"לא שיערתי שיום אחד אצא לחטט כאחוזת דיבוק בשורשיה ובעברה של אימי. ככלות הכול היא נעלמה מחיי כשהייתי בת עשר. יחלפו שישה עשורים עד שתתגלה פיסת קרטון צהובה אשר תטלטל את חיי ותשיק מסע של גילויים שיחשוף את הסודות הגדולים של חייה.
עדים, תמונות ותעודות חיכו להתגלות בצפת של שנות השלושים, בעיירה קטנה בצפון הונגריה ובירושלים. את היתר השלמתי
זהו סיפור אמיתי המתרחש בבריטניה בימים אלו ממש, על אהבה אסורה, אהבתם של זינה, בת למשפחה פקיסטנית, החיה באנגליה בקרב הקהילה הפקיסטנית, וג'ק, צעיר אנגלי המבוגר ממנה ב- 10 שנים. השניים נאלצים להימלט על נפשם מפני בני משפחתה של זינה שגזרו עליהם גזר-דין מוות. הם בורחים מעיר לעיר, ומכפר לכפר, מסירים מעליהם את זהותם ואת כל מה שקושר אותם לעברם.
לא היו לזה סימנים מבשרים, שום התראה מוקדמת: יום אחד הוא פשוט הופיע בשיכון, והעולם השתנה.
קראו לו יורם, היו לו עיניים בלי צבע וכישרון נדיר לצרות, והוא ליכד סביבו ארבעה חברים שיישארו יחד תמיד. או שלא.
כי לפעמים ההיסטוריה בורחת מן המסלול שהותווה לה, כמו כלב שהשתחרר מרצועה. "בשבילה גיבורים עפים" הוא סיפורה של קבוצת ילדים משיכון פועלים
"אחותי גרֶטה ואני ישבנו באותו יום אחר הצהריים מול הדוד שלנו פִין כדי שיצייר אותנו, כי הוא ידע שהוא גוסס..."
השנה היא 1986. האדם היחיד שבאמת מבין מה עובר על ג'וּן, נערה ביישנית ומופנמת בת ארבע-עשרה, הוא הדוד שלה פִין, צייר ניו יורקי ידוע. רק בחברתו – הרחק מהוריה השקועים בעבודה ומאחותה הגדולה והמתנכרת, גרטה – ג'וּן יכולה להרגיש בנוח, להיו
אנג'ו היא בת למשפחה מיוחסת מכלכלתה. סודהא נולדה לכבשה השחורה של אותה משפחה. סודהא היא יפהפייה מדהימה: אנג'ו יפה פחות. למרות ההבדלים האלה, סודהא ואנג'ו הן אחיות שבלב, וגורלותיהן קשורים זה בזה לנצח. כששתי הילדות גדלות והופכות לנשים צעירות, כוחות חזקים מאיימים על הקשר ביניהן - סוד אפל מהעבר, התאהבות נואשת, ולבסוף נישואים בשידוך, שמטיל
"ספר ביכורים יוצא דופן... יפהפה ונורא, ובסופו של דבר, בלתי-נשכח."
– לואיס אלברטו אוּרֵאָה, מחבר הספר "Queen of America"
לאחר שכֶּמָאל המבריק והאקסצנטרי, שייסד שושלת מפוארת של אורגי קילים, נמצא מת בתוך דוּד צבע, יורש אורהאן נכדו את מפעל ייצור השטיחים בן עשרות השנים. אבל הצוואה שמותיר אחריו הסב הנערץ מעוררת תהיות רבות. כּמאל הוריש את בית המ
סוזנה הבוכיה הוא סיפור על מפגש אפל והזוי בין צעירה מרמת - גן לצעיר ניו - יורקי הנוחת אל תוך אפרוריות חייה. סוזנה, אשה כבת שלושים, חיה עם אמה הפנסיונרית. חייה חד - גוניים, מנותקים ונעדרי חוויות של ממש - עד שמופיע בביתם אורח צעיר ומבריק, מדהים ביופיו, ספק אמן ספק נוכל. סוזנה רבין מוותרת על הממשות הפרגמטית המעיקה לטובת מחוזות ההזיה והריק.
