אני מאוד אוהב את קורט וונגוט, "אמא לילה" ו"בית מטבחיים חמש" נמצאים ברשימת 20 הספרים המועדפים עלי ביותר. את גלפגוס מצאתי בכניסה לספריית היישוב בו אני מתגורר, התרגשתי לגלותו בין ערימת ספרים למסירה. הרבה זמן עבר מאז הפעם האחרונה שקראתי ספר של וונגוט ובהצצה על צידה האחורי של כריכת הספר הלכה התרגשותי וגאתה, נוכח הנושא המעניין והמחשבה על המטעמים שוונגוט יכול היה לעשות ממנו. ובכן, הוא כאמור יכול היה אך לטעמי לא עשה זאת. בהתכתבות עם דרווין ועם תורת האבולוציה תווה וונגוט סיפור על דעיכתו של המין האנושי. למרות שהדבר לא מוזכר במפורש, העולם כפי שאנו מכירים אותו הוכחד בעטיית מלחמותיהם של בני האדם אלה באלה. על גבי ספינה שהייתה אמורה להשיט את כל המי ומי של המאה ה-20 אל "ההפלגה של המאה אל הטבע", יצאו חבורת תמהונים אל הים הגדול. באין בני אדם שיוכלו לתחזק את הטכנולוגיה, היא נעלמת בהדרגה כלעומת שבאה ובפרספקטיבה של מליון שנים מאבד המין האנושי את גפיו, את התסביכים הפסיכולוגים שלו ואת מקומו בראש שרשרת המזון, ומעמיד דורות של שחיינים מן המעלה הראשונה. המספר הינו רוח רפאים שזכתה ללוות את המין האנושי בדקדנציה האבולוציונית שלו. נושאו של הספר מעניין אך התיאורים בו מעייפים וארוכים מדי ומקשים על הקורא להיכנס לסיפור, כואב לי לכתוב כך על קורט וונגוט אבל ביקורת צריכה להיות כנה.

עדיין לא החלטתי לגמרי אם קראתי את הספר בגלל הסופר, או בגלל הסיפור...מצד אחד שנינותו, כושר המצאתו, קולו המיוחד מאד ומסירותו לנושאיו של הסופר קורט וונגוט משכו אותי להמשיך ולקרוא, מצד שני סיפור המסופר באופן לא רגיל וגדוש בפרטים וסיגנונו מתיש משהו - מצאתי את עצמי קוראת ועוזבת ומעכלת לאט, עוזבת וחזרת ...
המספר הוא בעצם רוח, המביא באופן מורכב, בקפיצות זמן, בשילוב הערות ביניים וציטוטי שירה ופרוזה, ובציניות, את תאורו של תום עידן האדם כמו שאנחנו מכירים בעולם - דהיינו - תאור חיינו כאנשים צרכני "תרבות" והתנהלותנו בעולם אשר הביאה עלינו כליה. בסיפור משולב בעקיפין סיפורו שלו ומשולבת ביקורת על התנהלות כוחנית של האדם , על מלחמות, ועוד. ומה להגיד - אנחנו, בני האדם, יוצאים די נלעגים...
מפתיע לגלות שהספר הזה נכתב לפני למעלה מ-20 שנה! בהתייחס לכך שאנחנו מחשיבים עצמנו כאנשי בשורה ועסוקים ברעיונות איך להציל את העולם ותושביו (אחרי שהרסנו ...) הוא חדשני לגמרי.
למרות שהספר יכול להכנס לקטגוריה של "מעולה" מעצם סיגנונו המיוחד , "בשורתו" וחוכמתו , לא אעשה זאת , משום שזאת בעצם גם נקודת תורפתו.
אבל אני בהחלט ממליצה עליו לקריאה, ולו בשל ההתנסות בקריאה בסגנון אחר ומיוחד מאד.