מדף הספרים של שלגייה - הספרים שדירגה
הם חוזרים!!! אנשי השב``כ - גיבוריו של הספר תיק כחול-לבן, חוזרים בפרשת ריגול חדשה, נפתלת ומותחת לא פחות מקודמתה. והפעם לוקחת אותם העלילה לעולם זר להם לחלוטין: עולם העסקים הגדולים, שוק ההון והבורסה. שב``כ ובורסה נשמעים לכאורה כצירוף בלתי אפשרי ובלתי הגיוני. אלא ששירות הריגול המצרי מנסה להשתלט על חברה בורסאית העוסקת בפיתוח מוצרים עתידי
עם הגיעה לפרקה מתעורר בנוניה סילס, בת הזקונים של פאניה סילס, גיבורת הרומן "גיא אוני", רצון עז להרחיק מהחיים המגוננים של בית אמה בראש פנה. השנה 1912, וחנה מייזל אך זה הקימה בכנרת את חוות העלמות המפורסמת שלה, שבה היא מבקשת להכשיר עלמות צעירות לחיי אדמה. נוניה עוזבת את בית אמה בשל אהבתה למתניה בן שלום ומצטרפת לחווה כחניכה. שם היא פוגשת צעי
מוקי (משה) בצר, בן מושב נהלל ודור שלישי למייסדיו, נחשב לאחד הלוחמים הנודעים ביותר בצה"ל. הוא התגייס לסיירת צנחנים ב-1964, ובעת שירותו כסגן מפקד הסיירת נפצע קשה במהלך מבצע "כראמה" בירדן.
את כל שירותו הצבאי, במשך 21 שנים, עשה ביחידות מיוחדות, והשתתף במרבית המבצעים הנועזים והפשיטות של צה"ל בשנות ה-70 וה-80, בהם מבצע ארגז, מבצע אביב נעורים, מע
תת-אלוף ארז גרשטיין – הקצין הבכיר ביותר שנפל במלחמת עשרים השנה עם חיזבאללה – היה החומר שממנו עשויות אגדות ישראליות: בן קיבוץ, צעיר, גבוה, בעל בלורית, לוחם ומפקד נערץ. תמצית געגוע למה שהיינו פעם, מזמן. הספר תמצית געגוע אינו רק שרטוט מדויק שלאחד המפקדים הנועזים ביותר בצה"ל לדורותיו ותיאור המבצעים שנטל בהם חלק, אלא זהו גם סיפורה של המ
יש רגעים בחיים שבהם אדם יודע שמשהו בחייו השתנה ללא היכר. הדברים כבר לא ישובו להיות כפי שהיו. נקודה ארכימדית במהלך חייו של אדם.
לא תמיד אדם מזהה את רגע המפנה. קשה לתאר את התחושות הפנימיות ואת המחשבות שחולפות בראש במפגש ישיר עם הרוגים.
נראה לי כי הנפש אינה מצליחה להכיל את עוצמת החוויה.
הזעזוע וההלם טרם תפסו את מקומם, אולם ההכרה כי ח
"גם בפעם הבאה, אם שוב תפרוץ מלחמה - אני אבוא. אין מה לדאוג. רק שהפעם אבוא לאט יותר, בצעדים מדודים, בלי חיפזון. לא אהיה כשש אלי קרב, רק כפורע חוב לשירות מי שקוראת לי שוב ושוב אף על פי שהיא כבר לא נותנת סיבות טובות כמו פעם, אף על פי שכבר לא תמיד אפשר לסמוך על שיקולי מנהיגיה. אני אבוא להילחם. עודני מאמין ש'נצח ישראל לא ישקר ולא ינחם' והרי אין
בצק העלים יצא מבעוד מועד מהמקפיא, ועכשיו הוא מזיע על השיש. על המחבת כבר רוחש הבשר הטחון. הרדיו, כמו תמיד אצלנו, מכוון לגל"צ. הראש נודד לאודי. זה הבוקר האחרון שלו במילואים. אני יודעת שהוא כבר חושב ומפנטז על החזרה הביתה, על המקלחת, על האוכל, על החיבוק החם. אוי החיבוק.
