אנקה•לפני 13 שניםל- nobody (קצת קשה לי לפנות למישהו בכינוי הזה, תיארת באופן נפלא תחושות שעלו בך במהלך קריאת הספר והשתכנעתי. אשמח בהמשך לקרוא עוד חוות דעת שלך על ספרים.על הביקורת של I m nobody who are you על הנה אני מתחילה מאת יהודית קציר
לממתוקה•לפני 13 שניםספר נהדרכמו כל ספריה של קציר. כמובן שהאהוב עליי מכולם הוא "למאטיס יש את השמש בבטן".על הביקורת של I m nobody who are you על הנה אני מתחילה מאת יהודית קציר
omriqo•לפני 13 שניםעם שקט נפשי לא הולכים למכולתעל הביקורת של I m nobody who are you על הנה אני מתחילה מאת יהודית קציר
הנה אני מתחילהיהודית קצירלפני כחודשיים לקחתי את הספר לידיים. שבועיים של ייסורי תופת עברתי בכדי להחזיק את עצמי מלקרוא את הספר בתקופת מבחנים.רציתי לקפוץ קפיצת ראש ולגמוע את הספר בבת אחת. משהו בעלילה הכל כך שנויה במחלוקת לא נתן לי מנוח.(וכמובן הידיעה שאותה אותה ריבי מ'למאטיס יש את השמש בבטן' הולכת לחשוף בפני [בגוף ראשון,חשוב לציין] את אותן האצבעות ש"לשו" אותה והפכו אותה למה שהיא הייתה במאטיס). ואכן,באותו בוקר שבת שטוף שמש הסתערתי על הספר. וככל שהתקדמתי בעמודים,אולצתי להוריד הילוך (בעל כורחי). למה? מהסיבה הפשוטה. זו הייתה הפעם הראשונה מזה זמן רב שספר העניק לי תחושה שאני ממש שם,בין האותיות השוחות. הצלחתי *להרגיש* את הדמויות. התהלכתי ברחובות חיפה,נשמתי את ריח האורנים,חלפתי על פני הבית של מיכאלה... הרגשתי ממש כמו הצל של ריבי... רציתי ללכוד כל רגע מאותן התמונות שקציר ציירה בשבילי בדיוק שכזה. ומה שמעצים את הכשרון הזה של קציר,הוא תחושת ה"אחרי". גם לאחר שסגרתי את הספר,מצאתי את עצמי בוהה בכריכה,ומחכה לריבי שתקפוץ מתוך הספר ותמשוך אותי בחזרה אל תוך המפלט הזה שמצאתי לעצמי...
הנה אני מתחילהיהודית קצירלפני כחודשיים לקחתי את הספר לידיים. שבועיים של ייסורי תופת עברתי בכדי להחזיק את עצמי מלקרוא את הספר בתקופת מבחנים.רציתי לקפוץ קפיצת ראש ולגמוע את הספר בבת אחת. משהו בעלילה הכל כך שנויה במחלוקת לא נתן לי מנוח.(וכמובן הידיעה שאותה אותה ריבי מ'למאטיס יש את השמש בבטן' הולכת לחשוף בפני [בגוף ראשון,חשוב לציין] את אותן האצבעות ש"לשו" אותה והפכו אותה למה שהיא הייתה במאטיס). ואכן,באותו בוקר שבת שטוף שמש הסתערתי על הספר. וככל שהתקדמתי בעמודים,אולצתי להוריד הילוך (בעל כורחי). למה? מהסיבה הפשוטה. זו הייתה הפעם הראשונה מזה זמן רב שספר העניק לי תחושה שאני ממש שם,בין האותיות השוחות. הצלחתי *להרגיש* את הדמויות. התהלכתי ברחובות חיפה,נשמתי את ריח האורנים,חלפתי על פני הבית של מיכאלה... הרגשתי ממש כמו הצל של ריבי... רציתי ללכוד כל רגע מאותן התמונות שקציר ציירה בשבילי בדיוק שכזה. ומה שמעצים את הכשרון הזה של קציר,הוא תחושת ה"אחרי". גם לאחר שסגרתי את הספר,מצאתי את עצמי בוהה בכריכה,ומחכה לריבי שתקפוץ מתוך הספר ותמשוך אותי בחזרה אל תוך המפלט הזה שמצאתי לעצמי...
