אבן הירח, מאת ולקי קולינס קראתי אותו פעם, לצערי קשה לי לתת את התקציר שמאחורי הספר. העטיפה של הספר היא נראית מזעזעת לדעתי בכלל לא תואמת את העלילה שלו, חשבתי שזה ספר קליל ומעניין עם השם עצמו אך מתברר שזה טעות מצידי. לחובבי הקלאסיקה וכאלה כמו ג'יין אוסטין ושרלוק הולמס, כאלה שאוהבים את השפה הקשה עם הנימוס הבריטי זה יכול מאוד להתאים, אך כאלה שאוהבים את השפה הפשוטה והקלה יותר, שמותאמת למאה ה20 זה יהיה קשה. העלילה עצמה היא בהחלט מעניינת ביותר אך בשבילי זה היה מייגע. ניסיתי מעט והגעתי לאמצע הספר. מסופר על מספר דמויות שהראשית היא הגיבור עצמו שהוא משרת באחוזה. הוא המתחיל והמסיים את העלילה. אבן הירח זאת אבן שעושה הרבה מאוד בלאגנים בחיי אלה שנוגעים בה. זהו ספר מתח קלאסי ככה נאמר באופן כללי.

שני ירחים מאת שרון קריץ' כשראיתי את העטיפה נשימתי פשוט נעתקה. אני מאוהבת בטבע ולראות כזה גרפיקה זה היה מדהים. פתחתי את הספר בהתלהבות ולקראת האמצע חשבתי שמתחשק לי רק לחנוק במו ידי דמות כל כך מעצבנת שכמעט זרקתי את הספר בגלל הדמות. יש לי נטייה להגזים מעט עם הרגשנות שבספרים, מכיוון שלפעמים הדמיון בספר עובד שעות נוספות ונקשרים אליו כמעט כמו חבר, רק שזה חבר חד פעמי. אהבתי מאוד את גיבורת העלילה היא כל כך רגישה ומיוחדת, כאבתי איתה את מה שהיא עברה. היא התחברה עם כמה חברים, אחת מהם זאת הדמות המעצבנת, לפעמים אני אומרת לעצמי שאם הסופרת היתה מעט מעדנת ומנסה לגרום לדמות להתבגר מעט ולהיות מעט אמיצה הכל היה נראה אחרת לטובה. ולפעמים אני נוטה לחשוב שהסופרת בכוונה עשתה שני ניגודים שונים כדאי להדגיש את המורכבות שבבני נוער למשל גיבורת העלילה היא שקטה ואמיצה ואילו הגיבורה המעצבנת היא פטפטנית ופחדנית אך אם נותנים לעלילה שוב הזדמנות נוספת ולא להיתקע בדעות הקדומות השליליות אפשר לגלות שזה באמת ספר חם ונוגע ללב. הסיום הוא סיום כפול ומפתיע ביותר. מצד הדמות המעצבנת ומצד גיבורת העלילה. לסיכום. אוכל לומר רק שהדמות המעצבנת במקום מסויים היא משקפת את הילדים ובני הנוער שהם עוברים. הם מפחדים, מנתחים כל דבר בצורה שלילית או חיובית, רוב הדמויות שם רואים יותר מהכל את היער ולא את מה שנמצא מול עיניהם כל הזמן, מלבד המבוגרים החכמים. יש שם מסר נסתר שאומר שכדאי להקשיב למבוגרים ולתחושת הבטן, אך גם לדעת שאם יקירנו הולכים, הם הולכים אך הם איתנו לאורך כל הדרך הם כמו פרפר על הכתף.

