אז לפני הביקורת עצמה חשוב לי לציין שנחמד, ואפילו נחמד מאוד, לקרוא ספר ישראלי מהז'אנר האירוטי, ולא עוד ספר שהאמריקאיות והמתיקות מטפטפות ממנו.
הדבר הראשון שיש לי להגיד על תחרה וצבע הוא שהקריאה בו זורמת להפליא, הסיפור עצמו מקורי ומפתיע, שגורם לקורא לשים פחות לב לקיטשיות הבנאלית שקיימת בו. מה שמביא אותי לדבר הבא, מצאתי את הספר הזה מעט צפוי מראש, קטעים שכשאתה קורא אתה חושב "וואלה, יכלת לגוון קצת יותר, לתת לנו קצת יותר מעבר לזה", זאת דעתי. אם רוצים שספר אירוטי יחשב הצלחה הוא חייב לצאת מהמסגרת אל מעבר לתבנית הידועה מראש שקיימת לז'אנר ומחשיבה את הספר כמיועד לנשים בודדות. כמובן שבתחרה וצבע יש הרבה יותר מזה אבל עדיין הייתי מצופה מספר עם סיפור רקע כל-כך מיוחד, כלכך אמיתי שמגיע מרקע חייה של הסופרת כסובלת ממאניה דיפרסיה, הייתי מצפה ליותר שבירת תבניות וסטיגמות שקיימות על הספרים מהסוג האירוטי.
עוד דבר שהפריע לי היה משהו שקצת קשה לי להגדיר אבל מדובר בסגנון הכתיבה. בגדול הוא מזכיר לי את האופן בו כתבתי בגיל 14. לא יודעת אם זו הבחירה הספרותית של איילת סווטיצקי כדי להתוות את האופי של טליה או שהיא התאמצה לגרום לדמות הזו להיראות צעירה בת 26 והלכה טיפה רחוק מדי. בכל מקרה זה הפריע לי לקחת את חלק מהכתוב ברצינות, אבל כמובן לא באף נימת זלזול כי התיאורים שלה והכתיבה הם מקצועיים מאוד וסוחפים מאוד.
חוץ מהדברים שציינתי אני נהניתי מהספר מאוד, אצלי המדד לספר טוב הוא לפ כמה הוא משפיע עלי בחיי היום יום כשאני לא עסוקה בלקרוא אותו והספר הזה נכנס אלי, לפעמים מצאתי את עצמי מתוסכלת משום מקום כי נזכרתי בחלק בו אני נמצאת בסיפור.
בקיצור (אם מישהו בכלל מצא את הכוחות לקרוא את הביקורת המייגעת הזו) הספר מצויין, מרתק מאוד ונכנס לך ללב, ללא ספק הייתי ממליצה עליו למי שבעניין, עם כמה שלנתח נכבד מהאוכלוסייה הוא פשוט לא ידבר (בין היתר,גברים?)
-עדן
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