הנה אני מתחילהיהודית קצירלפני כחודשיים לקחתי את הספר לידיים. שבועיים של ייסורי תופת עברתי בכדי להחזיק את עצמי מלקרוא את הספר בתקופת מבחנים.רציתי לקפוץ קפיצת ראש ולגמוע את הספר בבת אחת. משהו בעלילה הכל כך שנויה במחלוקת לא נתן לי מנוח.(וכמובן הידיעה שאותה אותה ריבי מ'למאטיס יש את השמש בבטן' הולכת לחשוף בפני [בגוף ראשון,חשוב לציין] את אותן האצבעות ש"לשו" אותה והפכו אותה למה שהיא הייתה במאטיס). ואכן,באותו בוקר שבת שטוף שמש הסתערתי על הספר. וככל שהתקדמתי בעמודים,אולצתי להוריד הילוך (בעל כורחי). למה? מהסיבה הפשוטה. זו הייתה הפעם הראשונה מזה זמן רב שספר העניק לי תחושה שאני ממש שם,בין האותיות השוחות. הצלחתי *להרגיש* את הדמויות. התהלכתי ברחובות חיפה,נשמתי את ריח האורנים,חלפתי על פני הבית של מיכאלה... הרגשתי ממש כמו הצל של ריבי... רציתי ללכוד כל רגע מאותן התמונות שקציר ציירה בשבילי בדיוק שכזה. ומה שמעצים את הכשרון הזה של קציר,הוא תחושת ה"אחרי". גם לאחר שסגרתי את הספר,מצאתי את עצמי בוהה בכריכה,ומחכה לריבי שתקפוץ מתוך הספר ותמשוך אותי בחזרה אל תוך המפלט הזה שמצאתי לעצמי...
הנה אני מתחילהיהודית קצירלפני כחודשיים לקחתי את הספר לידיים. שבועיים של ייסורי תופת עברתי בכדי להחזיק את עצמי מלקרוא את הספר בתקופת מבחנים.רציתי לקפוץ קפיצת ראש ולגמוע את הספר בבת אחת. משהו בעלילה הכל כך שנויה במחלוקת לא נתן לי מנוח.(וכמובן הידיעה שאותה אותה ריבי מ'למאטיס יש את השמש בבטן' הולכת לחשוף בפני [בגוף ראשון,חשוב לציין] את אותן האצבעות ש"לשו" אותה והפכו אותה למה שהיא הייתה במאטיס). ואכן,באותו בוקר שבת שטוף שמש הסתערתי על הספר. וככל שהתקדמתי בעמודים,אולצתי להוריד הילוך (בעל כורחי). למה? מהסיבה הפשוטה. זו הייתה הפעם הראשונה מזה זמן רב שספר העניק לי תחושה שאני ממש שם,בין האותיות השוחות. הצלחתי *להרגיש* את הדמויות. התהלכתי ברחובות חיפה,נשמתי את ריח האורנים,חלפתי על פני הבית של מיכאלה... הרגשתי ממש כמו הצל של ריבי... רציתי ללכוד כל רגע מאותן התמונות שקציר ציירה בשבילי בדיוק שכזה. ומה שמעצים את הכשרון הזה של קציר,הוא תחושת ה"אחרי". גם לאחר שסגרתי את הספר,מצאתי את עצמי בוהה בכריכה,ומחכה לריבי שתקפוץ מתוך הספר ותמשוך אותי בחזרה אל תוך המפלט הזה שמצאתי לעצמי...