הספר אשה זרה זהו ספר שאני זוכרת שקראתי אותו לפני 6 שנים הותיר בי חותמת. זכרתי היטב, היטב את העטיפה אך ממש לא זכרתי את שם הספר והנה יום אחד בהיר אני מטיילת לחנות יד שנייה ופוף מצאתי את זה!!! אין יותר מאושרת ממני. הספר הנ"ל בדיוק כמו ההקדמה שלו ככה הוא בנוי, אך אני חייבת לומר שזה מתאים לאנשים אינטלגנטיים שמתים על תחומי המדע+ביולגיה ימית. וגם כאלה שמוכנים להיות פתוחים לרמות קצת גבוהות. השפה היא שפה קצת גבוהה אך ברמה שאפשר להבין אותה. העלילה היא לטעמי מעט מכל דבר כלומר יש בה מעט מדע בדיוני, מעט פילוספיה, מעט רומנטיקה, מעט אקשן, מעט דרמה מכל דבר. הגיבור ג'ורג רוס הוא כמו כל הגיבורים הוא דמות מרכזית אבל לטעמי ברמה בינונית אך מי שגונבת את ההצגה זאת לא פחות מאשר אדריאן היא ממש כמו איזו פייה שמזריקה ויטמינים לכל מי שמרגיש מנומנם או לא עצמו. בספר עצמו יש רגעים שמתחילים לפהק משיעמום בעיקר כשיש יותר מדי פירוטים על רפואה משוכללת ועוד דברים כאלה אך כמובן הסוף הוא מותח. ובאמת אי אפשר שלא לתהות בסיום הקריאה "מה היה קורה אילו היה ככה או ככה?" והמסר שלו לדעתי הוא שכל בחירה שעושים יש לו השלכות רבות לכת לא רק לעצמך אלא לכל הסובבים אותך לכן, חשוב ללכת לפי צו הלב והבטן כי הם ידריכו הכי נכון מה לעשות. קריאה נעימה

שני ירחים מאת שרון קריץ' כשראיתי את העטיפה נשימתי פשוט נעתקה. אני מאוהבת בטבע ולראות כזה גרפיקה זה היה מדהים. פתחתי את הספר בהתלהבות ולקראת האמצע חשבתי שמתחשק לי רק לחנוק במו ידי דמות כל כך מעצבנת שכמעט זרקתי את הספר בגלל הדמות. יש לי נטייה להגזים מעט עם הרגשנות שבספרים, מכיוון שלפעמים הדמיון בספר עובד שעות נוספות ונקשרים אליו כמעט כמו חבר, רק שזה חבר חד פעמי. אהבתי מאוד את גיבורת העלילה היא כל כך רגישה ומיוחדת, כאבתי איתה את מה שהיא עברה. היא התחברה עם כמה חברים, אחת מהם זאת הדמות המעצבנת, לפעמים אני אומרת לעצמי שאם הסופרת היתה מעט מעדנת ומנסה לגרום לדמות להתבגר מעט ולהיות מעט אמיצה הכל היה נראה אחרת לטובה. ולפעמים אני נוטה לחשוב שהסופרת בכוונה עשתה שני ניגודים שונים כדאי להדגיש את המורכבות שבבני נוער למשל גיבורת העלילה היא שקטה ואמיצה ואילו הגיבורה המעצבנת היא פטפטנית ופחדנית אך אם נותנים לעלילה שוב הזדמנות נוספת ולא להיתקע בדעות הקדומות השליליות אפשר לגלות שזה באמת ספר חם ונוגע ללב. הסיום הוא סיום כפול ומפתיע ביותר. מצד הדמות המעצבנת ומצד גיבורת העלילה. לסיכום. אוכל לומר רק שהדמות המעצבנת במקום מסויים היא משקפת את הילדים ובני הנוער שהם עוברים. הם מפחדים, מנתחים כל דבר בצורה שלילית או חיובית, רוב הדמויות שם רואים יותר מהכל את היער ולא את מה שנמצא מול עיניהם כל הזמן, מלבד המבוגרים החכמים. יש שם מסר נסתר שאומר שכדאי להקשיב למבוגרים ולתחושת הבטן, אך גם לדעת שאם יקירנו הולכים, הם הולכים אך הם איתנו לאורך כל הדרך הם כמו פרפר על הכתף.

