לצערי זב ספר שחובה לקרוא.
ממש מדכא.
אני הייתי מסתפק בחלק הראשון בלבד מתוך השלשה - המסר העיקרי כבר עובר.
הסאדיזם בסוף באמת לא עשה לי טוב .
ומה שהכי נורא שהמרחק של זה מהמציאות של ברית המועצות והרפובליקות שתחתיה לא גדול.

ילד 44 היה יכול להיות ספר מעולה לא פחות, רק משום מה ברגע שהוא לא נכתב ע"י רוסי אוטנטי,אלא ע"י אמריקאי הוא איבד הרבה מהאוטנטיות שלו בעיני.
הספר מתחיל בשנות הרעב הקשות בבריה"מ -2 אחים יוצאים לחפש אוכל, רק אחד מהם יחזור הביתה.
אח"כ אנו מתוודעים לסיפורו של אחד מהם שנמצא במשטרה החשאית במרדף אחרי רוצח סדרתי, הוא יהיה חייב להוקיע גם אישתו בשלב כלשהו בעלילה, אז גם נבין שהנישואים לא היו מתוך אהבה , כמו כן הוא ייהפך לחשוד - והסוף קצת יאכזב ..

כבד, מה זה כבד - היו צריכים לקרוא לספר "44 טון". מילות מפתח: שלג, קרח מלוכלך, רפש, רעב, אימה, הלשנות, משטרה חשאית, דם מפצע פעור, גולאג, רציחות אפלות, רוסיה, סטאלין - ברוהאהאהאהאהא!!!
שמעתי על הספר הזה לא מעט סופרלטיבים, וכולם הפנו אותי לסוף עם הטוויסט המבריק שאותו ניחשתי כבר מעמוד 100.
ולמרות הכבדות הנוראית, חוסר התקווה, האפלה והזוועה, הספר בהחלט קריא, מותח לפרקים, מסקרן ומעלה כמה שאלות. כתב כאן מישהו באחת הביקורות, מה הקורא היה עושה לו מצא את עצמו בסיטואציה דומה. אני חושב שהשאלה הזאת היא תיאורטית לחלוטין, מאחר שהדילמות המוסריות שהגיבור עומד בפניהן שייכות לעולם אחר, פוסט אפוקליפטי, שלא קשור בשיט למה שהקורא עלול להיתקל בו בחייו, אלא אם כן ייכנס למכונת זמן שתשגר אותו מסיבה כלשהיא דווקא לברית המועצות של סטאלין.
נדמה לי שהאותנטיות של הספר נפגמה מעט מההחלטה של הסופר להישאר במונוטוניות הזאת וללא הרף של המקום הנוראי והרציני והמורבידי והחשוך והרע, ולא היה מזיק כאן קצת חוש הומור, קצת משחקים יצירתיים עם העלילה והדמויות, מה שהיה עשוי להפוך אותן לקצת פחות שטוחות עם קצת יותר מקום להזדהות. מזמן למדתי שמי שלוקח את עצמו יותר מדי ברצינות מחרבן קוביות. טייק איט פאקינג איזי.


****