מדף הספרים של עורבי - הספרים שדירג

ריימונד קרבר מספר סיפורים מהחיים בשפה שגם היא מהחיים: משפטים קצרים, תחביר פשוט, אוצר מלים רגיל. אמריקה שלו היא אמריקה של אנשים רגילים. אמריקנים רגילים, שלפתע היו למפסידים, במרוץ אחר החלום האמריקני. באמצע החיים קורה להם משהו - תאונה, פיטורים, ביקור אצל חבר - והם נופלים לתוך איזה סדק במציאות החברתית, שציפה להם תמיד מתחת לקרום הדק והשבי

שאנהת המצרי ראה אור במקורו הפיני ב-1945, סמוך לאחר המלחמה הגדולה שבה הובסה גם מולדתו של המחבר, מיקה ולטארי. ואכן, אף שהרומן מרחיק עדותו לתקופת השושלת ה-18 של מצרים הפרעונית פורש יריעתו על פני המזרח העתיק כולו, יש בו מעין מצוי כאוב ודרמטי למשברים, למתחים ולאכזבות של אירופה המודרנית. וכמו שהתקופה המתוארת רחוקה כביכול מהוויות עולמנו, כך

גיבור מוזר הוא גיבור רומן זה של נבוקוב: פרופסור טימופיי פנין – "אינטליגנט" רוסי שהגיע לארצות-הברית עם פרוץ מלחמת העולם השנייה, התאזרח ומתאמץ להתוודע אל "העולם החדש" ולמצוא בו את מקומו. סיפור קורות חייו, מילדותו בס"ט פטרסבורג, בפי "ידיד" שלו, שלפי רמזים שקופים למדי הוא המחבר עצמו, הוא סיפור הווי האמיגרציה הרוסית בצרפת ובארצות-הברית ו

בשנת 1994 היה מאיר שלו "סופר תושב" באוניברסיטה העברית והעביר שם סדרה של הרצאות שמשכו קהל רב ושודרו ב"קול ישראל". ההרצאות עסקו בביטויי האהבה והגורל, הטבע והבדיה, היופי והזכרון, בספרים שונים, ביניהם: "מטמורפוזות" של אובידיוס, "לוליטה" של נבוקוב, "ביאטריצ'ה של נחום גוטמן, "מות הונציה" ו"יוסף ואחיו" של תומאס מאן, סיפורים שונים מן התנ"ך

מבחר מן הפנינים היותר נדירות ביצירתו של צ'כוב. חלק מן הסיפורים רואה אור בתרגום עברי לראשונה וכולם יש בהם כדי לחשוף פן פחות ידוע של הסופר: את הציניות המרה, ואפילו הרשעות, החבויות מאחורי חיוכו החביב של צ'כוב אוהב - האדם.

בסוף שנות השמונים למאה העשרים הוציא שליט איראן, האייתאללה חומייני, פסק הלכה, שבו התיר את דמו של הסופר סלמאן רושדי, שספרו פסוקי השטן נתפס על ידו כדברי כפירה. זה היה מעשה בלעם. המנהיג הדתי הדוגמטי שביקש לקלל - נמצא מברך. הסופר האומלל אמנם נאלץ לרדת למחתרת, אך מספר קוראיו גדל לאין ערוך ושמו נודע לתהילה בפי כל. סלמאן רושדי נולד בבומביי,

ריימונד קארבר נולד באורגון, ארה"ב, בשנת 1938. נשא אשה בגיל צעיר, והחל לפרנס את משפחתו בשורה של עבודות מזדמנות ומייאשות. שתה, התגרש, שתה עוד, כתב סיפורים קצרים ושירים בין לבין, אולם רק בסוף שנות השבעים החל מזלו להשתנות: קובץ סיפוריו Will You please be quiet, please? זכה להכרה עולמית, הוא הפסיק לשתות, והכיר את המשוררת טס גלגר, איתה חי עד יומו האחרון. בעש

געגועי לקיסינג'ר הוא ספרו השני של אתגר קרת, יליד 1967. דב נמלים, מדביר חרקים, רוצח שכיר, יבואן קרמים, איש שלג - חמישים סיפורים קצרים מהמציאות הדמיונית המחפשים אחר הקשר שבין סיטואציות מחיי היומיום - (בית - ספר, צבא, יחסי הורים - ילדים, גבר - אשה וכו') - ובין עולם אלטרנטיבי - בדיוני.

