מדף הספרים של בני - הספרים שדירג

"אני חייב הסבר איך חדר אדם זר לחיי והרס אותם. הרס לחלוטין! כי לולא הוא וכל פרשת הקשר הזה בינינו, הלא - צפוי, הלא - קרוא, הכפוי, אפשר לומר - היתה נורה בחיים היום. חיים מאושרים היו לנו!" - כותב פרופ' ארבל, יליד הארץ, המגולל את קורות היחסים בינו ובין ה"זר", המשורר היידי פויגלמן, ניצול השואה, שגורלו נקשר בו "בכבלי ידידות וכאב". פויגלמן, המע

זוהי אולי היצירה הבולטת והעל זמנית ביותר של ארנסט המינגוויי. בשפה פשוטה אך בעוצמה רבה, מגולל בפנינו הסופר הגדול את הסיפור הכובש אודות דייג קובני, חסר מזל, שלעת זקנה נאלץ לעמוד בפני מבחן החיים הגדול ביותר שלו ? מאבק עיקש ומייסר כנגד דג-חרב, הרחק במימיו של זרם הגולף. בסגנון מודרני, ייחודי, המינגוויי מעצב מחדש את התימה הקלאסית של ג

ניו-יורק של שנות ה- 20 וה- 30 של המאה העשרים. הכרך משנה את פניו. גורדי השחקים פורצים אל קו הרגיע, בין האדריכלים מתנהל מאבק איתנים על מראה פניה של העיר. הווארד רוראק, אדריכל צעיר ועיקש, לוחם ללא פשרות למען האדריכלות המודרנית, נגד כל המימסד האדריכלי ונגד דעת הקהל הקונפורמיסטית והשמרנית המאיימת לדרוס אותו. הספר - יצירת המופת של איין ראנד

מכונית נתקעת לפני רמזור שהתחלף לירוק. הנהג צועק משהו. מסתבר שהתעוור פתאום. אין זה עיוורון שחור; הוא רואה הכל לבן, כאילו נפל לתוך ים של חלב. מישהו מתנדב להסיע אותו הביתה. כשאשתו חוזרת, היא לוקחת אותו לרופא - עיניים, אבל עליהם לנסוע במונית, כי המתנדב טוב - הלב גנב את מכוניתם. בחדר - ההמתנה של הרופא נמצאים זקן עם רטייה על עינו, ילד פוזל,

סיפור מופלא על ירושלים שבין החומות, שגיבוריו הם בני היישוב הישן. הספר כולל גם את הסיפורים "עגונות", "השנים הטובות" ו"המלבוש". הערות וביאורים: שולמית ומשה יקיר; שמואל גדון ונפתלי גינתון. ש"י עגנון חתן פרס נובל לספרות לשנת 1966.

רומן מחיי משפחה יהודית בניו-יורק שבמרכזו – האב, חנוני זעיר, הדבק במסירוּת נפש בערכיו המוסריים ובמאוויו לחיים יפים יותר; הבת, השואפת לצאת מחיי העוני והדחקוּת, ובגזירת הגורל היא באה בקשרי-אהבה עם איש נכרי, "העוזר", אדם תמהוני, בעל יצרים אפלים, הנאבק על עילוי נפשו ועל אהבת הנערה היהודיה. יצירה מופלאה בדקותה הנחשבת לאחד הסיפורים החשוב

`מאדאם בובארי`, מן הפסגות הנערצות של אמנות הרומאן, מופת של מירקם, מבנה וריאליזם אירוני ``רומנטי`` - תורגם לעברית לאחרונה לפני כשישים שנה. התרגום הישן, של דבורה בארון, היה הישג ספרותי גדול בזמנו, אבל ספק אם היה ביכולתו, כבר אז, לתת את הדקויות הקפדניות של המציאות ברומאן המופלא הזה, ובינתיים גם התיישן. התרגום החדש, העדכני, שמגישה `הספריה

'ארצ'לי' (1982) הוא הרומאן האחרון שפירסמה מורנטה (אחרי 'כזב וכישוף'[1948], 'האי של ארתורו' 1957], 'אלה תולדות' [1974ן). "המלכה האגדית של הספרות האיטלקית" מגיעה ברומאן האחרון הזה שלה לשיאים של כתיבה מטלטלת, חכמת - לב, אפלה ומצמררת, ובו - בזמן מוארת מצחיקה, משובבת את הנפש בדימוייה היפהפיים. 150 העמודים האחרונים של הספר, שמסופרת בהם במסודר, כתהליך ממאיר,

