מדף הספרים של בתיה - הספרים שדירגה

ג'ון קלטנברונר נולד בבייקר, עיירה קטנה וקרתנית במערב התיכון באמריקה. זאת היתה טעותו הראשונה. הוא היה חכם, גאון ממש, ושונה מכל השאר. וזה, בעיירה כמו בייקר, כבר היה חטא לא יסולח. בייקר התעללה בו, רמסה אותו ועשתה לו כל עוול אפשרי. ג'ון נלחם בכל כוחו, אך הובס שוב ושוב, עד שהגיע לתחתית שבתחתית. ואז הוא יצא לנקום.

סיפורו של הנרי טאונזנד, בעל עבדים שחור ובעצמו עבד משוחרר, לקראת סיומה של תקופת העבדות בארצות הברית. ג'ונס נוטל הערת שוליים בהיסטוריה האנושית ואורג אותה ליצירה אפית שמישירה מבט חסר מורא בעולם העבדות, על כל מורכבותה המוסרית.

ז`ן - באטיסט גרנוי נולד בפריס של המאה ה18 - בשוק המצחין של העיר, בתוך באשת הדגים, הגוויות והביוב. אמו השליכה אותו כבר בלידתו אך בכי הרך שלח אותה לגליוטינה. התינוק אשר נותר בחיים נולד נטול כל מריח גוף. ככל שגדל הילד, כך התחדד חוש הריח שלו, בעזרתו ידע לאתר חפצים, לזהות בני אדם, להכיר מקומות, להבחין בזיוף. אך הוא חיפש את ריח הריחות, את הרי

הזמן: 1945. המקום: צ'אנגי, מחנה - שבויים ברוטאלי הנמצא עמוק בשטח הכיבוש היפני. יותר מעשרת אלפי האנגלים, האוסטרלים והאמריקאים הגרים שם סובלים ממחלות, רעב וחום נורא. בעולם דמדומים זה של בני - אדם חיים - למחצה, מנסה גבר אחד, רב - טוראי אמריקאי, להשתלט על השבויים והשובים גם יחד. כל יושבי צ'אנגי שונאים את "המלך" ויראים מפניו. ידידו היחיד הוא ארי

הגברת עדה האריס (`אריס בפיה), עוזרת בית מלונדון, נוסעת לפריס. בארנקה החום המרופט, העשוי חיקוי עור, כרטיס הלוך ושוב לפריס ו1,400- דולר כרוכים יחדיו בגומיה. בפעם הראשונה בחייה למודי העמל והחסכון עומדת הגברת האריס לבזבז סכום כסף אגדי. הגברת עשויה ללא חת כובשת בסערה את פריס, מגשימה את שאיפתה הגדולה לקנות לעצמה שמלת דיור, ואגב כך גם מיישר

- - - בחוץ היה האי כולו רצועות וטלאים של שחור וכסף, באור הירח. הרחק למטה, בברושים החשוכים, היו הינשופים קוראים נחמות זה אל זה. השמיים היו אפלים ורכים כעורה של חפרפרת, שהכוכבים פיזרו עליו טל רך. עץ המגנוליה התערפל מעל הבית, ענפין עמוסי פרחים לבנים, שנראו כמו מאות השתקפויות זעירות של הירח: וניחוחם הכבד, המתוק, נתלה בעצלתיים על המרפסת, א

"הרומן הגדול ביותר שנכתב אי-פעם על העתיד."   מאז יצא לאור ב-1932, היה עולם חדש, מופלא לאחד הספרים המפורסמים, המדוברים והמצוטטים ביותר במאה העשרים. כמו 1984, הוא טבע מושגים שהשתגרו לבלי-הפרד במילון החברתי-פוליטי. על רקע השפל הכלכלי הנורא של שנות השלושים, ראה האקסלי כיצד החזון המבעית ששירטט מתממש והולך במדינת משטרה שהיעילות היא בה חזות הכ

"כל היצורים גדולים כקטנים" הוא ספר מופלא, שכבר נעשה קלאסי בסוגו. "ספר שהוא מתנה נהדרת," ("טיים")"מלא חום, חכמה ושנינות," (דה פילד), "סיפורים משעשעים ודמויות כפריות גדולות. משב אמיתי של הטבעוהכפר," (דיילי אקספרס). "כל היצורים גדולים כקטנים" הוא נס של אהבת - החיים, של יופי, של רגש אמיתי ושל הומור שובה - לב.ג'יימס הריוט הוא רופא חיות ביורקשייר שב

בספרו זה משלים ג'יימס הריוט את המזמור שתחילתו בשורה "כל היצורים, גדולים כקטנים". חסידיו הרבים של הריוט ימצאו בספרו החדש את כל הידידים הוותיקים והמוכרים: זיגפריד וטריסטן, הלן אשתו ושני ילדיהם, והחוואים קשי - העורף של איזור העמקים שביורקשייר. המלחמה נסתיימה והחיים ביורקשייר חוזרים למסלולם. הריוט עומד על ההתקדמות שחלה בינתיים ברפואת

