פרפר צהוב•לפני 6 שניםשופי, רוץ למלא לוטו :-)על הביקורת של ליבנה על האיש שצפה ברכבות מאת ז'ורז' סימנון
שופי ינשופי•לפני 6 שניםניחוש שלי: על האיש שצפה ברכבות.על הביקורת של ליבנה על האיש שצפה ברכבות מאת ז'ורז' סימנון
מורי•לפני 6 שניםספר מופלא. בהחלט חמישה כוכבים זוהרים.על הביקורת של ליבנה על חרדתו של המלך סלומון (2010) מאת רומן גארי (אמיל אז'אר)
אפרתי•לפני 6 שניםאכן פנינה. על הביקורת של ליבנה על חרדתו של המלך סלומון (2010) מאת רומן גארי (אמיל אז'אר)
אף אחד לא עוזב את פאלו אלטויניב איצקוביץ'יצירה נפלאה ומיוחדת. זהו הספר הראשון של איצקוביץ' שקראתי, ונהניתי מכל רגע. אני חושב שהיופי בספר הוא האותנטיות והרגש, והיכולת של הסופר לתת לנו לגעת ולהתקשר לדמויות השונות, החל מהסצנה הראשונה ועד לעולמות התוכן היפים של הסצנות בהמשך העלילה. היכולת לכתוב יצירה מודרנית, אך לעשות זאת עדיין עם טקט והמון תוכן רגשי וציורי פשוט נפלאה, וכאן באמת אפשר להבין את הקסם בכתיבה של הסופר.
אף אחד לא עוזב את פאלו אלטויניב איצקוביץ'יצירה נפלאה ומיוחדת. זהו הספר הראשון של איצקוביץ' שקראתי, ונהניתי מכל רגע. אני חושב שהיופי בספר הוא האותנטיות והרגש, והיכולת של הסופר לתת לנו לגעת ולהתקשר לדמויות השונות, החל מהסצנה הראשונה ועד לעולמות התוכן היפים של הסצנות בהמשך העלילה. היכולת לכתוב יצירה מודרנית, אך לעשות זאת עדיין עם טקט והמון תוכן רגשי וציורי פשוט נפלאה, וכאן באמת אפשר להבין את הקסם בכתיבה של הסופר.
אף אחד לא עוזב את פאלו אלטויניב איצקוביץ'יצירה נפלאה ומיוחדת. זהו הספר הראשון של איצקוביץ' שקראתי, ונהניתי מכל רגע. אני חושב שהיופי בספר הוא האותנטיות והרגש, והיכולת של הסופר לתת לנו לגעת ולהתקשר לדמויות השונות, החל מהסצנה הראשונה ועד לעולמות התוכן היפים של הסצנות בהמשך העלילה. היכולת לכתוב יצירה מודרנית, אך לעשות זאת עדיין עם טקט והמון תוכן רגשי וציורי פשוט נפלאה, וכאן באמת אפשר להבין את הקסם בכתיבה של הסופר.
אף אחד לא עוזב את פאלו אלטויניב איצקוביץ'יצירה נפלאה ומיוחדת. זהו הספר הראשון של איצקוביץ' שקראתי, ונהניתי מכל רגע. אני חושב שהיופי בספר הוא האותנטיות והרגש, והיכולת של הסופר לתת לנו לגעת ולהתקשר לדמויות השונות, החל מהסצנה הראשונה ועד לעולמות התוכן היפים של הסצנות בהמשך העלילה. היכולת לכתוב יצירה מודרנית, אך לעשות זאת עדיין עם טקט והמון תוכן רגשי וציורי פשוט נפלאה, וכאן באמת אפשר להבין את הקסם בכתיבה של הסופר.
אף אחד לא עוזב את פאלו אלטויניב איצקוביץ'יצירה נפלאה ומיוחדת. זהו הספר הראשון של איצקוביץ' שקראתי, ונהניתי מכל רגע. אני חושב שהיופי בספר הוא האותנטיות והרגש, והיכולת של הסופר לתת לנו לגעת ולהתקשר לדמויות השונות, החל מהסצנה הראשונה ועד לעולמות התוכן היפים של הסצנות בהמשך העלילה. היכולת לכתוב יצירה מודרנית, אך לעשות זאת עדיין עם טקט והמון תוכן רגשי וציורי פשוט נפלאה, וכאן באמת אפשר להבין את הקסם בכתיבה של הסופר.
