Uעדן•לפני 15 שניםואוו!את מאוד חכמה אני ניסיתי לקרוא את הספר הראשון באנגלית והיה לי קצת קשה... יש לך מזל עם חוכמה כזאת :)על הביקורת של מילים על שחר מפציע מאת סטפני מאייר
שאשרון מוזס•לפני 10 שניםזה מסוג הגוונים באפור בעברית ?על הביקורת של עדן על תחרה וצבע מאת אילת סווטיצקי
מולד הירח סטפני מאיירספר מאוד יפה וסוחף,כרגיל הכתיבה של סטפני לא נותנת לי להפסיק לקרוא. אמנם הספר מדכא קצת,אבל זה רק משפיע לטובה בספרים הבאים. בספר מולד ירח יש שני חסרונות דיי משמעותיים: 1.בלה מדברת יותר מדי על "החור שבלב שלה" ונכון שאפשר להבין את בלה שנעזבה באכזריות,אבל זה קצת יותר מדי בשביל ספר אחד,לכתוב את אותו משפט שוב ושוב... 2.הקטע שלאחר הדרמתיות שממש כמעט בסוף הספר ארוך מדי ומייגע. נכון שזה קטע דרמתי ומותח,אבל בספר הוא פשוט מיותר כי הסוף המפתיע כבר היה ומתרגשים מספיק,בסרט הקטע מוצג יותר טוב,אבל בספר הוא מיותר. שלא תבינו אותי לא נכון,באמת שלא:אני חולההה על הספר הזה כמו על כל הסדרה,והוא באמת נכנס לי ללב,ואלו שני חסרונות,בספרים אחרים יש גם טעויות,לא לוחצת...
תחרה וצבעאילת סווטיצקיאז לפני הביקורת עצמה חשוב לי לציין שנחמד, ואפילו נחמד מאוד, לקרוא ספר ישראלי מהז'אנר האירוטי, ולא עוד ספר שהאמריקאיות והמתיקות מטפטפות ממנו. הדבר הראשון שיש לי להגיד על תחרה וצבע הוא שהקריאה בו זורמת להפליא, הסיפור עצמו מקורי ומפתיע, שגורם לקורא לשים פחות לב לקיטשיות הבנאלית שקיימת בו. מה שמביא אותי לדבר הבא, מצאתי את הספר הזה מעט צפוי מראש, קטעים שכשאתה קורא אתה חושב "וואלה, יכלת לגוון קצת יותר, לתת לנו קצת יותר מעבר לזה", זאת דעתי. אם רוצים שספר אירוטי יחשב הצלחה הוא חייב לצאת מהמסגרת אל מעבר לתבנית הידועה מראש שקיימת לז'אנר ומחשיבה את הספר כמיועד לנשים בודדות. כמובן שבתחרה וצבע יש הרבה יותר מזה אבל עדיין הייתי מצופה מספר עם סיפור רקע כל-כך מיוחד, כלכך אמיתי שמגיע מרקע חייה של הסופרת כסובלת ממאניה דיפרסיה, הייתי מצפה ליותר שבירת תבניות וסטיגמות שקיימות על הספרים מהסוג האירוטי. עוד דבר שהפריע לי היה משהו שקצת קשה לי להגדיר אבל מדובר בסגנון הכתיבה. בגדול הוא מזכיר לי את האופן בו כתבתי בגיל 14. לא יודעת אם זו הבחירה הספרותית של איילת סווטיצקי כדי להתוות את האופי של טליה או שהיא התאמצה לגרום לדמות הזו להיראות צעירה בת 26 והלכה טיפה רחוק מדי. בכל מקרה זה הפריע לי לקחת את חלק מהכתוב ברצינות, אבל כמובן לא באף נימת זלזול כי התיאורים שלה והכתיבה הם מקצועיים מאוד וסוחפים מאוד. חוץ מהדברים שציינתי אני נהניתי מהספר מאוד, אצלי המדד לספר טוב הוא לפ כמה הוא משפיע עלי בחיי היום יום כשאני לא עסוקה בלקרוא אותו והספר הזה נכנס אלי, לפעמים מצאתי את עצמי מתוסכלת משום מקום כי נזכרתי בחלק בו אני נמצאת בסיפור. בקיצור (אם מישהו בכלל מצא את הכוחות לקרוא את הביקורת המייגעת הזו) הספר מצויין, מרתק מאוד ונכנס לך ללב, ללא ספק הייתי ממליצה עליו למי שבעניין, עם כמה שלנתח נכבד מהאוכלוסייה הוא פשוט לא ידבר (בין היתר,גברים?) -עדן
