אבישי שר-שלום, כלכלן בעל שם עולמי ומועמד מוביל לזכייה בפרס נובל, נמצא ערב אחד מת במיטתו, לאחר שככל הנראה לקה בלבו¬¬¬¬¬¬. חבריו הקרובים, המוצאים את גופתו, מתחילים להיערך לסידורי הלוויה; אלא שאז מציע אחד מהם רעיון יוצא דופן, שאין לשער את תוצאותיו.
"שטוקהולם" עוקב אחר קורותיהם של החמישה – החיים והמת – במשך שמונה ימים. על רקע נסיבות קי
עמוק לתוך הדוקטורט שלה באוניברסיטת בוסטון התובענית, מגלה גיבורת הספר שהאהבה שהיא רוחשת למקצוע הכימיה אולי אין בה די. המחקר הכושל מייסר אותה, התקדמות עמיתיה מזכירה לה עד כמה היא מפגרת אחריהם בהשגת תוצאות, המנחה מיואש ממנה, הוריה הסינים, שכל חייה ציפו ממנה למצוינות, דורשים ממנה להגשים את כל התקוות שתלו בה, ואם לא די בכל אלו – החבר של
היינו יכולים לומר לכם שזה סיפור על שלושה אחים, מאוד שונים, שקיבלו בירושה שלוש טבעות קסם מדוד עשיר ומסתורי.
או שהיינו יכולים לספר לכם שמדובר במנהלת משק בית ערמומית ובבתה היפהפייה, שמנסות להשתלט על אחוזה מפוארת ועל רכוש עצום.
והיינו יכולים גם לטעון שזהו סיפורה של יתומה חמודה ופטפטנית, שבורחת מבית היתומים ומהמנהלת המפלצתית שלו.
הי
בְּכָל בֹּקֶר, כְּשֶׁאִמָּא כְּבָר מְאוֹד מְמַהֶרֶת
וְאוּרִי כְּבָר סוֹף־סוֹף מוּכָן,
הוּא מוֹדִיעַ לָהּ שֶׁהוּא לֹא רוֹצֶה,
מַמָּשׁ לֹא רוֹצֶה,
בִּכְלָל לֹא רוֹצֶה,
לָלֶכֶת לַגַּן.
אֲבָל אָז, הַפְתָּעָה: הִגִּיעָה לַגַּן יַלְדָּה חֲדָשָׁה.
נֶחְמָדָה, חֲכָמָה, מַצְחִיקָה וְיָפָה,
וְהַכֹּל הִשְׁתַּנָּה...
אני עפה! יערה שומעת את קולה של תמר בתוך ראשה, ולא מבינה מה קורה. הרי כולם יודעים שאסור לעוף, בטח לא כשאת רק בת 13.
אבל תמר נעלמה, ויערה עומדת לגלות שיש רגעים שבהם הדבר המסוכן ביותר הוא לציית לחוקים.
התאומות הג'ינג'יות תמר ויערה, בנות לשבט עתיק ומסתורי, נקלעות להרפתקה מסחררת בין חיות פרא ויצורי כשף.
לצד אחיהן הבכור אִייר הן יעמדו במרכ
יש ילדות שגוזזות ציפורניים בלי לבכות.
יש ילדות שמתירים להן את הקשרים בשיער והן מחייכות.
אבל יהלי, ילדה מקסימה, חייכנית וקצת מפונקת,
מסרבת להסתרק או לגזוז ציפורניים,
והצווחות שלה "איה, איה" מגיעות,
תאמינו או לא,
ממש עד השמיים.
עוז בן־יצחק נולד בשנת 1971.
הוא נשוי, אב לשלוש בנות. מתגורר בראשון לציון.
בלי איה, גאיה, חיה, שמ
אַחַת גְּבוּרָתָהּ בְּאֹמֶץ לִבָּהּ,
אַחֶרֶת מִתְיַחֶדֶת בִּנְחִ ישּׁוָתהּ הָרַבָּה לְהַשִּיגׂ
אֶת מַטְּרוֹתֶיהָ, גִּבּוֹרָה נוֹסֶפֶת מִתְאַפְיֶנֶת בִּמְסִירוּתָהּ הָרַבָּה,
וְגִבּוֹרוֹת אֲחֵרוֹת סְגֻלָּתָן בִּיכֹלֶת הָאַהֲבָה
הָאֵין סוֹפִית שֶׁלָּהֶן וּבְטוּב לִבָּן.
יֵ שִׁ גבּוֹרוֹת שֶמִּׂתְגַבְּרוֹת עַל סַכָּנו