ספר שפתח לי דלת בתוכי לאהבת הספר העברי . זו היתה אהבה ממבט ראשון בסופר עמוס עוז וספריו . אחרי מיכאל שלי המשכתי וקראתי את יתר ספריו . העלילה של הספר , ובעיקר " הדממה " בין הגיבורים הראשיים היא הכר שעליה צמחה העלילה . התמונות של החלומות של הגיבורה חנה ובכלל חקוקות בי בזכרוני לתמיד . ספר שהשפיע עלי מאוד .

אני מביא ציטוט מהכתוב על העטיפה האחורית של הספר . אני לכשעצמי אהבתי מאוד את הספר וקראתי אותו בנשימה עצורה . "מבקרים הישוו את הספר לקן הקוקייה ולתפסן בשדה השיפון. כינו אותו: הישג מופלא, ספר מדהים, מצחיק, עצוב ומלא דמיון, רומן פילוסופי ורומנטי מן המעלה הראשונה, רומן ראשון נועז להפליא, רומן ספק פסיכולוגי ספק סיפור מסתורין. בתא אטום בבית חולים צבאי, לאחר תום מלחמת העולם השנייה, כורע ציפורי ופעם בפעם מנתר על שתיים בברכיים צמודות ובזרועות מנפנפות. חברו מילדות אל, שהועזק על ידי הפסיכיאטרים של בית החולים והוא עצמו פצוע וחבוש, מנסה ליצור קשר עמו. כך נפתח סיפור מופלא זה, העוסק בטירוף מוזר ומלא קסם. שני הנערים, אל קולומבאטו וציפורי, גדלו יחדיו בפרוור דל של פילדלפיה בשנות השלושים הקשות – בידידות הדוקה ומוזרה. ציפורי, החולמני והמרחף בין השניים, מעין דון-קישוט רוחני, מנוכר ומנותק מסביבתו וממשפחתו, מפצה עצמו בהתעסקות בציפורים. תחילה הוא מגדל יונים ואף מכין לעצמו חליפת נוצות כדי לחקות את תנועותיהן. אחר כך הוא מגדל כנריות וחודר עמוק יותר ויותר אל תוך חייהן. ציפורי מבקש לעוף חופשי – לא לעוף כמו ציפור, אלא "להיות ציפור". ידידו אל, סיציליאני שרירי המצטיין בספורט, הוא דמות ארצית לחלוטין. הוא משתתף עם החולם בעל המעוף בתוכניותיו המוזרות עד גבול מסוים, אבל לבסוף בוחר בדרך משלו, על פני האדמה. ציפורי הוא ספרו הראשון של ויליאם וארטון, צייר אמריקאי החי בפריס. הספר שבה את לב המבקרים והקוראים כאחד וכבר תורגם ללשונות רבות. "ספר מופלא," כתב מבקר ניו יורק טיימס. "מקסים, מחשמל. הוא קורן בזכורונות נעורים ותשוקה... הוא גם מספר על חלום וידידות, מדע וטבע, משחקים ואמת, זהות ומין, חירות ושיגעון." "אחד הספרים המוזרים והנחרתים בזיכרון שראה אור באמריקה במשך שנים רבות." (ג'ון פאולס, בווילג' ווֹיס) "ספר השנה." (פרמונט סמית) "ספר שממריא למרומים." (טיים)"

באותם הימים של ימי מלחמת יום הכיפורים הארורה הייתי נער צעיר ובן משפחתי הקרובה נפצע במלחמה ההיא . הספר הזה היה לי כקב עבורי לעבור את הימים הנוראיים ההם .

אני מביא ציטוט מהכתוב על העטיפה האחורית של הספר . אני לכשעצמי אהבתי מאוד את הספר וקראתי אותו בנשימה עצורה . "מבקרים הישוו את הספר לקן הקוקייה ולתפסן בשדה השיפון. כינו אותו: הישג מופלא, ספר מדהים, מצחיק, עצוב ומלא דמיון, רומן פילוסופי ורומנטי מן המעלה הראשונה, רומן ראשון נועז להפליא, רומן ספק פסיכולוגי ספק סיפור מסתורין. בתא אטום בבית חולים צבאי, לאחר תום מלחמת העולם השנייה, כורע ציפורי ופעם בפעם מנתר על שתיים בברכיים צמודות ובזרועות מנפנפות. חברו מילדות אל, שהועזק על ידי הפסיכיאטרים של בית החולים והוא עצמו פצוע וחבוש, מנסה ליצור קשר עמו. כך נפתח סיפור מופלא זה, העוסק בטירוף מוזר ומלא קסם. שני הנערים, אל קולומבאטו וציפורי, גדלו יחדיו בפרוור דל של פילדלפיה בשנות השלושים הקשות – בידידות הדוקה ומוזרה. ציפורי, החולמני והמרחף בין השניים, מעין דון-קישוט רוחני, מנוכר ומנותק מסביבתו וממשפחתו, מפצה עצמו בהתעסקות בציפורים. תחילה הוא מגדל יונים ואף מכין לעצמו חליפת נוצות כדי לחקות את תנועותיהן. אחר כך הוא מגדל כנריות וחודר עמוק יותר ויותר אל תוך חייהן. ציפורי מבקש לעוף חופשי – לא לעוף כמו ציפור, אלא "להיות ציפור". ידידו אל, סיציליאני שרירי המצטיין בספורט, הוא דמות ארצית לחלוטין. הוא משתתף עם החולם בעל המעוף בתוכניותיו המוזרות עד גבול מסוים, אבל לבסוף בוחר בדרך משלו, על פני האדמה. ציפורי הוא ספרו הראשון של ויליאם וארטון, צייר אמריקאי החי בפריס. הספר שבה את לב המבקרים והקוראים כאחד וכבר תורגם ללשונות רבות. "ספר מופלא," כתב מבקר ניו יורק טיימס. "מקסים, מחשמל. הוא קורן בזכורונות נעורים ותשוקה... הוא גם מספר על חלום וידידות, מדע וטבע, משחקים ואמת, זהות ומין, חירות ושיגעון." "אחד הספרים המוזרים והנחרתים בזיכרון שראה אור באמריקה במשך שנים רבות." (ג'ון פאולס, בווילג' ווֹיס) "ספר השנה." (פרמונט סמית) "ספר שממריא למרומים." (טיים)"

ספר שפתח לי דלת בתוכי לאהבת הספר העברי . זו היתה אהבה ממבט ראשון בסופר עמוס עוז וספריו . אחרי מיכאל שלי המשכתי וקראתי את יתר ספריו . העלילה של הספר , ובעיקר " הדממה " בין הגיבורים הראשיים היא הכר שעליה צמחה העלילה . התמונות של החלומות של הגיבורה חנה ובכלל חקוקות בי בזכרוני לתמיד . ספר שהשפיע עלי מאוד .

הקראתי לילדי הקט לפני השינה את הסיפורים על התעלולים השובבים של אמיל והתמוגגתי יחד איתו .נשביתי בקסמיו של הילד היוצא דופן הזה . הוא הזכיר את התעלולים של מקס ומוריץ , שבזמנו קראתי בשקיקה . כל שבוע תעלול נוסף התפרסם בחוברת "דבר לילדים " שהיינו מחכים לה כמו "חבילה מאמריקה " . מהקומיקסים הראשונים שקראנו. גם היום , לאחר כל כך הרבה שנים אני לא שוכח איך מקס ומוריץ "התעללו "באופה ואישתו . באמיל יש ממקס ומוריץ . מומלץ להורים לילדים שאוהבים לצחוק המון - מכירים מישהו שלא ?