קראתי הרבה ספרים של הרלן קובן ואני מודה, הם חוזרים על עצמם. לכן החלטתי שאחרי הנעלמים אני לוקח הפסקה מהרלן קובן, עובר לספרים אחרים שמחכים כבר זמן רב על המדף ושוכח מהנוסחה הקובנית המוכרת. זה פשוט לא הצליח לי. הרלן קובן, באחד מספריו הסוחפים והמרגשים ביותר, מצליח שוב להוכיח לכל המבקרים שכשנוסחה עובדת - היא עובדת, ולא צריך לשנות אותה. קראתי לא מעט ספרים שלו ונהנתי מכולם, אבל בנעלמים יש משהו אחר. הפוך על הפוך מטורף, שאף אסטרטג משוגע לא היה עולה עליו. טוויסט ענק בסוף, אצל קובן זה פשוט לא נגמר. הדמויות כל כך מדויקות ומוצלחות. כל כך הרבה מחשבות, כל כך הרבה תובנות עולות מהקריאה וההנאה מובטחת. אני חייב להודות שעד 100 העמודים האחרונים הספר של קובן היה עוד ספר, נחמד ותו לא, אבל בגלל הסוף של הספר הוא חובה לכל אחד, ובזכות הסוף הספר הזה מקבל גם חמישה כוכבים. לא סתם בכל שאר הספרים של הרלן קובן כתוב על הכריכה שהוא מחבר רב המכר "הנעלמים". "הנעלמים", אולי הספר הטוב ביותר של קובן שקראתי עד היום.

פרסי ג'קסון וגנב הברק - מה עוד נותר לכתוב עליו. ריק ריירדן יוצר בכתיבה גאונית סדרה סוחפת של חמישה ספרים שאני בטוח שמי שקנה את הספר הראשון גם קנה את האחרון. הספר הראשון בסדרה הוא מעין הקדמה לסדרה כולה. הספר מספר על אלי יוון המודרנים, שעברו לארצות הברית. מרכז בספר עוסק בבנים של האלים הללו, חצויים (חצי אנושיים וחצי אלים). בספר הראשון (ספוילר) מסופר על ריב פנימי בין האלים האחים זאוס פוסידון והאדס הרשע. פרסי ג'קסון, בנו של אל הים נחלץ להגנתו של אביו בניסיון לטהר את שמו. בספר זה, מכיוון שהוא מעין הקדמה לעלילה הגדולה, האלים נלחמים בעצמם. בספרים הבאים הם ייאלצו להתאחד ולהילחם נגד כוח גדול יותר. זוהי אומנם הקדמה, אך כמו כל ספריו של ריק ריירדן ספר זה זוכה לחמישה כוכבים, לא רק בגלל העלילה המעניינת ושילוב המיתולוגיה, אלא הרבה בזכות היכולות של ריירדן לקחת סיטואציות או ביטויים יום-יומיים ולהפוך אותם לקסומים וקשורים למיתולוגיה היוונית (לדוגמא - אלוהים אדירים לאלים אדירים...)

למרות שזה לא נראה כך, לא קל לאהוב את הארי פוטר. מדובר בסדרה ארוכה מאוד, ספרים עבים וניסוח גבוה. אבל אני נולדתי יחד עם הארי פוטר, בדיוק כשהוא נוצר לפני 14 שנה. הספר הראשון יצא לאור בעברית בשנת 99. החמישי יצא ב2003. בגילי אז לא יכולתי להתמודד עם ספר שכזה, ולכן כל חמשת הספרים הראשונים סופרו לי, תוך כדי קריאה. מאוד נהנתי, אבל החלטתי שאת שני הספרים הבאים אני קורא לבד. וכך עשיתי. ועכשיו, לאחר קריאה מחודשת של הספר השביעי והאחרון בסדרה אין ספק שהוא הספר הגדול מכולם: מעטים הספרים שגורמים לך צמרמורת, והוא אחד מהם. לאורך 500 העמודים הראשונים הוא מרתק כמו כל שאר הסדרה, אך כשמגיעים ל-200 העמודים האחרונים אי אפשר שלא לחוש רעד: אם זה בגלל ילד מתוסכל שכולם שנאו אך למרות זאת הקריב את עצמו, אם זה בגלל קורבנות רבים כל כך שהוקרבו, אם זה בגלל נער גיבור שמתאר את הליכתו אל המוות, וזאת רק כדי לשפר את העולם, להציל את חבריו, אם זה בגלל התובנות שלאחר המוות או אם בגלל גבורת הטוב על הרע, ששלט והנחיל פחד בעולם הקוסמים שנים רבות כל כך. המכירות לא משקרות: זוהי אחת מסדרות הפנטזיה הטובות אי פעם, אם לא הטובה ביותר. נקווה שהסרט לא יאכזב. ובינתיים, הילד שנשאר בחיים (כבר לא ילד), יכול לנוח בידיעה שאין עוד צרות על ראשו... 10\10

