מדף הספרים של ocp - הספרים שדירגה
אשמת הכוכבים הוא סיפור של אהבה בלתי-אפשרית, בתנאים בלתי-אפשריים, שלא ישאיר עין יבשה גם בקרב הציניים שבקוראים. זהו סיפור אהבתם הלא צפויה של הייזל ואוגאסטוס, שניהם מתבגרים חולי סרטן, שיוצאים למסע משותף בעקבות ספר עלום. אבל הסיכום היבש הזה לא עושה צדק לספר המצחיק-מורבידי, החכם, הפילוסופי-אך-לא מתפלסף, השנון והמרגש הזה ולגיבוריו, שנעים
אורה, שבנה החייל יוצא למבצע צבאי גדול, בורחת מביתה כדי לא להתענות בציפייה לבשורה הרעה, שאין לה ספק כי תגיע; כסרבנית-בשורה אולי בכלל תוכל למנוע אותה ולהציל את בנה. בדרכה אל הגליל היא כמעט חוטפת את אברם, אהוב נעוריה, ובמשך ימים ולילות היא נודדת אתו על-פני הארץ, ברגל, ועושה את הדבר היחיד שיש ביכולתה לעשות כדי לגונן על בנה ולתת לו כוח: היא
המחקר של תלמה ליבל הוא אחד החדשניים ביותר בפסיכולוגיה.
ספרה החכם והמרענן ישנה את מבטנו על הפסיכולוגיה שלנו ועל הדרך שבה אנחנו נהיים מי שאנחנו"
דן אריאלי, מחבר הספר "לא רציונלי ולא במקרה"
בכוס הקפה שגרמה לי להתאהב לוקחת אותנו הפסיכולוגית תלמה ליבל למסע מדהים בין החושים, מסע שבו נגלה את ההשפעה העמוקה שיש לסביבתנו החיצונית על
לכולנו יש דבר אחד שאנו בטוחים שברגע שנשיג אותו, זהו, החיים יהיו יפים. אם רק יהיה לנו יותר כסף, או שרק נמצא אהבה. אם רק נצליח לקנות את הבית שתמיד חלמנו עליו, אם רק נחליף מקום עבודה, אם סוף-סוף ניפטר מששת הקילוגרמים העודפים - בטוח נהיה מאושרים.
זה בדיוק מה שחשבה ענת קלו לברון כשבתה היתה חולה. "מיד כשייגמרו הטיפולים, החיים ישובו למסלולם
"בשנת 1930 התאבדו אצלנו במושבה שלושה איכרים. אך בניגוד לרישומי הוועד ולמסקנותיו של השוטר האנגלי, ידעו אנשי המושבה שרק שניים מהמתאבדים שלחו יד בנפשם, ואילו המתאבד השלישי נרצח"
שבעים שנה חלפו. רותה תבורי, מורה בבית הספר התיכון של המושבה, כותבת ומספרת על הרצח ההוא ועל הגברים של משפחתה - סבה, בעלה, אחיה ובנה - אותם היא אוהבת, עליהם היא כו
להבות מתחילות להתפשט.
והקפיטול מבקש נקמה.
חצי שנה חלפה. קטניס חזרה למחוז 12 וכעת מנסה להשאיר את משחקי הרעב מאחור ולשוב לשגרה. אבל זה לא פשוט כל כך: גייל לא סולח לה על קרבתה לפיטה בזירה וגם פיטה מרוחק וקריר. כשברחבי המחוז נפוצות שמועות על התקוממות והאצבע המאשימה מופנית אל "הנאהבים חסרי המזל", על פיטה וקטניס לצאת ל"סבב הניצחון" האכזרי
אוריה אדם, רופא משפחה בן שלשים וחמש, מתקשה לעכל את הבשורה. עשרים וחמש שנה לאחר שנטשה אותו אמו ונעלמה, היא מודיעה לו שהיא חוזרת. הימים שלפני שובה מעמתים אותו עם המסקנה הקיומית של חייו הבוגרים: לבדו יחיה האדם. כולם לבדם. גם מי שיש לו אהבה, מקצוע וסבתא שנפשה קשורה בו. הילדות כשורש הלא מפוענח של החיים הבוגרים עומדת במרכז פרפרים בגשם. באיז
סיפורו של זוג צעיר ואוהב - פקיד יהודי (שאינו יודע הרבה על יהדותו) וגרמנייה בת למשפחת פועלים (שאינה יודעת כיצד נראה יהודי) - הנאבק לשרוד בצל המשבר הכלכלי, האינפלציה והמצוקה בגרמניה שלאחר מלחמת העולם הראשונה. מתוך אכפתיות עמוקה לגורלם של קורבנות דורו מתאר הנס פאלאדה את מאבק הקיום האכזרי השוחק־כול אל מול ההרמוניה הזוגית המופלאה, שהיא
"לרוץ ולקנות! בין אם אתה מבשל מתחיל, ותיק, אדיש או נלהב. ספר חובה במטבח או על הכוננית העמוסה ליד המיטה. ספר שעוד לא היה כאן כמותו" נירה רוסו
"אחד הספרים הכי דפינטיביים שנוצרו כאן בארץ. הספר הכי מתלכלך במטבח של כל מי שישים עליו יד. כלי כלי..." צחי בוקששתר
אחרי שנמכר בלמעלה מ-100 אלף עותקים, רב המכר הגדול מבית "על השולחן" יוצא במהדורה מעוד
כַּמה מֵאִתנו מַכִּירים בֶּאֱמת את הסיפּוּרים של המַחֲזות של שֶׁקְסְפִּיר? בִּתקוּפת חַיָיו, כְּשֶׁהוצגוּ המַחֲזות בַּתֵיאַטרון, הָיה אַחַד השַׂחקנים עולֶה לבָּמה רֶגע לפנֵי ההַצָגה, ומסַפר את הסיפּוּר. כָּך, יָכלוּ הצוֹפים לַעֲקוב בנַחת אחרֵי המִתרחש, להַקשיב לדיאָלוגים ולהִתרשם מהתִלבּושות ומהתַפאוּרה.
