1. קטע מסיפור שלי שאשמח אם תגידו לי מה דעתכם עליו.

עיניי מבזיקות אל עבר מראת הקיר התלויה לצד הכיור שבחדרי, בידיעה שמבטים ביקורתיים יופנו אליי כמו בכל שנה ברגע שאצא מפתח הבקתה ואצעד אל כיכר הכפר. היום הכפר חוגג את חגיגות מאה השנה, ומאות ערפדים בעלי לבוש אחיד ותסרוקות זהות וערפדיות בעלות שמלות ערב ושיער אסוף יחגגו בריקודים עם הכפר השכן - כפר אנשי הזאב, את השלום השורר בנינו יותר ממאה שנים. מלבדי. אני אלבש שמלה שחורה מתחרה אשר אורכה קצר יותר מהנדרש ושיערי יישאר פזור מלבד סרט המונע מכמה קבוצות שיער ליפול על פניי, בזמן שכולן ילבשו את אותן שמלות ערב המגיעות עד בירכיהן ותסרוקות זהות בעלות צמה יחידה. בכל חגיגה כזו הנערכת בכל שנה מאות ערפדים ואנשי זאב מביטים בי בביקורתיות על אי הציות שלי ואף לא מטעמי צניעות, מכיוון שהופעתי שונה משל הערפדיות האחרות וצבע עורי אף גם הוא שונה מבני עמי הערפדים. בילדותי, אמי נהגה להזכיר לי שירשתי את צבע עורי הייחודי מאבי ואין לצבע עורי יכולת לשנות את מי שאני - ערפדית. אבל כשאני מביטה במראה איני רואה את שיערי הכהה היפהפה, את סרט השיער בצבע ירוק בהיר הקשור בקשר פפיון לשיערי ומחמיא לעיניי הזורחות בירוק בהיר יפהפה, את שמלת התחרה השחורה שנפתרה בידיי טובי התופרים בכפר, את נעליי העקב השחורות בעלי הנצנוץ המבריק ואת התליון שאני מקפידה להשאיר תלוי על צווארי מידי יום. אלא את שיערי הפזור הנוגד את חוקי החברה באירועים אלה, את סרט השיער שגורם לעיניי לבלוט יותר מעיניים אחרות, את נעלי העקב שנוקשות בהליכתי אל הכיור, ועלולות להסיח את דעת הרוקדים, את התליון - התכשיט שלא יביא שום תועלת מלבד תשומת לב שלילית וביקורתית מכיוון שבפירוש חל איסור על תכשיטים מיותרים. עיניי סוקרות בביקורתיות את מראי בבואתי, ואינן מביטות בי, אלא בילדה הקטנה השונה משאר חבריה לכיתה שנהגו ללעוג לה על צבע עורה הכהה יותר משלהם הדומה לבני האדם.

נכתב לפני 9 שנים ו-4 חודשים