שני הספרים הראשונים בסדרה שברו שיאים והפכו את הסדרה לאחת הפופולריות בשנים האחרונות, גם בישראל. גם הספר השלישי שבר שיא - שיא האכזבה. זה לא שהספר לא טוב, הוא ספר טוב מאוד בפני עצמו. אבל אחרי שתי הפצצות שזרקה קולינס לקהל הפצצה השלישית מפספסת את המטרה. אך דעותי בכל זאת חלוקות מכיוון שהספר בחלקו היה נהדר, אולי בכל זאת בעזרת התנופה שקיבל משני קודמיו. כאשר לא יכולים להתקיים יותר משחקי הרעב, להפוך את המלחמה למעין משחקי הרעב אם מוקשים וכדומה הוא רעיון פשוט גאוני, שמנסה לבקר את החברה המודרנית. נראה שהספר, שבכל סוף פרק הסתיים בתפנית מפתיעה, היה קצת יותר מדי מותח לעיתים, אפילו קצת מופרך. השיא היה לקראת הסיום, שהיה הפתעה ענקית לכאורה, אך בשבילי זה כבר היה יותר מדי, לא צפוי ולא ריאלי. אך למרות הכל, נהנתי מהספר והוא לא השאיר לי טעם רע על כל הסדרה.בכל זאת מדובר באחת הסדרות הגדולות שנכתבו לאחרונה לנוער. כנראה שרף הציפיות היה כל כך גבוה, שאי אפשר היה שלא להתאכזב. טעות שלי.

למרות שזה לא נראה כך, לא קל לאהוב את הארי פוטר. מדובר בסדרה ארוכה מאוד, ספרים עבים וניסוח גבוה. אבל אני נולדתי יחד עם הארי פוטר, בדיוק כשהוא נוצר לפני 14 שנה. הספר הראשון יצא לאור בעברית בשנת 99. החמישי יצא ב2003. בגילי אז לא יכולתי להתמודד עם ספר שכזה, ולכן כל חמשת הספרים הראשונים סופרו לי, תוך כדי קריאה. מאוד נהנתי, אבל החלטתי שאת שני הספרים הבאים אני קורא לבד. וכך עשיתי. ועכשיו, לאחר קריאה מחודשת של הספר השביעי והאחרון בסדרה אין ספק שהוא הספר הגדול מכולם: מעטים הספרים שגורמים לך צמרמורת, והוא אחד מהם. לאורך 500 העמודים הראשונים הוא מרתק כמו כל שאר הסדרה, אך כשמגיעים ל-200 העמודים האחרונים אי אפשר שלא לחוש רעד: אם זה בגלל ילד מתוסכל שכולם שנאו אך למרות זאת הקריב את עצמו, אם זה בגלל קורבנות רבים כל כך שהוקרבו, אם זה בגלל נער גיבור שמתאר את הליכתו אל המוות, וזאת רק כדי לשפר את העולם, להציל את חבריו, אם זה בגלל התובנות שלאחר המוות או אם בגלל גבורת הטוב על הרע, ששלט והנחיל פחד בעולם הקוסמים שנים רבות כל כך. המכירות לא משקרות: זוהי אחת מסדרות הפנטזיה הטובות אי פעם, אם לא הטובה ביותר. נקווה שהסרט לא יאכזב. ובינתיים, הילד שנשאר בחיים (כבר לא ילד), יכול לנוח בידיעה שאין עוד צרות על ראשו... 10\10

קראתי הרבה ספרים של הרלן קובן ואני מודה, הם חוזרים על עצמם. לכן החלטתי שאחרי הנעלמים אני לוקח הפסקה מהרלן קובן, עובר לספרים אחרים שמחכים כבר זמן רב על המדף ושוכח מהנוסחה הקובנית המוכרת. זה פשוט לא הצליח לי. הרלן קובן, באחד מספריו הסוחפים והמרגשים ביותר, מצליח שוב להוכיח לכל המבקרים שכשנוסחה עובדת - היא עובדת, ולא צריך לשנות אותה. קראתי לא מעט ספרים שלו ונהנתי מכולם, אבל בנעלמים יש משהו אחר. הפוך על הפוך מטורף, שאף אסטרטג משוגע לא היה עולה עליו. טוויסט ענק בסוף, אצל קובן זה פשוט לא נגמר. הדמויות כל כך מדויקות ומוצלחות. כל כך הרבה מחשבות, כל כך הרבה תובנות עולות מהקריאה וההנאה מובטחת. אני חייב להודות שעד 100 העמודים האחרונים הספר של קובן היה עוד ספר, נחמד ותו לא, אבל בגלל הסוף של הספר הוא חובה לכל אחד, ובזכות הסוף הספר הזה מקבל גם חמישה כוכבים. לא סתם בכל שאר הספרים של הרלן קובן כתוב על הכריכה שהוא מחבר רב המכר "הנעלמים". "הנעלמים", אולי הספר הטוב ביותר של קובן שקראתי עד היום.