מנחם הורוביץ קוטע את המחשבות, מדווח על חילופי אש בגבול הצפון. אני מצלי
"השוטרת שקיבלה את שיחת הטלפון בליל 12 ביוני 2014 התעלמה ממנה בסוברה שמדובר במתיחה.
רק מאוחר יותר התברר שאמנם שלושה נערים, תלמידים בישיבות בגוש עציון, נעלמו,שעה שניסו לתפוס טרמפ בדרכם הביתה."
מכאן היתה הדרך ל"צוק איתן" קצרה.
"כשהגיע המסר — 'עוד שלושים שניות ברחוב אל–מוכתר' - ישב מפקד חיל האוויר, אמיר אשל, דרוךומוכן בעמדתו בבור שבקריה
אני האיש מאחורי ההדק. הפרק האמצעי של אצבע ימיני חורץ גורלות. השם שלי הוא יאיר רבינוביץ'. זהו מכל מקום שמי המקורי. עתה הוצמד לי הכינוי מוסטפא. אני סמל ראשון מוסטפא רבינוביץ'.
סמל ראשון יאיר רבינוביץ', המכונה מוסטפא, הוא צלף ביחידת המסתערבים "דובדבן" שהחליט "לרצות את חיי על פני הכוכב האחר הזה בלי להרוג". קצת קשה לקיים את ההחלטה הזאת כש
*זהירות ספויילר!*
הכלב היהודי הוא סיפורו של כורש, כלב מיוחד, שנולד בשנת 1935 למשפחה יהודית בגרמניה. זהו סיפור גבורה והישרדות, סיפור על חברות אמיצה הבוחן את משמעותה של נאמנות, ואת משמעותם של החיים בתקופות קשות ובכלל. זהו סיפור המסופר מפי הכלב, מנקודת מבטו של יצור נבון הרואה את העולם מגובה 50 ס"מ מעל פני הקרקע אך עם זאת מיטיב להבחין ולראו
כולם מתים. כל מחלקת העסקים. מטוס מלא ישראלים טס לתוך סערה והטייסים אינם עונים. זו יריית הפתיחה בלכודים, רומן מתח מסחרר שעלילתו מתלקחת במוקדים שונים ברחבי העולם. אלכס ברטל, ראש אגף מבצעים במוסד, גיבור ספרו הקודם של דונביץ', נרדף, מוזעק לנהל את המשבר ולהציל את המטוס.
מה הרג את הנוסעים במחלקת העסקים? מה השתבש במרקאטו צ'נטרלה בפירנצה? מ
חפרפרת? אצלנו? בדרגים הגבוהים ביותר של השב"כ? החשד התעורר בעקבות סדרה של כישלנות מבצעיים של המוסד ומחדלים צבאיים חמורים, כמו כישלון חרוץ של פעולה נועזת של הקומנדו הימי בלבנון, חיסולו בטעות של מלצר תמים בעיירה הנורוונית לילהאמר, והיירוט המוצלח של מטוסו של ג`ורנ` חבש באוגוסט 1973, רק שראש -החזית העממית- לא היה בתוכו. ייתכן שהפרשה שזעזע
מייקל מרציאנו, לוחם בסיירת מטכ"ל, מסיים את שירותו הצבאי ועוזב את ישראל על מנת להמציא את עצמו מחדש. הוא נוחת בלונדון כדי להתבשם מאווירה של חופש, רעיונות נשגבים, סקס קוסמופוליטי וקוקאין ללא הגבלה, אך בעיקר כדי לשכוח ממחבלים מתפוצצים ומשלל הביטחוניסטים שניהלו לו את החיים. אלא שלחיזבאללה יש עבורו תוכניות אחרות לגמרי, וכך גם לשב"כ, למוס
קבוצה של טרוריסטים מוסלמים מתאבדת בפיגוע בפרנקפורט, ומותירה אחריה שרידי ניירות מפויחים מהם עולות מילים שונות, שלכאורה אין קשר ביניהן: ´הצלב של רומא´, ´יום שישי´, ´יזרום הדם בלב ה...הקדוש´.