השנה היא 1964. בבוקר אביבי קר, לפני זריחת השמש, מצטרף קורי מקנסון אל אביו לסיבוב שגרתי של חלוקת מוצרי חלב. ללא אזהרה מוקדמת מגיחה מכונית אל הכביש שלפניהם וצוללת אל תוך האגם, שאומרים עליו כי אין לו קרקעית. אביו של קורי מנסה נואשות להציל את הנהג, ואז מתגלה לעיניו מראה שירדוף ויענה אותו מאותו יום והלאה; גבר מת, עירום וחבול קשות, כבול באזי

'השיבה הביתה', הנחשב בהולנד לרומאן הטוב ביותר של אנקוויסט עד כה, ממקם את זירת התרחשותו באנגליה של המאה ה-18, סביב דמותו ההיסטורית של קפטן קוּק, מגלה הארצות הגדול. אנקוויסט טוֹוה את הרומאן שלה בין חרכיהם של הנתונים ההיסטוריים. בעוד קוק יוצא לשלושת מסעותיו הגדולים, ונעדר כל פעם 4-3 שנים, ורק בשובו ישמע מה נולד לו כשהפליג, ומי מילדיו מת בהי

ג'יימס הריוט הוא היום המפורסם שברופאי החיות בעולם ומתחרה אף בד"ר דוליטל הדמיוני. בספרו השלישי, כל הדברים נבונים כמופלאים, ממשיך הווטרינר הסקוטי נעים ההליכות לספר את סיפוריו הנפלאים על הולכי-על-ארבע, והולכי-על-שניים, הפעם גם במסגרת חיל האוויר המלכותי הבריטי, שבו שירת בתקופת מלחמת העולם השניה. ג'יימס הריוט בורך בזיכרון מופלא, המאפ

"האם האח הגדול קיים?" "ודאי שהוא קיים. המפלגה קיימת. האח הגדול הוא התגלמות המפלגה." "האם הוא קיים באותו מובן שאני קיים?" "אתה לא קיים."   1984, הרומן הדיסטופי הנודע ביותר בספרות העולם ועדיין המפתיע בחיותו ובאקטואליות שלו, ראה אור לראשונה ב־1949. ג'ורג' אורוול חוזה בו חזות דמיונית קשה על דמותו החברתית והפוליטית של העולם בעתיד, עולם השרוי במל

ברפובליקה הגלעדית, החזות הכללית היא של שלווה וצניעות. החיים מתנהלים באיטיות ועל פי תקנות המשטר. 'הפעמון הקוצב את הזמן מצלצל. הזמן כאן נקצב באמצעות פעמונים, כמו שהיה נקצב פעם בבתי-נזירות.' (עמ' 16) ליפרד היא נכס לאומי, כמו עוד נשים. היא אשה פוריה בארץ שבה שיעור הפוריות ירד לשפל מסוכן. כל יעודה של ליפרד הוא להרות וללדת ילד בריא. לשם כך

להבות מתחילות להתפשט. והקפיטול מבקש נקמה. חצי שנה חלפה. קטניס חזרה למחוז 12 וכעת מנסה להשאיר את משחקי הרעב מאחור ולשוב לשגרה. אבל זה לא פשוט כל כך: גייל לא סולח לה על קרבתה לפיטה בזירה וגם פיטה מרוחק וקריר. כשברחבי המחוז נפוצות שמועות על התקוממות והאצבע המאשימה מופנית אל "הנאהבים חסרי המזל", על פיטה וקטניס לצאת ל"סבב הניצחון" האכזרי

ניצחון יביא עושר ותהילה. הפסד יביא מוות בטוח. קטניס בת השש-עשרה אוהבת לבלות את ימי האביב ביער האסור שמחוץ למחוז שתים-עשרה ולצפות בטבע המתעורר לחיים. אבל במדינת פאנם האביב מסמל גם מוות. זאת העונה שבה נערכים משחקי הרעב - קרב הישרדות בין עשרים וארבעה נערים ונערות המועבר ברחבי המדינה בשידור חי. כשקטניס הופכת לנציגת המחוז שלה ונשלחת

כדי להחליט אם זה "טוב" או "לא טוב" יש לנו כלל פשוט ביותר: החיבור צריך להיות אמיתי. עלינו לתאר מה שקיים, מה שאנחנו רואים, מה שאנחנו שומעים, מה שאנחנו עושים. למשל, אסור לכתוב: "סבתא דומה למכשפה", אבל מותר לכתוב: "אנשים קוראים לסבתא "המכשפה", אסור לכתוב: "העיר הקטנה יפה", כי העיר הקטנה יכולה להיות יפה בעינינו ומכוערת בעיני מישהו אחר. מה"חיבור

למומו אין בית, וגם לא אבא או אמא, אבל יש לה המון חברים. כי עם מומו המשחקים הופכים מרתקים יותר, הריבים נפסיקים, והסיפורים ממריאים על כנפי הדמיון. עד שיום אחד האדונים האפורים מגיעים אל העיר והכול משתנה. מומו מגלה שחבריה הולכים ומאבדים את אחד הדברים היקרים ביותר - את הזמן, והיא היחידה שיכולה להציל אותם. האם תצליח מומו לגבור על צבא האדו