התודעה הצרכנית: למן התשדיר הראשון שכולו ג'ינגל וחידושים אחרים של שימוש במדיה, עם אבני דרך כמו "החמצן של המדינה" ו"עגל רך". השכל של הפרסום חושף את רזי המקצוע – מיצירתיות ועד אסטרטגיה שיווקית. מהי תדמית ומהו מיצוב, איך להשתמש בתקשורת המונים. אמנות השכנוע זוכה להבהרה מפי מי שניצח על מערכות הפרסום של חברות-ענק כקוקה-קולה, עלית, דיסקונט ודובק, בנה קמפיינים פוליטיים למנהיגים כיצחק רבין, עזר וייצמן ומשה דיין והוביל מאבקים ציבוריים שהסעירו את המדינה. בתמהיל ססגוני פסיכולוגי-פילוסופי-פוליטי ואוטוביוגרפי ובחדווה לשונית, משורטטים כללי המאקרו של ההשפעה ומנותחים פרטי המיקרו: מזיכרון ועד גימיק, מתפיסה עד שחיקה. אתה צמא ליותר, מתקוון ומגלה איך באמת נולד "ביצים-ביצים". זהו גם סיפור על כוח, על כסף, על יצרים ועל תדמיות, פרספקטיבה ייחודית של התרבות הישראלית מאחרוי הקלעים של עיצובה. ד"ר ראובן וימר, ממבשרי הזרם המודרני בפרסום בישראל, מחלוציו ומראשיו, נולד בחיפה ב-1937, התחנך בקיבוץ מזרע ולמד מינהל-עסקים בארצות-הברית. בעל תואר בוגר בפרסום, מוסמך בשיווק ודוקטור לתקשורת-המונים. מושא להערצה לחיקוי ולקינאה של פרסומאים ומשרדי פרסום רבים. וימר מציג תובנות מרתקות בספר יסוד למנהלים ולסטודנטים, לאנשי תקשורת, פרסום ושיווק ולקוראים נאורים כאחד. ...

"הלאדינו היא שפה ומסורת: היא ניב עתיק של הספרדית שנשתמרו בו מאפייני השפה עוד מהימים שלפני גירוש ספרד ב-1492, וברבות השנים נטמעו בה השפעות לשונות ארצות פזורותיה של הקהילה מאז ועד היום. לאדינו היא גם מסורת עשירה של שלל מעשיות וסיפורי-עמים. כיום מתעניינים במסורת ובלשון הזאת לא רק חוקרי שפות עתיקות, אלא גם דורות ההמשך המחפשים אחר שורשיהם – הצלילים ששמעו בילדותם. בספר "משלי לאדינו" מובאים בנוסח הפיוטי וההומוריסטי של ראובן וימר עיבודים לכשבעים סיפורים מהמסורת הזאת, חלקם כפי שנלקטו ממקורות שונים. תרומתו המקורית, משלים מאליפים בסגנון המסורתי של סיפורי הלאדינו." ...

וניל שוקולד" הוא קובץ סיפורים המגוללים בהומור מעודן ולעיתים פרודקסלי ובנימה של השלמה בוגרת, פרשת חיים שראשיתה בחיפה של תקופת המנדט הבריטי והמשכה בישראל של המאה הקודמת, כפי שהיא משתקפת בזכרונו של הכותב, שחרת בשער ספרו את המוטו המסויג: "מי שסבור שאת העבר לא ניתן לשנות, טרם כתב את האוטוביוגרפיה שלו". זוהי אוטוביוגרפיה בתחפושת כתובה בלא שמץ זיוף על אהבה ראשונה וטראומה ראשונה, רצף זכרונות המשמרים את הנאיביות והרעננות של אותם ימים רחוקים, המתפוגגים בזרות המעיקה של ההיסטוריה העכשווית. כל זה בחלקו הראשון של הספר. בחלקו השני - כמה סיפורי פנטסיה החודרים במחווה משוחררת אל ההיפר- מציאות, ממוזגים בהומור וחושפים תובנות מפתיעות....