תחרה וצבעאילת סווטיצקיאז לפני הביקורת עצמה חשוב לי לציין שנחמד, ואפילו נחמד מאוד, לקרוא ספר ישראלי מהז'אנר האירוטי, ולא עוד ספר שהאמריקאיות והמתיקות מטפטפות ממנו. הדבר הראשון שיש לי להגיד על תחרה וצבע הוא שהקריאה בו זורמת להפליא, הסיפור עצמו מקורי ומפתיע, שגורם לקורא לשים פחות לב לקיטשיות הבנאלית שקיימת בו. מה שמביא אותי לדבר הבא, מצאתי את הספר הזה מעט צפוי מראש, קטעים שכשאתה קורא אתה חושב "וואלה, יכלת לגוון קצת יותר, לתת לנו קצת יותר מעבר לזה", זאת דעתי. אם רוצים שספר אירוטי יחשב הצלחה הוא חייב לצאת מהמסגרת אל מעבר לתבנית הידועה מראש שקיימת לז'אנר ומחשיבה את הספר כמיועד לנשים בודדות. כמובן שבתחרה וצבע יש הרבה יותר מזה אבל עדיין הייתי מצופה מספר עם סיפור רקע כל-כך מיוחד, כלכך אמיתי שמגיע מרקע חייה של הסופרת כסובלת ממאניה דיפרסיה, הייתי מצפה ליותר שבירת תבניות וסטיגמות שקיימות על הספרים מהסוג האירוטי. עוד דבר שהפריע לי היה משהו שקצת קשה לי להגדיר אבל מדובר בסגנון הכתיבה. בגדול הוא מזכיר לי את האופן בו כתבתי בגיל 14. לא יודעת אם זו הבחירה הספרותית של איילת סווטיצקי כדי להתוות את האופי של טליה או שהיא התאמצה לגרום לדמות הזו להיראות צעירה בת 26 והלכה טיפה רחוק מדי. בכל מקרה זה הפריע לי לקחת את חלק מהכתוב ברצינות, אבל כמובן לא באף נימת זלזול כי התיאורים שלה והכתיבה הם מקצועיים מאוד וסוחפים מאוד. חוץ מהדברים שציינתי אני נהניתי מהספר מאוד, אצלי המדד לספר טוב הוא לפ כמה הוא משפיע עלי בחיי היום יום כשאני לא עסוקה בלקרוא אותו והספר הזה נכנס אלי, לפעמים מצאתי את עצמי מתוסכלת משום מקום כי נזכרתי בחלק בו אני נמצאת בסיפור. בקיצור (אם מישהו בכלל מצא את הכוחות לקרוא את הביקורת המייגעת הזו) הספר מצויין, מרתק מאוד ונכנס לך ללב, ללא ספק הייתי ממליצה עליו למי שבעניין, עם כמה שלנתח נכבד מהאוכלוסייה הוא פשוט לא ידבר (בין היתר,גברים?) -עדן
שחר מפציעסטפני מאייריאייי ספר מושלם הכי טוב שקראתי אי פעם ברצינות כולם צריכים לקרוא אותו בנים בנות מבוגרים ילדים לחצתי על חברה שלי שבכלל לא אוהבת לקרוא לקרוא את הסדרה והיא גם מאוד מאוד נהנית ממנה!!!
חזיות ומטאטאיםשרה מלינובסקיספר מאוד מאוד יפה מומלץ לכולם (או בעצם כולן) ספר מאוד מומלץ למרות שיש בו כמה קטעים שצפויים מראש אבל אני עדיין מאוד ממליצה עליו
שחר מפציעסטפני מאייריאייי ספר מושלם הכי טוב שקראתי אי פעם ברצינות כולם צריכים לקרוא אותו בנים בנות מבוגרים ילדים לחצתי על חברה שלי שבכלל לא אוהבת לקרוא לקרוא את הסדרה והיא גם מאוד מאוד נהנית ממנה!!!
