מה שהדהים ודיכא אותי בספר זו העובדה שהוא כל כך רלווטני, גם היום - למעלה מ50 שנה לאחר כתיבתו! אני מסכימה איתך שהוא מעט פטפטני (רק את הנאום של ג'ון גאלט אומרים שהיא כתבה במשך שנתיים שלמות וזה מורגש ללא ספק), אבל לדעתי אי אפשר להגדיר אותו כמיושן. איין ראנד מפתיעה בחשיפת דעות שעד היום אנשים מתביישים לחשוף כי הן לא יפות-נפש אלא אמיתיות ואגואיסטיות להדהים...