אף אחד לא עוזב את פאלו אלטויניב איצקוביץ'יצירה נפלאה ומיוחדת. זהו הספר הראשון של איצקוביץ' שקראתי, ונהניתי מכל רגע. אני חושב שהיופי בספר הוא האותנטיות והרגש, והיכולת של הסופר לתת לנו לגעת ולהתקשר לדמויות השונות, החל מהסצנה הראשונה ועד לעולמות התוכן היפים של הסצנות בהמשך העלילה. היכולת לכתוב יצירה מודרנית, אך לעשות זאת עדיין עם טקט והמון תוכן רגשי וציורי פשוט נפלאה, וכאן באמת אפשר להבין את הקסם בכתיבה של הסופר.
אף אחד לא עוזב את פאלו אלטויניב איצקוביץ'0לאחר "תיקון של חצות" המצויין, אצתי לקרוא את ספרו החדש של יניב איצקוביץ, ורותקתי לסיפורי העלילות הרבות שמכיל הספר. התפעמתי כל עמוד וכל פרק מהיכולת היצירתית ומהדמיון השופע ליצור סיפורים כה רבים, לבנות דמויות כה שונות, ואיכשהו ביד אומן לקשר אותן ליצירת מופת אחת. הכול מכול בו: רצח, בילוש, משטרה, נשים מאושרות ואומללות, בנים ובנות מאושרים ואומללים, הורים מאוכזבים, בריחות מהבית, זקנים הצועדים לסוף ימיהם, חולים ובריאים ערבים ויהודים, אומללות ואושר, התאכזרות ורחמים גדולים, עוני ועושר - מציאות ודמיון, ריאליזם מול פנטזיה וסוריאליזם. 400 עמודי הספר נבלעו בשקיקה והותירו טעם של עוד!
חרדתו של המלך סלומון (2010)רומן גארי (אמיל אז'אר)0הרבה ספרים קראתי בחיי... מכמה מהם למדתי. מכמה מהם צחקתי. מחלקם בכיתי. היו שהתחברו למלנכוליה השוכנת בי לעתים, והיו כאלה שהיו בזבוז זמן. היו שלא יכולתי להניחם מהיד בגלל המתח והיו כאלה שלא הנחתי מידי (והגיע להם שאניחם), כי רציתי לשרוף זמן. היו ספרים שאהבתי את כתיבתם, היו סופרים שערצתי על הידע הנרחב שלהם, המחקר המעמיק שלבטח ערכו לפני הכתיבה...והיו כאלה שתהיתי איך בזבזו בכלל נייר על הדפסת ספריהם. ב- 44 שנות הקריאה שלי קראתי הרבה...החל מספרי ילדים, בישול, עיון, הדרכה וספרות. איני זוכרת ספר ממנו צחקתי ובכיתי בו זמנית... ספר שריגש אותי עד אחרון נימי נפשי. ספר שלא רציתי שיגמר. אז היו סופרים שהערצתי את כתיבתם, והיו שלא. היו כאלה שקנאתי בכשרונם של המחברים לספר סיפור, אך מעולם לא קרה לי (עד כה) כי נותרתי ללא מילים, במין שתיקת הערצה אילמת, תחושה שלא פחות
החלקיקים האלמנטרייםמישל וולבק0יש לי יחסי אהבה-שנאה עם הספר הזה. מצד אחד רואים שלוולבק יש כשרון כתיבה, והספר באמת זורם וקל לקריאה (מבחינת שפה, לא תוכן). מאה העמודים הראשונים היו נפלאים. אחרי זה הכל התדרדר והפך לסרט פורנו-אימה ומניפסט הזוי שחוזר על הקלישאות הרגילות של תחלואות החברה המערבית, ומאשים את בני האדם (בעיקר את החמישים ומשהו אחוז שיש להם כוס (יש, גם אני פרובוקטורית!)) בריקבון של החברה כי הם כאלה שטחיים ואגואיסטים וכו' וכו'. לקראת הסוף זה חזר קצת לרמה של ההתחלה. אולי כי ברונו יצא מהתמונה. האמת שאם ברונו היה מתפגר בגיל 18 הספר היה רק משתפר. אז מצד אחד הרבה אלימות ומין בשביל האלימות והמין, מיזוגניה ותובנות נדושות, אבל מצד שני יש משהו מאוד מרתק בספר הזה והוא גם כתוב מצויין. בקיצור, לא גרוע ולא מדהים.