קשה לכתוב ביקורת על ספר פילוסופיה קלאסי שכזה. לכן החלטתי לפתוח אותו בעמוד אקראי (246-247) ולתת, עבור המעוניינים, טעימה ממה שהולך בתוכו:

"
<b>הנאמנים לשכנוע עצמי - </b>מי שידיו מלאות עבודה, שומר על דעותיו ועמדותיו הכלליות כמעט בלי שינוי. כיוצא בזה כל אדם הפועל בשירותו של רעיון: הוא לא יבחן עוד את הרעיון מחוסר זמן. אפילו ראיית רעיונו כראוי לדיון כלל ועיקר נוגדת את האינטרס שלו.

<b>החיים כיבול החיים - </b>יכול אדם להשתבח בתובנותיו ככל שישתבח, לחשוב עצמו אובייקטיבי ככל שיחשוב: בסופו של דבר לא יפיק מכך מאומה זולת הביוגרפיה של עצמו.

<b>הכרח ברזל - </b>הכרח ברזל הוא דבר שבמהלך ההיסטוריה מסתבר לבני אדם לא כברזל ולא כהכרח.

<b>מן הניסיון - </b>היעדר תבונה בדבר כלשהו אינו סיבה לשלילת קיומו, אלא תנאי לקיומו.

<b>סכנה לתרבותנו - </b>אנו שייכים לתקופה שתרבותה נתונה בסכנה להיהרס בידי אמצעי התרבות.

<b>לרצות להיות נאהב - </b>הדרישה להיות נאהב היא היומרה הגדולה ביותר.

<b>בוז לבני אדם - </b>העדות החד-משמעית מכל לזלזול בבני אדם היא זו, כשאנו מחשיבים כל אחד מהם אך ורק כאמצעי להשגת מטרתנו, או כלל לא.
"

זהו. זה ניטשה. נעים לקריאה. לא תמיד הכי מובן. תמיד מבריק.
אני מקווה שמכתמים קצרים שכאלה ימשכו עוד קוראים לז'אנר הזה.
שנה טובה.