בדיעבד, הספרים הטובים ביותר בעיניי הם דווקא אלה שפגעו לי משמעותית בשמחת החיים וגרמו לי לא לחזור עוד להיות מה שהייתי לפניהם. אם הייתי צריכה לבחור שלושה ספרים כאלה עד היום, ונניח, לצורך העניין, שהתחלתי בשמחת חיים בדרגה 10, אלה היו: "מלחמה וזכרון/רוחות מלחמה" של הרמן ווק (8.5), "הזהו אדם?" של פרימו לוי (7) ו"קיצור תולדות האנושות" של יובל נח-הררי (6 וצמחונית*).
לקרוא את קיצור תולדות זה כאילו שחטפו אותך באמצע יום אביבי, גררו אותך לקולנוע, כפתו אותך לכיסא, תחבו לידיך חבילת טישו במקום קולה ופופקורן ובהקרנה פרטית שיחררו לנגד עיניך מקבץ של תמונות לא מצונזרות, מבהילות עד שטניות, משחר האנושות ועד היום, עם בונוס של גרסת הבמאי עד שנת 2500. הכלל היחיד הוא שאסור לעצום עיניים או להסיט מבט. ואז נגמר, וכמו שהגעת, ככה בעטו אותך החוצה חזרה לרחוב: אותם אנשים, יום אביבי..
אני חושבת שבארבעים שקלים אין לכם הרבה מדיי אפשרויות לשים יד על יצירת מופת. היכולת של נח הררי (כולה בן 35 בזמן כתיבת הספר) להסתכל על ההיסטוריה האנושית במבט מאקרו, לפרק אותה לאבני בנייה, וללהטט בהן: לקשר בין אירועים היסטוריים היכן שלא ראינו את הקשר, ולהפריד (ולפעמים להראות את האקראיות) בין אירועים היכן שהורגלנו לראות את הקשר, ובאופן כללי, לתהות על ההיסטוריה ולהציג נקודות מבט בלתי שגרתיות. הספר הזה חייב להיכנס למערכת חינוך החובה. אני לא מגזימה.
עזבו הכל ולכו לקרוא.
*צמחונות בת יומיים גרמה לי, גרגרנית מצויה, לשוטט ברשת, וכך הגעתי להרצאתו של גארי יורופסקי (כאן בגרסה המלאה http://anonymous.org.il/art845.html
וכאן בגרסה המצונזרת למי שמתחת לגיל 18 http://www.youtube.com/watch?v=ittFtDAAab0&fb_source=message) שלא השאירה לי ברירה אלא לשכלל את הצמחונות לטבעונות. אני טבעונית עם שמחת חיים דרגה 6. מאד אטרקטיבי.
