מדף הספרים של Admond Bary - הספרים שדירג
סמי מיכאל, אחד הסופרים הבולטים בארץ, והידוע במשנתו הפוליטית - חברתית, מתאר בספר זה בדרכו הייחודית את שלושת השסעים העיקריים בחברה הישראלית: השסע החברתי, השסע בין דתיים לחילוניים והשסע בין ערבים ליהודים, וזאת באמצעות שיחות וראיונות עם אנשים ממגזרי התיישבות שונים - ערים, קיבוצים, עיירות - פיתוח וכפרים - אינטלקטואלים ואנשי עמל, דתיים ו
פרשת אהבתם של נער כפרי מחבל נורמנדי שבצרפת ונערה בת - אצילים פולניה, אהבה רצופה תהפוכות ופרידות על רקע מאורעות מלחמת - העולם השניה בצרפת הכבושה.
סיפור מרתק ומרגש ממיטב יצירתו של הסופר המהולל.
כאחרית - דבר - החוברת "חייו ומותו של אמיל אז'אר", שחשפה את זהותו המסתורית של מחבר "כל החיים לפניו" ו"חרדתו של המלך סלומון".
ערב אחד ביקר בביתנו ידיד, מדען נודע, אדם רציני ומסוגר. ביקשנו אותו שיספר לנו על עצמו. על נעוריו שעברו עליו במעברה בשנותיה הראשונות של המדינה, אך קשה היה לדובב אותו. רק בשעה מאוחרת באותו לילה נפתח סגור לבו. היתה זו הפעם הראשונה שבה דיבר על אותם ימים רחוקים. אולי רצה לשכוח אותם ואולי התבייש בהם. אני מצאתי אה סיפורו נפלא וכובש לב.
נולד בשנת 1926 בבגדאד, עיראק. מגיל צעיר היה מעורה בחייה הפוליטיים של אותה ארץ נוקשה. כבר בהיותו בן 17, התמנה חבר - מערכת בכמה כתבי - עת מחתרתיים. בשל פעילות זו נאלץ לברוח בשנת 1946 לפרס, שם חידש את פעילותי הפוליטית נגד שליטי עיראק. כתוצאה מכך תבעה ממשלת עיראק את הסגרתו לידיה. הוא הוכרח לרדת שוב למחתרת, ולאחר מספר חודשיס עלה ארצה. עם תום ש
שלושה נערים יהודים ונער נוצרי אחד חשבו שישנו את סדרי העולם. סעיד, תלמיד תיכון, פיקח, בטוח נעצמו, הוא המנהיג הלא מוכתר של החבורהי הם מצפצפים על מוסכמות ומסתכנים להנאתם, אך איכשהו יוצאים מכל תסנוכת. שני דברים מקלקלים את כל תכניותיו של סעיד: אהבתו ללואיז, נכדתו של אבו סלים העשיר, הגרה בבית ממול, והמלחמה הממשמשת ובאה נארץ - ישראל. סיפו
בספר גבולות הרוח עולות סוגיות סבוכות, שבהן מתלבטת החברה הישראלית, והן נפרשות בו בכנות רבה. סמי מיכאל, סופר אשר תולדות חייו משיקות ללידתן ולגוויעתן של תנועות אידיאולוגיות ולתהפוכות הרות גורל במאה העשרים והקשורות לעם היהודי, משוחח עם רוביק רוזנטל על הישראליות, הסכסוך הישראלי - ערבי, הקומונזים והמציאות החברתית - כלכלית, הגירה ועליי
גילי לא אוהב ספרים, והאותיות בחדרו מרגישות בודדות ועצובות. קסם, החברה של גילי, לא מצליחה לשכנע אותו שספרים הם חברים טובים. מרוב השיעמום מחליטות האותיות, מאלף ועד תו, לצאת לבלות בלעדיו. בדרכן יפגשו האותיות את קסם ואת בוז´, כלבו האהוב של גילי, ויחד יצאו להרפתקאות בים. שם יתגלו האותיות כנבונות ומשעשעות, רגישות ומתחשבות, שובות לב ואפילו
באמצע שנת החורף הארוכה מתעורר צרצרון מחלום נפלא ומסרב לחזור לישון. הוא נחוש בדעתו לארגן מסיבה ולשיר בה לכבוד האביב, בדיוק כמו שחלם, ולא אכפת לו שסערה מתחוללת בחוץ ושסכנה אורבת לו מעבר לפינה.
כי צרצרון יודע - אם צרצרונת וכל שאר חבריו יעזרו לו, הכול יסתיים בשלום.
האם חלומו יתגשם?
צרצרון שר בחורף, סיפור שכולו אהבה לאמנות, הוּא ספרו ה
משך חודשים ארוכים נאבק גיבור הספר על שימורה של כברת חייו. ביתו וגינתו המטופחים הניצבים על שפת הוואדי השומם מותקפים בלי הפסקה על ידי גדודים רעבתניים ומתוחכמים של שפני סלע, הגורסים ללא רחם כל נביעה ירוקה שהיא. לאחר מלחמת התשה הגוזלת את מירב חיותם הנפשית של שני הצדדים. נעלמים לפתע המכרסמים, ורק אז מרגיש הגיבור בקשר הנפש שפיתח אליהם,
סמי מיכאל, אחד הסופרים הבולטים בארץ בכלל ומקרב יוצאי עדות המזרח בפרט, פורש בסדרת שיחות מכלול של היבטים, בעיות ביחס לשאלה העדתית, שהיא השאלה החברתית בה"א הידיעה בישראל 84.
