ספר רגיש, עשיר במשחקי שפה (למי שאהב את משחקי השפה בספר הדקדוק הפנימי, ימצא פה את אותו סגנון שפה עמוסה במשחקים מתחת לפני השטח). ספר על בדידות, על אהבה, על הזיה ומציאות, על חלומות, ספר סוחף ומרגש על עולם פנימי עמוס להתפקע, שרוצה שמישהו יכיר אותו.

קיטש אמריקאי פחדני... ועכשיו לפירוט: הנושא הראשוני של הספר, מרתק! ילדה שנולדה רק בשביל להיות מחסן החלפים של אחותה החולה, ספר עם פוטנציאל אדיר. אבל בפועל, הסופרת לא העיזה לגעת בנושא בכלל, 3 עלילות משנה דלוחות וסתמיות שלוקחות כל אחת בתור רבע מהספר, וברבע הנותר, בקושי בקושי יש נגיעה בנושא המהותי, למרות שהספר כאילו נותן לכל גיבור לדבר, אין באמת עומק, אין באמת דילמות, אין משמעויות נוספות שזועקות מסיטואציה שכזו. אצל הגברת ג'ודי פיקו הכל מאד שיטחי, גם הפתרון של המצב, כל כך נאיבי ונוצרי (לא מפרטת כדי לא לעשות ספויילר למי שרוצה בכל זאת לקרוא). ההמלצה היחידה שלי: לקרוא את נושא הספר, ולדמיין מה אתם הייתם כותבים על סיטואציה שכזו, על הספר עצמו אפשר בהחלט לוותר.

ספר קליל, קריא מאד, שמחביא מתחת לפני השטח שאלות קשות לגבי מקומה של האישה בתרבות המערבית- היא אמא אוהבת? היא אישה משקיעה? היא אשת קריירה? ומי שופט אותה? בעצם, לפי הספר... מי לא.... ולמה זה צריך להיות ככה? ומי קבע? אפשר לבחור לקרוא בספר רק את החלק הקליל, אפשר לבחור לקרוא גם את השאלות שהוא מעלה, שווה קריאה בשני המיקרים :).

ספר חזק, כתוב באופן סוחף, נוגע בשאלות כל כך בסיסיות על אופי האדם, לא רק על הנאצים, אלא גם על היהודים, לא קל לקריאה, דווקא בגלל השאלות שהוא מעלה ופחות בגלל תיאורים, מעלה שאלות מורכבות מאד. ספר מאד נוגע, ויחסית לספריו האחרים של ק.צטניק הוא הכי פחות קשה לקריאה.

ספר חזק, כתוב באופן סוחף, נוגע בשאלות כל כך בסיסיות על אופי האדם, לא רק על הנאצים, אלא גם על היהודים, לא קל לקריאה, דווקא בגלל השאלות שהוא מעלה ופחות בגלל תיאורים, מעלה שאלות מורכבות מאד. ספר מאד נוגע, ויחסית לספריו האחרים של ק.צטניק הוא הכי פחות קשה לקריאה.

ספר חזק, כתוב באופן סוחף, נוגע בשאלות כל כך בסיסיות על אופי האדם, לא רק על הנאצים, אלא גם על היהודים, לא קל לקריאה, דווקא בגלל השאלות שהוא מעלה ופחות בגלל תיאורים, מעלה שאלות מורכבות מאד. ספר מאד נוגע, ויחסית לספריו האחרים של ק.צטניק הוא הכי פחות קשה לקריאה.