"שֶׁקְסְפִּיר לִ
אנה מרכיבה את אחיה הקטן על אופניים. הילד נופל וראשו נחבט במזח. זו נקודת הפתיחה בספרה החדש של מירה מגן, ומאותו הרגע משתנה הכל: טעם הלחם, גובה השמים, צבע הים.
בימים יגידו, אנה מתוארת בעוצמה וברגישות הטלטלה המתחוללת במשפחה בשל עריצותו של המקרה. התאונה, שרק השחפים היו עדים לה, מרסקת חלומות, מאיימת לפרום את הרקמה המשפחתית ובוראת אותה מחד
החיפוש של ג'וליה אחר אביה מוביל אותה אל קָאלָאוֹ, כפר הררי בבורמה שהכול בו נראה זר:
אור היום כמו גם הריחות והרעשים, אבל יותר מכול זרים לה האנשים.
באחד מבתי התה פונה אליה איש זקן וטוען שהוא מכיר את אביה.
האם רמאי? אבל הוא יודע מה שמה וגם פרטים מרובים על אודות משפחתה.
וכך הוא מתחיל לספר לה את סיפורו של אביה.
בתחילה היא מרוחקת ומקשיב
"מגדיר הפרחים של פרופסור פצפונטבע" מיועד לילדים. המגדיר מציג בפניהם עשרים פרחי-בר, מהמוכרים והיפים שבפרחי ארצנו. ההכרות עם הפרחים נעשית בדרך מרתקת של "טיול" בין הפרחים. את ה"טיול" מדריך פרופסור פצפונטבע, החוקר הזעיר, המספר על כל אחד מהפרחים תוך שהוא גולש על עלי הצבעוני, מטפס על עמוס התפרחת הגבוה של החצב, או מציץ מבין עלי הכותרת של אי
הסיפור מתרחש בשכונת היהודים של כפר פרסי קטן בראשית המאה, ובמרכזו שתי נשים-ילדות: פלורה הצחקנית, המפונקת, ודודניתה נזי, יתומה עמלנית, נחבאת אל הכלים.
נזי בת האחת-עשרה מאורסת מילדותה לבן-דודה מוסא, ומחכה בקוצר רוח ליום שתוכל להינשא לו. פלורה בת חמש-עשרה, וכבר בחודשי הריונה האחרונים: בעלה, הסוחר הנכלולי שאהין, עיבר אותה בליל ליקוי-יר
ששת", הספר החדש מבית "על השולחן", הוא כלי עבודה חדשני ומקיף, שיסייע לבשלן המתחיל והמנוסה כאחד לבשל בביטחון, בהנאה ובהצלחה. 350 מתכונים מכונסים בספר, אבל "ששת" הוא הרבה יותר מאסופת מתכונים.
מתכן הוא הרי רק ההתחלה .
כדי להצליח בהכנת מאכל,אפילו הפשוט ביותר, צריך להבין מדוע מבצעים כל פעולה, באיזה כלי כדאי להשתמש, על מה יש לתת את הדעת בעת קנ
מה יוצא מדלעת? הכרכרה של סינדרלה ותוספת מתקתקה. במה פיתתה המכשפה את עמי ותמי? בקינוחים מפתים. מה בישל החתול במגפיים למרקיז? קדרת בשר מפוארת. מתי התגלתה ערמומיותו של הרשלה? כשבטנו קרקרה. בישולה מהאגדות בוחשת בין דפיה שפע של מתכונים קלי הכנה ומהירים, אגדות קלאסיות, איורים ישנים והרבה הומור והנאה. בישולה מהאגדות הוא המשכו של
"האם האח הגדול קיים?"
"ודאי שהוא קיים. המפלגה קיימת. האח הגדול הוא התגלמות המפלגה."
"האם הוא קיים באותו מובן שאני קיים?"
"אתה לא קיים."
1984, הרומן הדיסטופי הנודע ביותר בספרות העולם ועדיין המפתיע בחיותו ובאקטואליות שלו, ראה אור לראשונה ב־1949. ג'ורג' אורוול חוזה בו חזות דמיונית קשה על דמותו החברתית והפוליטית של העולם בעתיד, עולם השרוי במל
אלאונורה לב היא הסופרת הראשונה שזכתה בפרס ברנשטיין לרומן עברי מקורי מטעם התאחדות הוצאות הספרים בישראל, הפרס הספרותי הגבוה ביותר בארץ. בין חתני הפרס בעבר היו הסופרים עמוס עוז, דויד גרוסמן, מאיר שלו ויעקב שבתאי. מתוך חוות דעת השופטים על הבוקר הראשון בגן עדן: "אשה, בסוף שנות השלושים לחייה ובימי הריונה האחרונים, מספרת לעובר שבבטנה את
ילדים 3-5.
"סיפור מעורר מחשבה לכל הגילאים על גזענות, על פחד מן הזר וכמה חשוב להכיר באמת את מי שהכי מפחיד אותנו – אולי נגלה שהוא בעצמו מפחד מאתנו ושבעצם אין לנו שום סיבה לחשוש..."
הגר אפק-לוי, "כוכב העיר"