מדף הספרים של Magi - הספרים שדירגה

נונו הוא בנו של איש משטרה בכיר. אמו מתה כשהיה תינוק, והנפש הקרובה אליו ביותר היא גבי, מזכירתו של אביו. בתחילת הסיפור הוא עולה על הרכבת בירושלים ונוסע לביקור משפחתי בחיפה. הוא לא יגיע לשם. במקום זה הוא יקלע ל"חטיפה" ולמסע של פשעים קטנים וגדולים, מטורפים ואביריים, בעוד הוא נמלט מן המשטרה המחפשת אחריו. במהלך המאורעות המתעתעים נחש

"הייתי בן שתים - עשרה כשהלכתי על מים בפעם הראשונה", כך מתחיל הרומן המפתיע והמרתק הזה, המספר את סיפורו שך נער יתום חסר - כל, שאיש כריזמטי מסתורי אוסף אותו מן הרחוב ומלמד אותו לעוף האוויר, פשוטו כמשמעו. במחיצת מורו, שנהיה לו כאלוהים וכאב, הוא יוצא למסע ארוך אך חיים מלאי מסות, הרפתקאות ותהפוכות, שיעלה אותו אל פסגות של אושר ועושר ויוריד או

על `אלה תולדות` מקובל לומר שהוא אחד הרומאנים היותר חשובים על מלחמת-העולם השניה. בשנות ה- 80, כשתורגם לאנגלית ולצרפתית, יצאה תהילתה של מורנטה גם אל מחוץ לארצה. יש בספר הזה הרבה ממה שבגללו האנושות קוראת ספרים, ולא נותר אלא לצטט את המבקר מן ה`סנדי טיימז`, שמנסה תארים כמו "קודר, מפחיד... ועם זאת מצליח להיות שמח, מותח ומשחרר", אבל מרים ידיי

'כזב וכישוף', הרומאן הראשון של מורנטה פורסם באיטליה ב - 1948, והתקבל מיד כרומאן פרי עטה של סופרת גדולה. מכל הרומנים של מורנטה (4 בס"ה), הרומאן הזה הוא הקרוב ביותר ל'אלה תולדות', לא רק ברוחב היריעה, ובהתסכלות האמפטית, ואפילו אופטימית, בתהומות של הטרגדיה וחוסר - הישע האנושיים; אלא גם בכוח של הכתיבה, בהומור החם, בדימויים הנפלאים, בפרטים שרוא

אורה, שבנה החייל יוצא למבצע צבאי גדול, בורחת מביתה כדי לא להתענות בציפייה לבשורה הרעה, שאין לה ספק כי תגיע; כסרבנית-בשורה אולי בכלל תוכל למנוע אותה ולהציל את בנה. בדרכה אל הגליל היא כמעט חוטפת את אברם, אהוב נעוריה, ובמשך ימים ולילות היא נודדת אתו על-פני הארץ, ברגל, ועושה את הדבר היחיד שיש ביכולתה לעשות כדי לגונן על בנה ולתת לו כוח: היא

גבר רואה אשה לא מוכרת לו, מחבקת את עצמה בתוך קבוצת אנשים, מבדילה את עצמה מהם. היא נוגעת ללבו (מדוע?). הוא כותב לה מכתב ומציע לה קשר עמוק, חופשי, עירום מכל קליפות היומיום, לצד המשך חייהם כל - אחד עם בן - זוגו וילדו, אבל הוא עומד על כך שהקשר יתקיים אך ורק באמצעות מילים כתובות. פנייתו, הנואשת - כמעט, נוקבת אותה באופן שאינו מוכר לה (למה?). היא נע

מכונית נתקעת לפני רמזור שהתחלף לירוק. הנהג צועק משהו. מסתבר שהתעוור פתאום. אין זה עיוורון שחור; הוא רואה הכל לבן, כאילו נפל לתוך ים של חלב. מישהו מתנדב להסיע אותו הביתה. כשאשתו חוזרת, היא לוקחת אותו לרופא - עיניים, אבל עליהם לנסוע במונית, כי המתנדב טוב - הלב גנב את מכוניתם. בחדר - ההמתנה של הרופא נמצאים זקן עם רטייה על עינו, ילד פוזל,

אביו של ארתורו, תמהוני, מיזנטרופ ושונא נשים בפרט, ירש טירה וגם אינו צריך לעבוד לפרנסתו. הוא שוהה רוב הזמן מחוץ לבית (האם באמת במסעות הרפתקה מיסתוריים?). אמו של ארתורו מתה בלידתו. ארתורו גדל כמעט לבדו, בכפר קטן שהוא אי, לא הרחק מנאפולי. הוא מדמיין את אמו שלא הכיר וסוגד לאביו. כשהוא בן 14, מביא אביו כלה (בת 16)- נערה פשוטה ונוצריה אדוקה

'ארצ'לי' (1982) הוא הרומאן האחרון שפירסמה מורנטה (אחרי 'כזב וכישוף'[1948], 'האי של ארתורו' 1957], 'אלה תולדות' [1974ן). "המלכה האגדית של הספרות האיטלקית" מגיעה ברומאן האחרון הזה שלה לשיאים של כתיבה מטלטלת, חכמת - לב, אפלה ומצמררת, ובו - בזמן מוארת מצחיקה, משובבת את הנפש בדימוייה היפהפיים. 150 העמודים האחרונים של הספר, שמסופרת בהם במסודר, כתהליך ממאיר,

20 שנה לאחר מלחמת ששת הימים יזם השבועון "כותרת ראשית" את חשבון הנפש הזה, "הזמן הצהוב", פרי שבעה שבועות קדחתניים של שיטוטיו של גרוסמן, דובר ערבית, בגדה המערבית, במחנות פליטים, בבית - המשפט הצבאי בהתנחלויות, בערים ובכפרים. הספר מתבסס על 14 הפרקים שראו אור תחילה בגליון מיוחד של השבועון (יום העצמאות, 87), אשר עורר התרגשות נדירה בממדיה. עליהם נ

בכל אחת מצמד הנובלות שבספר הזה משמיע מישהו סיפור באוזני אדם קרוב - סיפור על בגידה וקנאה. בראשונה: שאול, גבר לא צעיר, חווה בהתמסרות מלאה, בתשוקה ובעוצמה, את הרומאן של אשתו אלישבע עם גבר אחר, שאתו היא מקיימת את חייה האמיתיים. הוא מקנא, אך במפתיע גם מאוהב בשניהם יחד, אינו עומד בפניהם. "הסיפור" הזה כבר מעסיק אותו בינו - לבינו עשר שנים,