פעם בדור מופיע ספר המשנה את חייהם של קוראיו. האלכימאי הוא ספר כזה, אולי בשל המשמעות האוניברסלית שלו: אדם נוטש את אורח חייו ויוצא להגשים חלום. בסיומו של מסע ארוך ורב השראה הוא מגלה אמיתות מופלאות, על החוכמה שבהקשבה לרחשי לבנו, על היכולת לזהות אותות הנקרים לנו במסלול חיינו, על חשיבותה של התבוננות בעצמנו, ומעל הכול - על הצורך ללכת בעקב
בשעה של טרם שחר באחד מימות החורף מתפוצץ מטוס סילון חטוף מעל לתעלת למאנש. בתוך ערב - רב של איברים, עגלות - משקאות, זיכרונות, שמיכות ומסכות חמצן, נופלות שתי דמויות לעבר הים ללא סיועם של מצנחים: ג`יבריל פארישטה, שחקן הקולנוע האגדי של הודו, וסלאדין צ`מאצ`ה, האיש בעל אלף הקולות, אישיות שבנתה את עצמה, חובב נלהב של התרבות האנגלית. הם נאחזים זה
ז`ן - באטיסט גרנוי נולד בפריס של המאה ה18 - בשוק המצחין של העיר, בתוך באשת הדגים, הגוויות והביוב. אמו השליכה אותו כבר בלידתו אך בכי הרך שלח אותה לגליוטינה.
התינוק אשר נותר בחיים נולד נטול כל מריח גוף.
ככל שגדל הילד, כך התחדד חוש הריח שלו, בעזרתו ידע לאתר חפצים, לזהות בני אדם, להכיר מקומות, להבחין בזיוף. אך הוא חיפש את ריח הריחות, את הרי
מונולוג סוחף, מיוסר, נרגש, של איש חולה, בתוך עולם חולה.
הסופר מגולל את פרשת ידידותו רבת - השנים עם פאול ויטגנשטיין, אחיינו של הפילוסוף האוסטרי הנודע.
ידידותם מבוססת במידה רבה על אהבה משותפת למוסיקה - אהבה עזה, קנאית ומלאת תשוקה - ועל איזו תחושה עמומה, ועם זאת אובססיבית, של שותפות - גורל שיש בה הרבה עצבות וכאב פנימי.
שני הידידים מ
ארבע נובלות מאת ערן בדינרי
עד שהירח יתמלא
עשר שנים מקדיש דייוויד קולמן לכתיבת ספרו היחיד.
לאחר צאתו לאור זוכה הספר לביקורת בת שורה אחת מאת המבקר המהולל ג'ון הווארד, וזו מטלטלת את עולמו של דייוויד.
בעקבות הביקורת עוזב דייוויד את לונדון ועובר לברלין, מה שמוליד רצף אירועים העשוי לשנות את חייו.
דיוקנו של מלאך
דניאל אדלר הוא מוזי