מולד הירח סטפני מאייר0חשוב לציין, לפני שאעביר ביקורת, שאת הספר הזה קראתי אחרי שכבר קראתי את כל שאר הספרים בסדרה. הספר שונה מהאחרים-בלה נמצאת בלי אדוארד-אבל בגלל זה מובלטת האהבה החולנית של בלה לאדוארד. זה לא כזה נורא: הוא היה איתה שנה. היא פיתחה מין תלות מוזרה בו, ועכשיו הוא עוזב אותה. והוא לא עוזב אותה משנאה או מרחמים, הוא עוזב אותה מאהבה! והיא בשלה. מתייסרת ברחמים עצמיים ופוגעת בכל הסובבים אותה. בלה היא דמות שאני באופן אישי לא יכולה לנסות אפילו להתחבר אליה בספר הזה! היא מדכאת, וג'ייקוב המסכן צריך עוד לעזור לה ולעודד אותה, כשבסוף היא דוחה אותו (ליקוי חמה) ואומרת לו: "סליחה, אבל אני אוהבת אותו יותר". איזו מין דרך להתייחס לחברים? בכלל, העלילה יכלה להיות נפלא אם כל האקשן לא היה דחוס בסוף הספר ובאופן מוגזם. בסדר, לא מדהים, לא נהדר ואפילו לא נפלא.
דמדומיםסטפני מאייר0אתחיל בכך שנתתי לספר זה חמישה כוכבים, משום שלא הייתי משנה בו דבר וחצי דבר. הוא נהדר כמו שהוא. החל מאותו הרגע שספר זה יצא, לא הסכמתי לקרוא אותו. משום מה, אני לא נמשכת לספרים שקוראים רבים נמשכים אליהם והם בגדר "מוכרים מאוד" או משהו כזה. לכן הסתייגתי מקריאתו עד השבוע האחרון. אני חייבת לציין שספר זה הוא אכן ספר שלא ניתן להניח מהיד. הוא לא מושלם, לא. אבל הוא בהחלט ספר, שלפי דעתי, אסור לשנות בו דבר. אתחיל בכתיבה. ובכן, הכתיבה לא מיוחדת במינה. אם לומר את האמת, היא פשוטה לחלוטין. אין שנינות כלשהיא, אין משהו מיוחד מדי. הכתיבה מהווה את הגורם היחיד שדיי הפריע לי לכל אורך הספר. הדמויות היו נהדרות. אולם, היו מקרים שבלה עלתה לי על העצבים עם הפתטיות והילדותיות שלה, אבל כשמתאהבים תמיד נוהגים בטיפשות, אז נסלח לה על כך. אדוארד, לעומתה, היה התגלמות השלמות, בכך אין ספק. לא נראה לי שניתן למצוא בנאדם (או שעדיף ייצור?) שמקרין כל כך הרבה אהבה לאהובתו. אהבתם של אדוארד ובלה ניכרה באופן ברור בהחלט, זאת ניתן להבין בעיקר ע"י התרגשותה (או שאגיד אובר-התרגשותה, יותר נכון) של בלה בכל פעם שאדוארד יצר איתה מגע פיזי כלשהוא. אולם, מדי פעם התחשק לי להחטיף לבלה סטירה על התנהגותה המטופשת. או שפשוט הספר מהווה פנטזיה בלתי אפשרית עד כדי כך שהסופרת איפשרה לעצמה להרחיק לכת מעט יותר מדי. כמובן שניכר לראות כי הספר נכתב ע"י סופרת ע"י עצם העובדה שתיאור התנהגותו וחמימותו של אדוארד היו יותר כפי שאישה הייתה מצפה מאשר מה שמתרחש באמת במציאות. בעקרון, נהניתי מאוד במהלך הקריאה. לא יכולתי להניח את הספר מידי לרגע. קרה פעמים לא מעטות שהרגשתי עצמי נשאבת לתוך הספר במקום בלה וליבי התחיל להאיץ בכל פעם שתוארו מעשיו של אדוארד, אשר הביעו את אהבתו הרבה לבלה. איני מתכוונת להמשיך לקרוא את שאר הספרים בסדרה, אך על ספר זה אני ממליצה בחום (למרות שלא נראה לי שישנו מישהו שעדיין לא קרא ספר זה).
