אחרי האכזבה שהיתה לי מ"מדריך הטרמפיסט לגלקסיה" , החלטתי לפרגן בעוד ניסיון לסופר , אין לי יותר מדי מילים לתאר את הספר , פשוט המלצה שלי לקרוא ולהתענג .

"פיורדלנד , ניו זילנד : נוף שמעורר רצון לפרוץ במחיאות כפיים ספונטניות" ועם תיאור כזה , אני אומר , מי לא רוצה לטוס עכשיו לניו זילנד ?!

ב'שום גמדים לא יבואו' החליטה שרה שילה להתיימר ולהיכנס למוחותיהם של מספר בני אותה המשפחה החיים בפריפריה, להראות את נקודות המבט השונות לסיטואציה הקשה מבחינה כלכלית ובטחונית ודרכיהם השונות להתמודד איתה.
הרעיון טוב, אפילו הייתי אומרת חשוב. הספר עצוב מאוד, אבל הייתי אומרת שיחד עם הרגישות והיצירתיות של הסופרת, הספר לא הגיע למקומות אליו הוא יכל להגיע.
לגבי השימוש ב'שפה נמוכה'- כאן הרגשתי שהניסיון הוא מאולץ מאוד, ושאין הזדהות אמיתית עם הדמויות. אנשים אמיתיים לא מדברים או כותבים ככה:
שפה קלוקלת שמשתמשים בה בדימויים מורכבים. זה לא קורה במציאות כי מי שחי בשוליים, גם עולים הדימויים שלו, יחד עם היכולת להגיד משהו על חייו, הוא לא עד כדי כך מורכב.
זאת, והיצירתיות בעלילה שלעיתים מרחיקה לכת, הופכים את הדמויות למופרכות ולא מהימנות.

צר לי, עד כמה שאני רוצה לתמוך בסופרים מתחילים, צעירים, הספר הזה הוא ממש אכזבה. הוא בוסרי - לא בשל, אין עקביות בין העלילה לדמויות ובעיצוב הדמויות עצמן - יחסי ציבור מצוינים הם שמוכרים את הספר ולא העלילה או הכתיבה החובבנית.
בזבוז של זמן וכסף למי שרכש