ספר מיוחד במינו. קראתי אותו במסגרת משימה בבית ספר אבל זה לא מנע ממני להנות ממנו. בכלל לא. כתוב בצורה מאוד מיוחדת שקשה להסביר אותה. מאוד אימפולסיבית ומנקודת מבט של ילד קשה יום אבל חכם מאוד. מה שעוד אהבתי בספר היה משפטי החוכמה שנמצאים שם על ימין ועל שמאל. גם העלילה אחלה, קצת לא מתקדמת יותר מידי, אבל לקראת הסוף נשאבתי עוד יותר לספר וסוף הסיפור ריגש מאוד, מה שלא קורה לי בדר"כ אז זה מיוחד. מאוד מאוד מומלץ. קראתי את זה מזמן ובגלל זה אני לא יכול לכתוב יותר מידי, כי אני לא זוכר, אבל מומלץ ביותר.

ספר מעולה!! כתוב בדרך שפשוט מושכת אותך דף אחרי דף ובאמת שקשה להפסיק. זה לא קלישאה. אני מנסה לחשוב למה זה כ"כ מושך. אני חושב שזה קשור לקונספט ולרמה שבה אפשר להזדהות בין עם הדמות של קטניס לבין הדמות של פיטה, ששניהם מנסים לשמור על צלם אנוש בתוך כל האי שפיות שמייצרים קברניטי המשחק במשחק הריאלטי המוקצן של משחקי הרעב, בה המשתתפים צריכים להרוג, לא פחות, אחד את השני כדי לנצח. הרעיון של מעין דיקטטורה מוקצנת בארה"ב שבה שולטים הניכור החברתי, משחקי הריאלטי המוקצנים והמוגזמים שמספקים לתושבי הקפיטול הנאה זולה ממוות של אנשים, הפערים העצומים שנוצרו בין המחוזות הוא שמשך אותי. הסופרת הקצינה מאוד דברים שקורים בחברה המערבית ובכך אפשרה ביקורת על החברה עצמה. קצת כמו בתנ"ך שכשנביא רוצה לבקר את העם הוא ימשול לו סיפור וכך העם יבין מדוע טעה, באמצעות ביקורת על דמות אחרת.

ספר מעולה!! כתוב בדרך שפשוט מושכת אותך דף אחרי דף ובאמת שקשה להפסיק. זה לא קלישאה. אני מנסה לחשוב למה זה כ"כ מושך. אני חושב שזה קשור לקונספט ולרמה שבה אפשר להזדהות בין עם הדמות של קטניס לבין הדמות של פיטה, ששניהם מנסים לשמור על צלם אנוש בתוך כל האי שפיות שמייצרים קברניטי המשחק במשחק הריאלטי המוקצן של משחקי הרעב, בה המשתתפים צריכים להרוג, לא פחות, אחד את השני כדי לנצח. הרעיון של מעין דיקטטורה מוקצנת בארה"ב שבה שולטים הניכור החברתי, משחקי הריאלטי המוקצנים והמוגזמים שמספקים לתושבי הקפיטול הנאה זולה ממוות של אנשים, הפערים העצומים שנוצרו בין המחוזות הוא שמשך אותי. הסופרת הקצינה מאוד דברים שקורים בחברה המערבית ובכך אפשרה ביקורת על החברה עצמה. קצת כמו בתנ"ך שכשנביא רוצה לבקר את העם הוא ימשול לו סיפור וכך העם יבין מדוע טעה, באמצעות ביקורת על דמות אחרת.

ספר מיוחד במינו. קראתי אותו במסגרת משימה בבית ספר אבל זה לא מנע ממני להנות ממנו. בכלל לא. כתוב בצורה מאוד מיוחדת שקשה להסביר אותה. מאוד אימפולסיבית ומנקודת מבט של ילד קשה יום אבל חכם מאוד. מה שעוד אהבתי בספר היה משפטי החוכמה שנמצאים שם על ימין ועל שמאל. גם העלילה אחלה, קצת לא מתקדמת יותר מידי, אבל לקראת הסוף נשאבתי עוד יותר לספר וסוף הסיפור ריגש מאוד, מה שלא קורה לי בדר"כ אז זה מיוחד. מאוד מאוד מומלץ. קראתי את זה מזמן ובגלל זה אני לא יכול לכתוב יותר מידי, כי אני לא זוכר, אבל מומלץ ביותר.

ספר שקראתי מזמן אבל עדיין אני זוכר אותו לטובה, אז רציתי לכתוב משהו עליו. האמת, הופתעתי שנהניתי ממנו. בדר"כ הספרים הקלאסיים די מאכזבים אותי. הפעם זה ממש לא היה ככה. קראתי אותו ונהניתי מאוד מהשנינות, מהרעיונות שקרול לואיס מעביר, ומהאופן בהם הוא מעביר אותם. בלי שום ספק הרבה יותר טוב מהסרטים שיצאו עליו. אל תפחדו מהעניין שמדובר בקלאסיקה כי זה לא כ"כ מורגש.

ספר מעולה!! כתוב בדרך שפשוט מושכת אותך דף אחרי דף ובאמת שקשה להפסיק. זה לא קלישאה. אני מנסה לחשוב למה זה כ"כ מושך. אני חושב שזה קשור לקונספט ולרמה שבה אפשר להזדהות בין עם הדמות של קטניס לבין הדמות של פיטה, ששניהם מנסים לשמור על צלם אנוש בתוך כל האי שפיות שמייצרים קברניטי המשחק במשחק הריאלטי המוקצן של משחקי הרעב, בה המשתתפים צריכים להרוג, לא פחות, אחד את השני כדי לנצח. הרעיון של מעין דיקטטורה מוקצנת בארה"ב שבה שולטים הניכור החברתי, משחקי הריאלטי המוקצנים והמוגזמים שמספקים לתושבי הקפיטול הנאה זולה ממוות של אנשים, הפערים העצומים שנוצרו בין המחוזות הוא שמשך אותי. הסופרת הקצינה מאוד דברים שקורים בחברה המערבית ובכך אפשרה ביקורת על החברה עצמה. קצת כמו בתנ"ך שכשנביא רוצה לבקר את העם הוא ימשול לו סיפור וכך העם יבין מדוע טעה, באמצעות ביקורת על דמות אחרת.