הנה אני מתחילהיהודית קצירלפני כחודשיים לקחתי את הספר לידיים. שבועיים של ייסורי תופת עברתי בכדי להחזיק את עצמי מלקרוא את הספר בתקופת מבחנים.רציתי לקפוץ קפיצת ראש ולגמוע את הספר בבת אחת. משהו בעלילה הכל כך שנויה במחלוקת לא נתן לי מנוח.(וכמובן הידיעה שאותה אותה ריבי מ'למאטיס יש את השמש בבטן' הולכת לחשוף בפני [בגוף ראשון,חשוב לציין] את אותן האצבעות ש"לשו" אותה והפכו אותה למה שהיא הייתה במאטיס). ואכן,באותו בוקר שבת שטוף שמש הסתערתי על הספר. וככל שהתקדמתי בעמודים,אולצתי להוריד הילוך (בעל כורחי). למה? מהסיבה הפשוטה. זו הייתה הפעם הראשונה מזה זמן רב שספר העניק לי תחושה שאני ממש שם,בין האותיות השוחות. הצלחתי *להרגיש* את הדמויות. התהלכתי ברחובות חיפה,נשמתי את ריח האורנים,חלפתי על פני הבית של מיכאלה... הרגשתי ממש כמו הצל של ריבי... רציתי ללכוד כל רגע מאותן התמונות שקציר ציירה בשבילי בדיוק שכזה. ומה שמעצים את הכשרון הזה של קציר,הוא תחושת ה"אחרי". גם לאחר שסגרתי את הספר,מצאתי את עצמי בוהה בכריכה,ומחכה לריבי שתקפוץ מתוך הספר ותמשוך אותי בחזרה אל תוך המפלט הזה שמצאתי לעצמי...
הנה אני מתחילהיהודית קצירלפני כחודשיים לקחתי את הספר לידיים. שבועיים של ייסורי תופת עברתי בכדי להחזיק את עצמי מלקרוא את הספר בתקופת מבחנים.רציתי לקפוץ קפיצת ראש ולגמוע את הספר בבת אחת. משהו בעלילה הכל כך שנויה במחלוקת לא נתן לי מנוח.(וכמובן הידיעה שאותה אותה ריבי מ'למאטיס יש את השמש בבטן' הולכת לחשוף בפני [בגוף ראשון,חשוב לציין] את אותן האצבעות ש"לשו" אותה והפכו אותה למה שהיא הייתה במאטיס). ואכן,באותו בוקר שבת שטוף שמש הסתערתי על הספר. וככל שהתקדמתי בעמודים,אולצתי להוריד הילוך (בעל כורחי). למה? מהסיבה הפשוטה. זו הייתה הפעם הראשונה מזה זמן רב שספר העניק לי תחושה שאני ממש שם,בין האותיות השוחות. הצלחתי *להרגיש* את הדמויות. התהלכתי ברחובות חיפה,נשמתי את ריח האורנים,חלפתי על פני הבית של מיכאלה... הרגשתי ממש כמו הצל של ריבי... רציתי ללכוד כל רגע מאותן התמונות שקציר ציירה בשבילי בדיוק שכזה. ומה שמעצים את הכשרון הזה של קציר,הוא תחושת ה"אחרי". גם לאחר שסגרתי את הספר,מצאתי את עצמי בוהה בכריכה,ומחכה לריבי שתקפוץ מתוך הספר ותמשוך אותי בחזרה אל תוך המפלט הזה שמצאתי לעצמי...
