פעם בדור מופיע ספר המשנה את חייהם של קוראיו. האלכימאי הוא ספר כזה, אולי בשל המשמעות האוניברסלית שלו: אדם נוטש את אורח חייו ויוצא להגשים חלום. בסיומו של מסע ארוך ורב השראה הוא מגלה אמיתות מופלאות, על החוכמה שבהקשבה לרחשי לבנו, על היכולת לזהות אותות הנקרים לנו במסלול חיינו, על חשיבותה של התבוננות בעצמנו, ומעל הכול - על הצורך ללכת בעקב
יוהנה הצעירה, המבריקה והמוכשרת מתמרדת כנגד המגבלות החברתיות של ימי הביניים, האוסרות על נשים ללמוד קרוא וכתוב.
כאשר אחיה נהרג, יוהנה לוקחת את בגדיו וזהותו, מצטרפת למנזר ומוסמכת לנזיר במקומו.
בתור האח יוהן, זוכה יוהנה למוניטין כמלומד נוצרי דגול.
היא מגיעה לרומא, שם היא נלכדת בסבך קשרי אהבה, תשוקה ופוליטיקה אך זוכה בסופו של דבר לה
יש סיפורים שחיים לנצח...
סייג' סינגר היא אופה. היא עובדת בלילות בניסיון להימלט ממציאות של בדידות, זיכרונות קשים וצלו של מות אִמה. כשג’וזף ובר, קשיש בעל מבטא גרמני כבד, מתחיל לבקר במאפייה, נרקמת ביניהם ידידות מיוחדת. חרף ההבדלים ביניהם, הם מוצאים זה בזה את הצלקות שאחרים לא רואים, והופכים לחברים.
הכול משתנה כשג’וזף מגלה שסייג' יהודיי
לִילָה צֶ'רוּלוֹ, ילידת 1944, בתו של הסנדלר שלא יצאה כל חייה מתחומי נאפולי, נעלמת בגיל 66, ונעלמים כל חפציה ומסמכיה, לאחר שאף גזרה את עצמה מכל התצלומים שבהם הופיעה עם בנה.
היא הגשימה בהגזמה אופיינית את רצונה להתנדף ולמחוק את כל החיים שהותירה מאחוריה – והמעשה הרגיז מאוד את אֶלֶנה גְרֶקוֹ, בתו של השוער בעירייה, בת-גילה וחברת-הנפש שלה כמ
המסע המהפנט בן ארבעת הכרכים, המסעיר את הקוראים בארבעים ארצות – מסע שנפתח בהחברה הגאונה – נמשך במלוא עוזו בכרך השני של הרומאנים הנפוליטניים מאת אלנה פרנטה, 'הסיפור של שם-המשפחה החדש'.
הספר השני חובק כשבע שנים מחייהן של שתי החבֵרות, מגיל 16 עד 23, מתחילת 1960 ועד סוף 1966. פרנטה ממשיכה להחיות בו באמינות יוצאת-דופן את כל גלריית הדמויות הר
'הסיפור של מי שברחו ושל מי שנשארו' – השלישי מתוך ארבעת כרכי 'החבֵרה הגאונה' – מלווה את לִילה ואת אֶלֶנה בעיקר בשנים 1968–1976, מגיל 24 שלהן ועד 32. בסוף הכרך השני היתה אֶלֶנה לאחר לימודיה באוניברסיטה בפיזה, ועל סף נישואים לפייטרו. היא פירסמה רומאן, העתיד להפוך לרב-מכר. לִילה, שזנחה את בעלה סטפנו, חיה בפרבר מרוחק של נפולי עם בנה הקטן ועם אנ
אלנה פרנטה מסעירה בשנים האחרונות את הספרות האיטלקית. "היא בין הסופרים האיטלקים החשובים של השנים האחרונות... הסופרת האיטלקית הגדולה ביותר מאז אלזה מורנטה", מעתיר עליה שבחים ה'קוֹריֶרֶה דֶלָה סֶרָה' – אף כי דומה שכתיבתה קרובה יותר לזו של נטליה גינצבורג, בַּמשפטים ובפרטים המצטברים; כלומר, אילו גינצבורג היתה כותבת במאה העשרים-ואחת, א
שרשרת של דרמות קטנות, יומיומיות לכאורה, נכרכת סביב גיבורי הספר הזה ומאלצת אותם להישיר מבט אל השיבושים הגדולים של חייהם.
בני, פרופסור בגמלאות, ואשתו אריקה מגיעים במיטב מחלצותיהם לטקס החשוב שבו בני היה אמור לנאום, רק כדי לגלות שהוא התקיים עשור קודם לכן. במקום זאת הם מוצאים עצמם בארוחת ערב עם שפיצר — קולגה לשעבר שלו ומאהב לשעבר שלה
"היה היתה" הוא ספר שאין דומה לו, על אישה שאין דומה לה. בעשר השנים האחרונות חקרה יעל נאמן, מחברת רב־המכר "היינו העתיד" (אחוזת בית, 2011), את תולדותיה של אישה מסקרנת וחידתית, שלא השאירה אחריה משפחה, יצירה או רכוש. נאמן שוחחה עם בני משפחתה, אהוביה, שכניה, רופא שטיפל בה ושותפיה לעבודה, וכן עם חברי ילדותה – שרבים מהם היו כמוה, ילדים להורים פולנ
בתשע-עשרה דקות אפשר לכסח מדשאה קטנה, לצבוע שיער, לצפות בשליש משחק הוקי.
בתשע-עשרה דקות אפשר לעצור את העולם, או לקפוץ מקצהו.
בתשע-עשרה דקות אפשר לנקום.
סטרלינג היא עיירה קטנה בניו המפשייר, שדבר לא קורה בה - עד היום שבו מתנפצת שלוותה השאננה באלימות מזעזעת של נער בתיכון. על מנת להחלים לא די לתושבי העיירה למצוא צדק; עליהם להכיר גם בתפק
אסנת ודרור, בני זוג בשנות הארבעים לחייהם והורים לשתי בנות, עוברים בקיץ לבית חלומותיהם: הוא פרטי, הוא מרווח והוא מעוצב בדיוק לפי טעמם. בכלל, הם עשו את עסקת חייהם: השכונה אמנם מוזנחת, אבל זה לא יישאר כך לנצח — אחרי הכול, מדובר במיקום מצוין. עשר, חמש־עשרה שנים גג, וכולם ירצו לגור כאן.
אלא שקבלת הפנים צוננת: מריבה עם השכן מהבית הסמוך מסמנ
אליענה ארז היא אידיאליסטית חסרת תקנה שוויתרה על קריירה אקדמית כדי ללמד ספרות והיסטוריה בתיכון תל-אביבי, מתוך אמונה לוהטת בחשיבותו של חינוך הדור הצעיר.
מתן דיאמנט הוא תלמיד י"ב שמתקשה להתגבר על גירושי הוריו, חי עם אמו, אשת תיאטרון כושלת, ומתלבט בין משיכתו לפילוסופיה לחלומו להיות גיטריסט רוק.
מתן הוא התלמיד האהוב על אליענה. בעז