"מה שאת עשית זה הדבר המסוכן ביותר שאישה באמצע החיים יכולה לעשות, את התעוררת יום אחד ושאלת את עצמך מה היה אילו, ואז הלכת ובדקת את זה."
רחלה יזמה את מפגשי הבנות של שישי בבוקר כי לא יכלה להרשות לעצמה טיפול פסיכולוגי, טליה הסכימה לבוא כי לא רצתה לצער את רחלה, ענת הקרייריסטית רצתה לעשות משהו שלא מוכרחים לעשות, לשם שינוי, מיכל שמחה על כך ש
למה אנשים מסוימים מצליחים יותר מאחרים?
נהוג לחשוב שזה מפני שהם אינטליגנטים ושאפתנים.
לא נכון! טוען מלקולם גלדוול.
הסיבות להצלחה שונות לגמרי, וכדי להבין זאת צריך להסתכל על:
המשפחה — משפחה תומכת, רצוי משכילה ומבוססת ולא משפחה קשת–יום ומפורקת.
סביבת הילדות — מפותחת, מרכזית, תרבותית, ולא אזור ספר דל ושומם.
שנת הלידה והתאריך —
שואה שלנו הוא רומן אוטוביוגרפי ולא אוטוביוגרפי.
יש בו אנשים שאיכלסו את ילדותו של המספר: ניצולי שואה טראגיים, מופלאים, ססגוניים:
עובדות העולות מן המחקרים, מן העדויות, ותוספות של דמיון:
גרמנים רעים וגרמנים טובים, יהודים טובים ויהודים רעים.
הוריו של המספר עברו את השואה כילדים.
נותר להם כוח ורצון חיים להעניק לילדיהם ילדות משוחרר
"נפלא, הישג אדיר. קשה לתאר כיצד אפשר לכתוב טוב יותר ובלשון קריאה יותר על צמיחתה של אירופה מן האפר של 1945. אינני מכיר עוד חיבור על המחצית השנייה של המאה העשרים שמגיע להשיג זה ... יצירת מופת."
איאן קרשו, מחבר הספר "היטלר"
בשנת 1945 הייתה אירופה מובסת. רוב רובה של היבשת נחרב במלחמה - טבח המוני, הפצצות, כאוס - שטחים רבים במזרח אירופה נשלטו ביד
מלחמת הקיום הקשה של מתיישבים חלוצים, יוצאי ארצות שונות, במדינת נבראסקה, היא הרקע לרומן מרגש זה, המתאר את דרכן של שלוש צעירות מבנות המקום, שבונות להן את חייהן העצמאיים מתוך מאבק עם התנאים והמוסכמות שגדלו בתוכם. הרומן "אנטוניה שלי" הוא גולת הכותרת של יצירתה העניפה של וילה קאתר - מן החשובים שבכותבי הפרוזה האמריקנים, הזוכה עתה להתעניינ
"פרקי אבות" הוא אוסף של אמרות חכמה ומוסר הכולל את דבריהם של עשרות חכמים, אשר התבוננו סביבותיהם בעין בוחנת והצביעו בלשון חדה ותמציתית על הדרך שראוי לאדם ללכת בה. מאות פירושים נכתבו במהלך השנים על חיבור קצר זה, בכל תפוצות ישראל ומחוצה לו גם יחד.
"פרקי אבות - פירוש ישראלי חדש" מכוון אל הקורא הישראלי ומבקש ליצוק יין ישן ועתיק זה בקנקן חד
בעקבות גילוח אינטימי כושל שוכבת הלן בת ה-18 - צעירה משעשעת, בוטה, נטולת עכבות,
סקרנית וחופשייה מינית - במחלקה פנימית בבית חולים.
היא מחכה לביקור הוריה הגרושים בתקווה נואשת שהשניים ישלימו ביניהם סוף סוף ליד מיטת חולייה.
ובינתיים היא בוחנת את האזורים הלחים בגופה הנשי ומניחה לרובין, אח בית החולים,
לצלם את החלקים החומקים ממבטה הסקר
מסע חיפוש הרפתקני של אישה ברחבי איטליה, הודו ואינדונזיה.
עד יום הולדתה השלושים כבר השיגה אליזבת גילברט כל מה שאישה יכולה לבקש – בעל אוהב, בית בפרוורים, קריירה פורחת.
אבל במקום להרגיש מאושרת ומסופקת היא מבוהלת ואחוזת צער ובלבול. אחרי גירושים, דיכאון הרסני ורומן כושל, כל מה שקיוותה להיות - פשוט התפוגג.
אליזבת עושה מעשה..
היא נפטרת