סוכני ´המרכז ללוחמה בטרור של האיחוד האירופי´, בעזרת השירותים החשאיים של הוותיקן, נקראים לפענח את התעלומה.
בספר מרתק ועוצר נשימה, הקושר בין חוס
שריפה מתרחשת בקתדרלה של טורינו, המקום שבו שמור "הסדין הקדוש", התכריך שעטף את גופתו של ישוע לאחר שהורד מהצלב. באירוע נספה גבר אלמוני, שדבר אינו ידוע עליו פרט לכך שבפיו אין לשון. והנה, גם במקרים אחרים נתפסו אנשים שניסו להצית את הקתדרלה ובפיהם אין לשון.
החקירה מוטלת על מחלקת האמנות במשטרת איטליה ואחר הפרשה מתחקה גם עיתונאית סקרנית. א
אנג'לה, נערה אירית שהיגרה לארצות-הברית כדי להימלט מהרעב הגדול של אירלנד, פוגשת ביום הרה גורל את מלאכי מק'קורט, אירי גם הוא, שהגיע ליבשת הנחשקת מסיבות זהות לאלה שלה. היא נכבשת בקסמיו ונישאת לו, ובהיותם שניהם קתולים אדוקים, מתחילה מיד להביא לעולם ילדים. מלאכי הבעל מתגלה כשתיין כרוני, שאינו מסוגל לפרנס את משפחתו, ואנג'לה נאלצת לבקש את ח
שנייה לפני התפרצות הנעורים, לפני שהפרח נפתח ומפיץ ריח עז,
כשהניחוח עדיין בגדר סוד והבטחה – זהו הריח שהפדופילים משועבדים לו ועורגים אליו –
תשלובת של חלב ילדות וזיעה מתקתקה
ביום שבת יצאה ניצן אליפז בת השתים-עשרה מביתה בבת-ים אל חברתה הגרה במרחק עשר דקות הליכה, ומאז אבדו עקבותיה. שכנים ועוברי אורח ראו אותה הולכת ברחוב הראשי, ודו
רומן מפתיע ומסופר להפליא בלשונה השנונה ובכתיבתה הססגונית של שרה אנג´ל. במרכז הסיפור פורחת אהבתם של שמשון אמסילי, מלך העולם התחתון, ושרית אשתו היפהפייה. סביבם נרקמת בפרטי פרטים עלילה סוחפת המתארת את עולם הפשע הישראלי. העלילה והשמות אמנם בדויים אבל הסיפור שמאחורי הקלעים והדמויות המככבות בו מציאותיים לחלוטין.
"לי אין גבולות. אני אשיג את מטרתי בכל מחיר: בידיים, בשיניים, בסכינים, ואפילו על-ידי רצח"!
כשדפנה בז'רנו הייתה בת שש-עשרה, נשבעה לנקום בגבר שהיה אהבת נעוריה והתגלה כמפלצת – נקמה איומה. מעונה, מושפלת ועל סף טירוף, נדרה להילחם – כשכל האמצעים כשרים – ולעולם לא להיכנע יותר לפחד.
במשך ארבע-עשרה שנה חישלה את עצמה; בהעזה, בנחישות ובעורמה.
היא הואשמה ברצח כפול, אכזרי, שבוצע בקור רוח, של אישה ושל גבר. הקורבנות עסקו בסחר סמים. היא נחשדה בהנהגת כנופיה עבריינית, מן הקשוחות בארץ, ומשום כך הייתה מטרה לכוחות משטרת ישראל. היא הייתה אשתו של שמעיה אנג'ל, אסיר עולם, מבכירי המנהיגים של העולם התחתון. יותר משנתיים ישבה בכלא, כעצירה לפני משפט. שרה אנג'ל, "שמוליק", זוכתה לבסוף.
ילדה טובה