סיפור אהבתם היה לאגדה ותאוות הכוח שלהם לא ידעה גבולות:
נפוליאון בונפארט ואשתו ז'וזפין, שעלו לגדולה באחת התקופות הסוערות
ביותר בהיסטוריה הצרפתית. סיפורו של החייל הקורסיקני האלמוני
שהיה לקיסר כבר ידוע לכול. כעת ההיסטוריונית קייט ויליאמס מביאה
לקדמת הבמה את האישה שעמדה לצדו.
לאחר ילדות פראית באי הקאריבי מרטיניק, נישואים אומללים
זוהר בר, פרוד טרי מאשתו, מרצה מן החוץ לספרות אנגלית בקולג' נידח בקליפורניה, מקבל הצעת עבודה: לבלות את חופשת חג ההודיה בבקתה של ישראלים אמידים בהרי הסיירה, ולהעביר סדרת הרצאות בנושא התמחותו - הספרות הבלשית. אבל העיסוק בבילוש, מתברר, לא יהיה אקדמי בלבד. הרחק בהרים המעצורים נפרצים, והאמת, אותה ניסו להסתיר משך שנים, מאיימת לצאת לאור. האם
יש ספרים שהפלא של עצם כתיבתם נוכח בכל עמוד ועמוד בהם.
השתיקות הוא ספר כזה. מחברו הוא איש צעיר שנולד וגדל בישראל, ועד אמצע שנות ה־30 של חייו אפילו לא ביקר בפולין. אבל סבתו, ניצולת מחנות העבודה, הריכוז וההשמדה של אירופה, סבתו השותקת מניה, ששתקה את ילדותה ואת נעוריה, ושתקה את נישואיה הראשונים, ושתקה את סיפורה של בתה הבכורה, הציתה את סקרנ
אישה חוזרת מגלוּת מרצון בארצות–הברית לעיירתה שבארגנטינה, אל המקום שפעם קראה לו בית. עשרים שנה עברו, והיא לא נראית ולא נשמעת כמו אותה אישה. אפילו שמה, המבטא שלה וצבע עיניה השתנו. הריחוק הפסיכולוגי שהתפתח בתודעתה והפרספקטיבה שנוצרה מעצם חלוף הזמן, מאפשרים לה לשוב למקום ההוא, למוקד ייסוריה.
האם מתאפשר לאדם להחזיר לעצמו את הזמן שאבד?
"ומאחר שכל מה שכתוב כאן הוא מהחיים, אז אני אומר כבר עכשיו: אני מתכוון לנקוט צד, והצד שאני הולך לנקוט מצדד בחיים. אני בעדם. ומרגע שאמרתי את זה, אני יודע שאני בעד סבל וכאב, משאלות לב, המְתנה, ציפייה, אכזבה, אי־הבנות וכיוצא באלה כל הדברים שאנחנו מנכּים בכל פעם שאנחנו עושים חשבון ובוחרים להוסיף לחיות."
את ההצהרה הזו כותב מיכאל לאחר מותו ה
ברצלונה הסוערת של שנות העשרים. סופר צעיר, רדוף על ידי אהבה בלתי אפשרית, מקבל מעורך מסתורי הצעה לכתוב עבורו ספר יחיד מסוגו תמורת סכום עתק, ואולי אף הרבה יותר מזה.
בסגנון מזהיר ובכישרון ספרותי מובהק מחזיר אותנו מחבר הרומן צלה של הרוח לבית הקברות לספרים נשכחים בברצלונה. משחקו של המלאך הוא מסע של הרפתקאות, תככים, סודות, אהבה ואובדון ב
את גינת בר כתב מאיר שלו על גינת ביתו בעמק יזרעאל, בה נטע עצי בר ושיחי בר, שתל וזרע רקפות, כלניות, נרקיסים, חצבים ופרחי בר רבים אחרים, ובה הוא מתרועע עם בעליה האמתיים: ציפורים, קיפודים, פרפרים, חזירי בר ועוד חברים.