מה מקור הפעםר העדתי-כלכלי או תרבותי? האם יש לפתח "שורשים" לתרבות העדות, או להתמקד ביצירת תרבות ישראלית משותפת? האם יוצאי עדות המזרח קיצוניים באיבתם לערבים, ומה הס
שְׁתֵּי טִפּוֹת מַיִם יוֹשְׁבוֹת עַל עָלֶה אֶחָד וּמַבִּיטוֹת מִמְּרוֹמֵי הָעֵץ עַל שְׁנֵי יְלָדִים בְּגַן הַשַּׁעֲשׁוּעִים. הַיְּלָדִים, כְּמוֹ שְׁתֵּי הַטִּפּוֹת, עוֹמְדִים לְהִפָּרֵד - כָּל אֶחָד יִנְדֹּד אֶל קָצֶה אַחֵר שֶׁל
זאב אפשטיין, גבר ישראלי עשיר ומצליח, בן מסור לאמו ניצולת השואה ורדופת הפחדים, מגלה יום אחד שהוא בן מאומץ: הוריו הם פלסטינים שנמלטו מחיפה בשנת 1948 והוא נשאר בעריסתו בסערת המנוסה. זאב הוא במובן מסויים דור שני גם לשואת היהודים וגם לנכבה של הפלסטינים, והוא עושה כל שביכולתו לשאת באהבה ובאומץ את המשא הכפול והבלתי אפשרי הזה. לאחר שאמו הביו
המעגל הסגור של הזיקנה והחולי משקף כראי גרוטסקי ונוגע ללב את החיים שמחוצה לו, על היצרים, הפחדים, החלומות והבדידות שבהם. בכתיבתו הרגישה והמדויקת, שכבשה לה מקום ייחודי בספרותנו, מתאר כאן המחבר את המראות והקולות, הקונפליקטים ורגעי החסד של גברים ונשים בערוב יומם, שבצירופם יוצרים סיפור רב עוצמה החורג מגבולות העולם המצומצם לכאורה שהם מ
הנובלה 'בין לילה ובין שחר' של יהושע קנז היא אחת הפנינים הנדירות של הסיפורת העברית. דמויותיה - חבורת שביעיסטים גדנ"עים - חוות את המעבר בין נערות לבין בגרות ואת התגבשות זהותן המינית והמגדרית.
לכאורה גיבורו של הסיפור הוא פסח בן השמונה-עשרה, המבוגר מן האחרים ושונה מהם - מי שהיה במשך שנים מושא ללגלוגים, וכעת מפעים את כולם ביופי הגב
בשום פנים ואופן לא הייתי יכול לחיות עם אישה. העולם היה יכול להיות כל - כך יפה בלעדיהן! אבל ידוע שרוב הקוראים של ספרים, וגם של עיתונים וכתבי - עת, הם נשים והרוב המספרי שלהן בעניין הזה קובע הצלחות וכישלונות של סופרים, ולכן, קוראות יקרות! אל נא תתנקמו בציפר בגלל הדעות שלי. תפסו אותי ברחוב, תעשו לי לינץ', אבל אל תחרימו את ציפר."
בפסיפס של תמ
יאנק וסבא סרגיי הם גיבורי לילות קיץ ארוכים, הרומן החדש של אהרן אפלפלד.
יאנק הוא נער יהודי שאביו הפקיד בידיו של סבא סרגיי בעיצומה של המלחמה. בצעירותו היה סבא סרגיי חייל ומפקד מצטיין ביחידה מובחרת. אחרי השחרור עבד שנים במחסן העצים של האב, גם לאחר שהתעוור. לימים פשט האב את הרגל והמחסן הגדול הולאם. סבא סרגיי יצא לנדוד על פני השדות ומכפ
זכי דאלי, יהודי מבוגר, כמעט קשיש, הכותב ומגיש תוכנית דוקומנטרית פופולארית בטלוויזיה העיראקית, מקבל יום אחד, בין שתי מלחמות המפרץ, שיחת טלפון שממנה הוא למד שעל סף דלתו מונחת גופה של אישה.
מכאן ואילך מתפתחת עלילה דרמתית, רבת תהפוכות, שדרכה אנו נחשפים לעולמו הרגשי והתודעתי של זכי, שרואה עצמו נצר אחרון לקהילה יהודית מפוארת שחיה ברציפ
יהלום מן הישימון הוא סיפור אהבה סוחף ומטלטל בין כאמל לאלמאסה, שניהם יהודים צעירים בבגדד בשנות השלושים של המאה הקודמת. הוא בן למשפחה ממעמד מבוסס, היא בת דלת העם, שמגיעה לביתו כדי לשמש שם כמשרתת. הרומן עוקב אחר האהבה הנרקמת ביניהם, על ניצניה, הבשלתה, תפניותיה ושיאיה. זהו גם סיפור אהבה לעיר בגדד הגדולה והשוקקת, עיר הולדתו של סמי מיכאל.
ויליאם ושרגא אלכביר הם אחים.
ויליאם, האח הבכור, נועד לגדולות ושרגא, האח הצעיר, צומח בצלו.
בראשית חייהם כאנשים בוגרים נעשה ויליאם למפקד מהולל בצה"ל ומפרסם רומן שזוכה לתגובות נלהבות.
שרגא נעשה ליערן.
השניים נישאים לשתי ידידות, שירה ורות, ונולדים להם שני צאצאים — בן, ששמו זוהר ובת, ששמה מיטל — שחייהם שלובים אלה באלה, משל היו אף הם ש