"חיי נישואים" - חריג זנוח בדרך-המלך של הספרות העברית כשנדפס לראשונה ב-1929-30; אחד הספרים המרכזיים של הפרוזה העברית המודרנית כשנדפס בנוסח חדש ב-1986 - מוגש עתה, שוב, לדור קוראים חדש. כשהופיע הספר ב-1986 (ולמעשה, היתה זו כניסתו הראשונה הממשית לספרות העברית), נכתב על העטיפה שהופעתו יהיה בה "כדי לקבוע את מקומו של פוגל כפרוזאיקון שחשיבותו אינה

"האופרה הצפה", הרומאן הראשון של בארת', נכתב בתחילת 1955, בידי מחבר בן 24. בסוף אותה שנה כנתב בן - הזוג המשלים, הרומאן המהולל "סוף הדרך". בארת', שבמשאל שנערך בין 200 סופרים, מבקרים ועורכים בארה"ב (ב - 1965) מוקם בפיסגה, בין כותבי הרומאנים היותר טובים, נכנס שתי כניסות מרשימות אל פנתיאון הרומאן האמריקני. אלה שני רומאנים מלאים דמיון וברק, שנונים ומצ

זמן לא רב לאחר מות אביו, ערב חג - המולד ,1938 עלה חורחה לואיס בורחס במדרגות בחיפזון, ונתקל בראשו בחלון. הפצע הזדהם, בורחס קדח, וסופו שהובהל לבית החולים ונותח בראשו. לאחר מכן חשש פן לא יוכל להמשיך לחשוב ולכתוב, ומכיוון שפחד יותר מכל לגלות כי אינו מסוגל, כמימים ימימה, לכתוב ביקורת, החליט לנסות סוג חדש של כתיבה, כדי שהאכזבה לא תהיה מוחלטת. ת

מאות מוזמנים ולא מוזמנים התארחו במסיבותיו המפוארות של גטסבי, אבל רק מעטים יכלו לזהות את המארח, ואיש לא ידע מיהו בעצם, ומה מסתתר מאחורי החזות הנוצצת. הוא הציג עצמו כאיש אוקספורד, וכבעל מדליות ממלחמת העולם. השמועות אמרו שהיה מרגל גרמני במלחמה, אחרים אמרו שהרג פעם בן - אדם, שהוא מבריח משקאות, שהוא משתייך למשפחה מלכותית אירופית... לאט - ל

הקוסם מארץ עוץ (1939), אחד הסרטים הקלאסיים הנודעים ביותר של תור הזהב ההוליוודי ואחד הסרטים הנצפים ביותר בהיסטוריה, הפך לאבן דרך בזיכרון הקולקטיבי; הדימויים של דורות'י, הדחליל, איש הפח והאריה הפחדן, אשר מפזזים על "דרך הלבנים הצהובות", נצרבו עמוק במורשת התרבות המערבית. דומה שקשה למצוא כיום זווית מקורית בדיון בקלאסיקה כה פופולרית. אבל ס

כשיש לך התקף אסטמה אין לך נשימה. כשאין לך נשימה קשה לדבר. המשפט שלך חסום על - ידי כמות האויר שאתה מסוגל להוציא מהריאות. זה לא הרבה, משהו בין שלוש לשש מילים. זה נותן לך כבוד למלה. אתה עובר בין ערמות המילים שעולות לך בראש. בוחר את הכי חשובות. וגם הן עולות לך. לא כמו אנשים בריאים שמוציאים את כל המילים שהצטברו להם בראש כמו שמוציאים אשפה. כשמ

בראשית 1998 פנה ג'יי וודראף, עורך 'אסקואייר', לטס גאלגר, אלמנתו של ריימונד קארבר, ושאל אם יש ברשותה טקסט שיוכל לפרסם בירחונו במלאת עשור למותו של הסופר. גאלגר הזכירה אי - אלו תיקים שמצאה זמן קצר אחרי המוות, ושמסיבות שונות נותרו במגירת השולחן מבלי שנבדקו ביסודיות. וודראף הציע לסייע בבדיקת תכולתם, וכעבור שנה חצה את היבשת מניו - יורק אל בית

כריסטופר בון בן החמש-עשרה יודע את שמות כל המדינות בעולם ואת ערי הבירה שלהן ואת כל המספרים הראשוניים עד 7507. הוא מתבונן בעולם בעיני הגיבור שלו, שרלוק הולמס, כשהוא זוכר כל פרט, מבחין בכל תנועה.   אך למרות שהוא פותר בקלות בעיות סבוכות במתמטיקה, הוא מתקשה להבין גם את הרגשות הפשוטים ביותר של בני האדם. בדיחות לא מצחיקות אותו, מטאפורה היא