הטבע של הארץ, המתואר ונוכח בכל הרומנים שכתב, הוא כאן הגיבור הראשי.
באהבה ובהומור מספר מאיר שלו על הצבעים, הריחות והקולות ה
"החרטה היחידה שלי היא שהייתי צריך לגלות שאני עומד למות כדי להתחיל לחיות."
לא כל אחד יכול לדעת מראש באיזה יום ימות. אך לוצ'ו באטיסטיני, גבר בן ארבעים, נשוי ואב לשני ילדים, יודע אותו היטב. יותר מכך, הוא זה שקבע את התאריך, אחרי שזכה לביקור של אורח בלתי צפוי ובלתי רצוי, גידול סרטני בכבד שהוא קורא לו "החבר פריץ".
מאה ימים לחיות לפני נקוד
“איצקוביץ’ יצר רומן מאז’ורי שמזגזג בחדווה בין גיבורים ועלילות.” / גילי איזיקוביץ, הארץ
“אפוס מונומנטלי שלא נגמר, שסוחף אותנו ובעיקר לא מתחנף לקורא או לקהל שלו.” / סיכום השנה בספרות 2016 , הערוץ הראשון
“תיקון אחר חצות מתייחד באותו שילוב משעשע־רציני,פארודי־גרוטסקי־אירוני של עבר והווה, היסטורי ואקטואלי. הווי שבו המציאות עולה ע
על רקע התמוטטות האימפריה העות׳מנית, קרב גליפולי והמאבק המר בין היוונים לטורקים, מתחקה ציפורים בלי כנפיים אחר גורלם של תושבי קהילה קטנה בדרום-מערב אנטוליה,
קהילה שבה מוסלמים ונוצרים חיו בדו-קיום שלו במשך מאות שנים.
כאשר פורצת מלחמה נגד בעלות הברית והעולם החיצון פורץ פנימה, מביאות עמן הדת והלאומנות - זרעי הסבל והפורענות- צעדות מ
מארי־לוֹר ל‘בלאן, גדלה בפריז עם אביה, המנעולן הראשי של מוזיאון הטבע. מיום שהיא מתעוורת מבלה מארי־לור את כל זמנה עם אביה במוזיאון כשהיא חוקרת באצבעותיה, באוזניה ובאפה את עשרות אלפי המוצגים המדעיים. כדי שתוכל להתמצא בסביבתה אביה בונה עבורה דגם של שכונת מגוריה, ששינון קפדני שלו מאפשר לה להגיע בכוחות עצמה למוזיאון. עם כיבוש פריז על י
יצירת מופת של תקווה, תעוזה וחיפוש אחר חופש, והתשוקה להשמיע קול בעולם
מבוסס על סיפורן אמיתי של האחיות גרימקֶה הנשים הראשונות שלחמו נגד העבדות בארה"ב ומהראשונות שלחמו לזכויות נשים.
"רציתי חופש יותר מהנשימה הבאה. אנחנו נעזוב ונרכב על הארונות שלנו אם לא תהיה ברירה. ככה מָאמָא חיה כל החיים שלה. היא היתה אומרת, אתה צריך להחליט איזה קצה
כאשר ג'ייק בארנט היה בן שנתיים, הוא אובחן כאוטיסט.
כאשר ג'ייק היה בן שלוש, קבעו המומחים שהוא לעולם לא יידע לקרוא, ושיש לקוות שיום אחד הוא יהיה מסוגל לקשור בעצמו את שרוכי נעליו.
אלא שחייו התפתחו אחרת:
בגיל שמונה ג'ייק התחיל להשתתף בקורסים ברמה אוניברסיטאית במתמטיקה ובאסטרונומיה, ובגיל תשע הוא התקבל לאוניברסיטה. בגיל שתים־עשרה הוא