סיווג - סדרת פנטזיה עם עלילה בלשית (כן, ממש בלשית) נסתרת. פנטזיה כי היא מתרחשת בעולם שבו יש קסם (3 סוגים שלו!) והאלים נוכחים בעולם מאוד. העלילה - בלי ספוילרים - האימפריה נשלטת בידי הלורד השליט, מלך/אל שלא מת כבר 1000 שנים. חבורת פושעים מנסה לגנוב את האוצר של הלורד השליט, ובעצם להפיל את האמפריה. מכאן העלילה מסתבכת. הסדרה יכולה להיקרא כמו ספר בלשי ולא רק ספר פנטזיה. במהלך כל הקריאה ניסיתי להבין את הסיפור מתחת לסיפור, את הסודות, וכמו הדמויות, ניסיתי להבין מה הלורד השליט הסתיר במהלך שנות שלטונו הארוכות. אוסיף כי אין בעלילה מוטיבים פנטסטיים של ניסים ונפלאות, כל קוי העלילה רצונאליים לעולם של האימפריה האחרונה והעולם עצמו קוסיסטנטי למדי, כך שזו לא סדרת פנטזיה מהסוג "הגיבור צריך חרב - הופה הנה חרב שנשלחה מהאלים", הכל תוכניות בתוך תוכניות. לא אחשוף, אבל אכתוב שבסוף הספר השלישי העלילה נסגרת - המסתורין נפתר ונסגר (אין המשך לקוי העלילה, אולי הסופר חזר לעולם ואתחל אותו שוב, אבל עם קוי עלילה חדשים). מילת אזהרה: הספר מתאר חברה אלימה, עולם גווע, הצבעים השולטים הם אפור ושחור ואדום (של דם...) הוא מתאר מיתות שונות ומשונות ומעשים אכזרים. הוא הצליח לדכא אותי קצת. אהבתי את הכתיבה שפורמת חוטים אבל בסוף אורגת את כולם ביחד ואת הקוסיסטניטיות של העולם

ספר מד"ב דיסטופי שמתרחש לאחר פלישת חייזרים. קצת נמאס מספרים מהסגנון הזה - שמערבים נערים (ובעיקר נערות), דיסטופיה, סיפור אהבה (בד"כ נכזב) וסוף... טוב, לספר הזה אין באמת סוף כי יש המשך (כמובן). הספר כתוב בגוף ראשון (אני) מתוך כמה "גופות", ולפעמים חלק מהמתח בספר הוא פשוט להבין מי "אני" עכשיו. נקרא בנשימה עצורה (שבת אחת). הרבה פיתולים בעלילה, אני לא הצלחתי להבין בהתחלה מי נגד מי (כמו שצריך..) הספר נכנס קצת לנשמה בגלל אכזריותו והצורה בה הוא כתוב (ספרים בגוף ראשון תמיד מרגישים לי יותר אישיים ויותר משפיעים עלי). לא מד"ב הראד-קור, מתאים לנוער אך לא לילדים, אכזרי.

אחד מספרי המתח הטובים ביותר שקראתי. לקלנסי יש שיטת כתיבה - הוא כותב כמה סיפורים במקביל ושוזר אותם לקראת הסוף, גם הספר הזה כתוב כך. זה לא הורס את המתח אלא בונה מתח מסוג אחר - לא מתח מהסוג של "האם הגיבור יתפוס את הנבל" (ואין נבל בסיפור..) אלא מתח של "איך הוא יתפוס אותו", זאת אומרת המתח לא נבנה מכך שאנחנו נכנסים לדמות הבלש/הרודף/הטוב שמסתובב באפילה ומחפש וחסר לו מידע, אלא מכך שמסקרן אותנו לדעת איך הדמויות יפעלו. הספר מיושן - הוא נכתב בזמן המלחמה הקרה בין רוסיה לארה"ב, כשהרוסים היו "הרעים" והאמרקאים "הטובים",הרעים של קלנסי לא כל כך רעים... והטובים לא כל כך טובים, ולכן לא נס ליחו של הספר, כי עדין מסופר על אנשים. אני מאוד ממליץ