בעל ואישהצרויה שלו0ספר טוב. מהנה ומרתק ברמת הסיפור והקריאה הראשונית אך גם מותיר תחושה שיש מקום לקריאה שניה והתעמקות ברבדים השונים שבהם דן הספר. מאד דרמטי ועם זאת אמין מאד, בפרט משום זווית הראיה הכך כך אנושית של הגיבורה הראשית שדרכה מסופר הסיפור. נעמה היא דמות מקסימה, אנושית, המאופיינת בקוצר הראות וההפכפכות של כל אחד שמסובך ברגשותיו ומתקשה לראות את הדברים ממרחק. נטיתה להזדהות יתר גורמת לה לשנות נקודות מבט באופן שמצד אחד מחליש אותה, ומצד שני מעשיר ומרחיב את הוויתה. יש בכך גם חולשה אך גם אומץ רב, ובעיקר הרבה רגש. אולי אהבתי זאת כי זה מזכיר לי את עצמי. הספר דן לא רק בנושא הזוגיות, כי אם גם בקשר בין הורים לילדיהם, ובכלל בקונפליקט שבין נאמנות האדם לעצמו לבין נאמנותו לזולתו. הוא פורט בצורה מעמיקה את המורכבות שיש ביחסי אנוש, ואת האופן שבו אנו משתמשים בזולתנו גם כדי להתפתח וגם כדי להדוף התמודדות ושינויים. יש בו בדיוק את מה שאני אוהבת בספרות טובה - הוא אינו דיון פילוסופי רהוט בשאלות אלה, אלא תמונה מדויקת ומורכבת של המציאות על כל סתירותייה, אלף פנייה ואפשרויותיה. הספר כתוב בכשרון רב ושופע בדימויים ותיאורים מדהימים שמתחברים לתוכן הרגשי בצורה אורגנית. כשאמא של נעמה מודיעה לה על פרידתה מהאב היא בוצעת אבטיח לשניים. החיים מדומים למגדל קוביות שבונה פעוט כשהקוביה האחרונה ממוטטת את המגדל. אלה רק שתי דוגמאות מתוך שפע עצום. בסיום הקריאה התחשק לי מיד לקרוא ספר נוסף של הסופרת.
קפקא על החוףהרוקי מורקמי0~ "האבנים מדברות ואנחנו לא שומעים." ~ קפקא על החוף הדמויות: אדם שמדבר על עצמו בגוף שלישי, אישה שחיה במקביל לדמותה השניה ונער עם ערפילית עורב אחת. בתכנית: מבוך אדיפלי סוריאליסטי מרוסס גרפיטי פילוסופי. על המוסיקה: בטהובן וחברים. במסע תזכו להנות ממטעמיו של המטבח היפני שיוגש לכם על מצע לבבות חתולים ונגיעות געגוע. [הזן החריף.] *למקדימים להזמין- הופעת אורח של ג'וני ווקר וחליל נשמות החתולים. תחזית: רוח וצלצולים עם סיכוי למטר דגי מקרל בשעות אחה"צ [רצוי להביא מטריה.] אזהרה: האבנים מדברות ואנחנו לא שומעים. יפנים, לך - תבין. [המלצה זו מוגשת לכם ע"י לושו, בת העשרים וארבע החזקה ביותר בעולם.]
קתריןאנצ'י מין0ציפיתי למשולש אהבה לוהט, קיבלתי ספר מצויין על התרבות הסינית מנקודת מבט של אישה שאין לה שום סיכוי. פניה ועורה הצטלקו מהעבודה במכרות, אין לה בגילה המופלג סיכוי למצוא חתן שיוציא אותה מבית הוריה וגם מה שאינו כתוב מדגיש את החשיבה הפרקטית והמפוחדת של אישה סינית. כמובן שלא צריך להביא איזה אישה מהמערב כדי להדגיש את הניגודיות העצומה בין התרבות הסינית לתרבות המערבית, ובכל זאת נוצר פה סיפור מעניין על ההכרות והידידות שנרקמת בניהן דרך תלמיד נוסף, מושך לאחת ודוחה לאחרת. מדהים כמה החשש מלעשות דברים שאינם מוסכמים נמצאו כנכונים, וכמה המערב מנותק ומרוחק מהתפיסה בה המדינה עומדת לפני ה"אני". נהנתי, אבל זה לא הסיפורת הסינית הכי טובה שקראתי מהסופרת הזו.