הסּוּפיות היא מסורת מיסטית באיסלאם, בדומה למסורת הקבלה שלנו והיא שואפת להגיע לקרבה אינטימית עם האל באמצעות ההתבוננות העצמית והחוויה. המשלים המובאים בספר שלפנינו, מבוססים על טקסטים מסופרים של הסּוּפים (תורה שבע"פ), טקסטים המשלבים את חכמת המזרח עם פואטיקה מיוחדת במינה שראובן וימר עיצב למשלים מחורזים במקצב של סחרורי הדרווישים הסּוּפיים והסב אותם לסוגת המשלים שלו, המשלים משקפים את עולמם הפנימי של המורים הסּוּפיים, אורח חשיבתם ואורח חייהם, דרכי ההוראה שלהם וחזיונותיהם הנפלאים; מסורת מיסטית בת מאות שנים המעוררת פליאה והשתאות....

הספר 'המרובעים של ראובן וימר' מכיל 50 שירים, מרובעי חכמת האהבה ו-100 שירים, מרובעי אהבת החכמה (פילוסופיה),  המהדהדים לעיתים אמרות של הוגים, משוררים, סופרים, מדענים ומדינאים, ששמותיהם מופיעים כהערה מתחת לכל מרובע - בהתאמה. כמאמר חז"ל: "כל האומר דבר בשם אומרו מביא גאולה לעולם", אל יחפש הקורא את המקור, מכיוון שלא הבאתי את הציטוט כנתינתו, אלא ניסחתי את הרעיון לפי כלליו של המרובע, שיכול להכיל בארבע שורות, הדהוד של שלשה הוגים שונים שאת שמותיהם ציינתי אחר כבוד, בהערה תחתיו. התנצלותי מראש: הזיכרון לעתים מתעתע בנו. אם זיכרוני ניכס לי הגיג, שקלט אי-פעם מקריאתי, בשנות חלדי, הריני מתנצל בפני מחברו, גם אם הוא מת, אפילו לפני אלפיים שנה....

סיפורה של עדה יונת והריבוזומים שלה, נראה לי מופלא באמת וראוי שיסופר לכל העולם, החלטתי שאני אספר את הסיפור הזה למרות החובבנות המדעית שלי.  בימים שעדה שהתה בישראל והיה לה פנאי בשבילי, ישבנו, ושעות ארוכות עדה סיפרה לי את סיפור חייה ועבודתה. ראיינתי את בני משפחתה ומקצת מחבריה לעבודה ונתגלתה לפני מסכת חיים מופלאה, של אישה יחידה במינה. מרגע שהכרתי את עדה יונת ועקבתי אחר עבודתה, הייתי בטוח שביום מן הימים היא תזכה בפרס הנובל, הייתה לי מזימה קטנה, תכננתי שאסיים את הספר עם קבלתה את הפרס ואז אוציא אותו לאור בארץ ובעולם בכל השפות, הספר ייחטף ואני ארוויח מיליונים, שאת מחציתם לפחות, אתרום למחקריה של עדה. עדה יונת זכתה בפרס נובל לכימיה בשנת 2009, חיכיתי אחת-עשרה שנים, ועדה עדיין עסוקה עד למעלה ראש, בנסיעות ובהרצאות בכל קצווי העולם, תוך שהיא ממשיכה בעבודתה המדעית, ואיני יודע מתי היא תתפנה לכתוב את ספרה... הספר הנוכחי, הוא פריין של שלוש שנות כתיבה. מאז, התקדמה עדה בעבודתה, ובשנים מאז, שקיבלה את הפרס, חלו התפתחויות רבות במדע וברפואה בעקבות תגליותיה. אולי היא ואולי אחרים יעבירו/יתארו את פועלה בספר נוסף, ומן הסתם בספרים נוספים. אני אסתפק בהבאת הסיפור של עדה, מילדותה, ועד ימי קבלת פרס הנובל. ולהקורא ינעם....

פגישה אקראית בין קשיש בודד לילדה סקרנית הופכת למסע קסום של זיכרונות, סודות ולקחי חיים שישנו את שניהם לנצח....

במחקרי העבר על רמברנדט, כמה מרכיבים בעבודתו היו חסרי הסבר ויוחסו למה שנקרא "המסתורין של רמברנדט". אחד המרכיבים הללו הוא התפתחותה של חתימתו לאורך הקריירה שלו. ספר זה נועד להדגים כיצד חתימותיו של רמברנדט משקפות את השלבים הרוחניים השונים בחייו. על ידי ניתוח ההתפתחות של חתימתו בציוריו ובתחריטיו, הספר הזה יחשוף את הקשרים של רמברנדט ושייכותה של חתימתו, לדתות השונות: נצרות, יהדות, קבלה והבונים החופשיים....