קינג במיטבו. מלחמת הטוב ברע. מתחיל כסיפור ריאלסטי (על מגיפה שמחסלת 99% מהמין האנושי), עם תיאורים גרפיים ופלסטיים של מהלך המחלה (כהרגלו) עם סטיות לכיוונים מיניים למידי... בחלק הזה אפשר לקרוא את הסיפור כספר מתח גרידא. חוץ מהמסגרת אין יותר מידי מד"ב. הסיפור ממשיך כמסע (שוב, רוב ספריו של קינג הם ספרי מסעות), בארץ שהופכת להיות יותר ויותר סיוט/ארץ אחרת, ופחות ופחות ארה"ב. הסיום - הגרנדיוזי - יוצא לגמרי מתחומי המציאות ומבהיר שבעצם כל הסיפור התרחש בעולם אחר, או שלא? קינג במיטבו. עשה לי צמרמורת ובחילה, צלחתי את עוביו הניכר במהירות רבה, זה בד"כ סימן לספר טוב אצלי, אבל בענייני קינג - אני קורא אותו מהר כי אני רוצה לעבור את הסיוט שהוא פורש לפני. מומלץ - לבעלי קיבה עמידה או דמיון מוגבל.

סיווג - סדרת פנטזיה עם עלילה בלשית (כן, ממש בלשית) נסתרת. פנטזיה כי היא מתרחשת בעולם שבו יש קסם (3 סוגים שלו!) והאלים נוכחים בעולם מאוד. העלילה - בלי ספוילרים - האימפריה נשלטת בידי הלורד השליט, מלך/אל שלא מת כבר 1000 שנים. חבורת פושעים מנסה לגנוב את האוצר של הלורד השליט, ובעצם להפיל את האמפריה. מכאן העלילה מסתבכת. הסדרה יכולה להיקרא כמו ספר בלשי ולא רק ספר פנטזיה. במהלך כל הקריאה ניסיתי להבין את הסיפור מתחת לסיפור, את הסודות, וכמו הדמויות, ניסיתי להבין מה הלורד השליט הסתיר במהלך שנות שלטונו הארוכות. אוסיף כי אין בעלילה מוטיבים פנטסטיים של ניסים ונפלאות, כל קוי העלילה רצונאליים לעולם של האימפריה האחרונה והעולם עצמו קוסיסטנטי למדי, כך שזו לא סדרת פנטזיה מהסוג "הגיבור צריך חרב - הופה הנה חרב שנשלחה מהאלים", הכל תוכניות בתוך תוכניות. לא אחשוף, אבל אכתוב שבסוף הספר השלישי העלילה נסגרת - המסתורין נפתר ונסגר (אין המשך לקוי העלילה, אולי הסופר חזר לעולם ואתחל אותו שוב, אבל עם קוי עלילה חדשים). מילת אזהרה: הספר מתאר חברה אלימה, עולם גווע, הצבעים השולטים הם אפור ושחור ואדום (של דם...) הוא מתאר מיתות שונות ומשונות ומעשים אכזרים. הוא הצליח לדכא אותי קצת. אהבתי את הכתיבה שפורמת חוטים אבל בסוף אורגת את כולם ביחד ואת הקוסיסטניטיות של העולם

מתחיל מהסוף - הספר הוא סאטירה, וככזה הוא: א. אדיר! ב. לא מתאים לסקאלזי. ולכן כל חובב מד"ב וחובב סקאלזי שמתחיל לקרוא את הספר הזה חייב לדעת מראש שמדובר בסטירה. קראתי תרגום, ולכן אני לא יודע אם הסגנון המרושל, המוחצן, בעל שגיאות קטנות הוא מכוון, או שהמתרגם הכניס אותו. אני אניח שהסגנון מכוון, הוא חלק מהסטירה. סקאלזי צוחק על סדרות טלויזה של מד"ב (בעיקר מסע בין כוכבים ומלחמת הכוכבים) כשבדרך הוא מערב כמה יצירות (אני זיהיתי את חולית). הספר הוא מד"ב "אמיתי" - כזה שלא מדבר יותר מידי על טכנולוגיה אלא בעצם על החברה האנושית, והוא פילוסופי ואת הנקודה הזו אי אפשר לפרש בלי לגלות... שורה סופית - לקרוא, אבל לזכור מהשורה הראשונה שמדובר בסטירה