שני ירחים מאת שרון קריץ' כשראיתי את העטיפה נשימתי פשוט נעתקה. אני מאוהבת בטבע ולראות כזה גרפיקה זה היה מדהים. פתחתי את הספר בהתלהבות ולקראת האמצע חשבתי שמתחשק לי רק לחנוק במו ידי דמות כל כך מעצבנת שכמעט זרקתי את הספר בגלל הדמות. יש לי נטייה להגזים מעט עם הרגשנות שבספרים, מכיוון שלפעמים הדמיון בספר עובד שעות נוספות ונקשרים אליו כמעט כמו חבר, רק שזה חבר חד פעמי. אהבתי מאוד את גיבורת העלילה היא כל כך רגישה ומיוחדת, כאבתי איתה את מה שהיא עברה. היא התחברה עם כמה חברים, אחת מהם זאת הדמות המעצבנת, לפעמים אני אומרת לעצמי שאם הסופרת היתה מעט מעדנת ומנסה לגרום לדמות להתבגר מעט ולהיות מעט אמיצה הכל היה נראה אחרת לטובה. ולפעמים אני נוטה לחשוב שהסופרת בכוונה עשתה שני ניגודים שונים כדאי להדגיש את המורכבות שבבני נוער למשל גיבורת העלילה היא שקטה ואמיצה ואילו הגיבורה המעצבנת היא פטפטנית ופחדנית אך אם נותנים לעלילה שוב הזדמנות נוספת ולא להיתקע בדעות הקדומות השליליות אפשר לגלות שזה באמת ספר חם ונוגע ללב. הסיום הוא סיום כפול ומפתיע ביותר. מצד הדמות המעצבנת ומצד גיבורת העלילה. לסיכום. אוכל לומר רק שהדמות המעצבנת במקום מסויים היא משקפת את הילדים ובני הנוער שהם עוברים. הם מפחדים, מנתחים כל דבר בצורה שלילית או חיובית, רוב הדמויות שם רואים יותר מהכל את היער ולא את מה שנמצא מול עיניהם כל הזמן, מלבד המבוגרים החכמים. יש שם מסר נסתר שאומר שכדאי להקשיב למבוגרים ולתחושת הבטן, אך גם לדעת שאם יקירנו הולכים, הם הולכים אך הם איתנו לאורך כל הדרך הם כמו פרפר על הכתף.

שני ירחים מאת שרון קריץ' כשראיתי את העטיפה נשימתי פשוט נעתקה. אני מאוהבת בטבע ולראות כזה גרפיקה זה היה מדהים. פתחתי את הספר בהתלהבות ולקראת האמצע חשבתי שמתחשק לי רק לחנוק במו ידי דמות כל כך מעצבנת שכמעט זרקתי את הספר בגלל הדמות. יש לי נטייה להגזים מעט עם הרגשנות שבספרים, מכיוון שלפעמים הדמיון בספר עובד שעות נוספות ונקשרים אליו כמעט כמו חבר, רק שזה חבר חד פעמי. אהבתי מאוד את גיבורת העלילה היא כל כך רגישה ומיוחדת, כאבתי איתה את מה שהיא עברה. היא התחברה עם כמה חברים, אחת מהם זאת הדמות המעצבנת, לפעמים אני אומרת לעצמי שאם הסופרת היתה מעט מעדנת ומנסה לגרום לדמות להתבגר מעט ולהיות מעט אמיצה הכל היה נראה אחרת לטובה. ולפעמים אני נוטה לחשוב שהסופרת בכוונה עשתה שני ניגודים שונים כדאי להדגיש את המורכבות שבבני נוער למשל גיבורת העלילה היא שקטה ואמיצה ואילו הגיבורה המעצבנת היא פטפטנית ופחדנית אך אם נותנים לעלילה שוב הזדמנות נוספת ולא להיתקע בדעות הקדומות השליליות אפשר לגלות שזה באמת ספר חם ונוגע ללב. הסיום הוא סיום כפול ומפתיע ביותר. מצד הדמות המעצבנת ומצד גיבורת העלילה. לסיכום. אוכל לומר רק שהדמות המעצבנת במקום מסויים היא משקפת את הילדים ובני הנוער שהם עוברים. הם מפחדים, מנתחים כל דבר בצורה שלילית או חיובית, רוב הדמויות שם רואים יותר מהכל את היער ולא את מה שנמצא מול עיניהם כל הזמן, מלבד המבוגרים החכמים. יש שם מסר נסתר שאומר שכדאי להקשיב למבוגרים ולתחושת הבטן, אך גם לדעת שאם יקירנו הולכים, הם הולכים אך הם איתנו לאורך כל הדרך הם כמו פרפר על הכתף.