ביום קיץ חם ומחניק של 1935 מתחוללים בביתה הכפרי הנאה של משפחה אנגלית אמידה שורה של מאורעות שעתידים לשנות לבלי הכר את חייהן של נפשות רבות. אגרטל עתיק שנשבר על שפת בריכה בפארק, פתק מסגיר שנכתב מתוך סערת יצרים ורגשות ובמקום להיגנז נשלח בטעות ליעדו, מחזה רומנטי ילדותי שלא הוצג, נערה שנאנסה - כל אלה נקשרים זה בזה מכוחה של מקריות הרת - גור

ההולנדי קייס פופינחה ("האיש שצפה ברכבות"), בורח ממשפחתו ומארצו כדי ליהפך לאדם אחר, להפר אל כל הכללים ולנקום על עלבון חייו המשעממים, חסרי המשמעות; והיהודי, מוכר הספרים המשומשים, ז'ונאס מילק, ("האיש הקטן מארחנגלסק"), החי בשלום עם סביבתו עד שאשתו נעלמת והוא מפטיר, בלי לדעת למה, שקר סתמי ומיותר ומחשיד את עצמו בנורא מכל. שני אנשים שונים בתכל

דויד קרנובסקי, סוחר תלמיד-חכם צעיר,עוזב בכעס עיירה יהודית בפולין, שהיאקנאית וחשוכה בעיניו, והולך אל ברליןהמעטירה, בירתה של גרמניה הקיסרית,שהיא בעיניו עיר האורה והתרבות, ושםהוא שוקד להתערות בארץ החדשהולהיפטר מכל זכר וסימן למוצאו במזרח;בנו, גיאורג, יליד גרמניה, גבר יפה-תואר,גיניקולוג ומנתח נודע, נושא לו גויהלאשה; ובנם יגיר, שעצם הד

"כאשר רומזת לך האהבה, לך אחריה. אף שדרכים קשות ומכבידות. ואם כנפיה מרחפות מעליך, הכנס תחתן, אף שהחרב הנחבאת בין נוצותיה עלולה לפגע."

בלבה של ערבת המדבר הגדולה של קזחסטן, על יד מסילת הברזל, שוכן יישוב קטן - שמונה בתים בסך הכל - של פועלי מסילה ומעתקי פסים, שתפקידם להשגיח על תנועת הרכבות ההולכות ממזרח למערב וממערב למזרח, שתהיה סדירה ושוטפת תמיד. מן היישוב הנידח הזה יוצאת יום אחד שיירה מוזרה קטנה. ידיגיי ז`אנגלדין, פועל מסילה קשיש, מוותיקי מלחמת העולם השנייה, לוק

שירתו של ליאונרד כהן זכתה לפופולאריות ולמוניטין, שאין להם כמעט אח ודוגמא בתקופתנו. ליאונרד כהן הגיע לתודעתו של הקהל הרחב בשל שיריו המולחנים והמזומרים, בעיקר, ולאו דווקא בשל שירתו הכתובה. אך הוא נודע גם בקרב חוג נרחב ביותר, יחסית - אם גם צנוע בהרבה בהיקפו - כמשוררו של דור - האינטלקטואלים הצעיר במערב. בשירתו יש משום ביטוי אותנטי לרח

סאראמאגו הוא היום הבולט שבסופרי פורטוגל. "דברי ימי מינזר" (1982), ספר מונומנטלי על רקע המאה ה - 17, זכה ללמעלה מ - 20 מהדורות, ראה אור בתרגום ב - 25 ארצות, וקיבל שורה של פרסים ספרותיים. לקורא העברי צפוי מיפגש ראשון המזכיר בעצמתו את המיפגש מעורר ההשתאות עם "מאה שנים של בדידות". ואכן, הספר - תערובת מקורית של ריאליזם היסטורי דק בפרטים ושל פנטסי

כרך שלישי בסדרת תרגומי סימנון, ושוב שני רומנים בכריכה אחת: שעת הפעמונים - עורך עיתון רב - השפעה, המאושפז בגלל אירוע מוחי, יוצא למסע בנופי הזיכרון ומגלה את האמת על חייו; והעשיר - סיפור על תשוקה ומוות בעולם ללא רחמים. עוד שתיים מיצירות המופת של אחד מגדולי הסופרים במאה העשרים.