ראובן וימר נולד בחיפה ב-1937, גדל והתחנך בקיבוץ מזרע. הוא שירת בחטיבת גולני ואחרי השחרור הצטרף כחבר לקיבוץ. כעבור שלוש שנים עזב את הקיבוץ ועבר לירושלים ללמוד ספרות ואמנות, ומאוחר יותר עבר להתגורר בתל אביב.
בשנת 1963 החל וימר לעבוד בתחום הפרסום, תחילה במשרד "בינג-ליניאל" בחיפה, אחרי כן בפרסום "דחף" ולבסוף בחברת פרסום שבבעלותו, "פרסום וימר יעקבסון טמיר".
במשך השנים טבע וימר סיסמאות פרסום רבות המוכרות עד היום, בהן "טוב לי עם עלית", "איזה זיפ שותים היום" ו"החמצן של המדינה", וכן שמות מותגים נפוצים, כגון "כספומט", "נשיקולדה", "פלאפון", "פצפוצי אורז", "כיף כיף" ו"עגל רך". כמו כן הכניס וימר מילים וביטויים לשפה העברית כגון: "ידוען", "מקוון", "הכי-הכי", "סתירון" ו"תשנין".
במחצית שנות השמונים שימש וימר ראש האיגוד הישראלי לפרסום, וב-2006 זכה לאות הוקרה על מפעל חיים בתחום. בשנים האחרונות הוא עוסק בתרגום ובכתיבה.

ראובן וימר נולד בחיפה ב-1937, גדל והתחנך בקיבוץ מזרע. הוא שירת בחטיבת גולני ואחרי השחרור הצטרף כחבר לקיבוץ. כעבור שלוש שנים עזב את הקיבוץ ועבר לירושלים ללמוד ספרות ואמנות, ומאוחר יותר עבר להתגורר בתל אביב.
בשנת 1963 החל וימר לעבוד בתחום הפרסום, תחילה במשרד "בינג-ליניאל" בחיפה, אחרי כן בפרסום "דחף" ולבסוף בחברת פרסום שבבעלותו, "פרסום וימר יעקבסון טמיר".
במשך השנים טבע וימר סיסמאות פרסום רבות המוכרות עד היום, בהן "טוב לי עם עלית", "איזה זיפ שותים היום" ו"החמצן של המדינה", וכן שמות מותגים נפוצים, כגון "כספומט", "נשיקולדה", "פלאפון", "פצפוצי אורז", "כיף כיף" ו"עגל רך". כמו כן הכניס וימר מילים וביטויים לשפה העברית כגון: "ידוען", "מקוון", "הכי-הכי", "סתירון" ו"תשנין".
במחצית שנות השמונים שימש וימר ראש האיגוד הישראלי לפרסום, וב-2006 זכה לאות הוקרה על מפעל חיים בתחום. בשנים האחרונות הוא עוסק בתרגום ובכתיבה.