הספר צעד גדול מדי הוא מהטובים שקראתי כבר הרבה זמן. הפתיחה מלאה אקשן ומתארת מרדף שבו לא ידוע מי רודף אחרי מי וזה כתוב כל כך מרתק שלא הצלחתי לעצור את הקריאה גם כשהבת הקטנה שלי בכתה וקראה לי. הגיבור, רועי, נראה בהתחלה כמו טיפוס רגיל, אבל כשהסיפור הסתבך גיליתי בו צדדים חדשים (שלא הייתי מצפה מחנון כמו שהוא נראה לי בהתחלה). וכמו בכל הסיפורים הטובים יש גם פה את העזר כנגדו, בחורה בשם נועה, שהיא דמות מלאה סתירות ושומרת סודות. מצד אחד חכמה ועצמאית (כמו שכל אישה צריכה להיות) אבל מצד שני מסובכת, לא צפויה ובעיקר מסבכת את החיים של מי שסביבה. עד כאן חשבתי שאני קוראת עוד אחד מהספרים של הרלן קובן, או ליעד שוהם, אבל אז העלילה הלכה למקומות אחרים לגמרי. מה שמדהים כאן זה היכולת של הסופר לשמור על מתח גבוה ועדיין להיכנס לענינים עמוקים של טכנולוגיה, אינטליגנציה מלאכותית ועל מה שיקרה לנו כשהיא תגיע. אני לא רוצה לקלקל למי שעוד לא קרא, אבל השיא של הספר גרם לי לעצור הכל, לשבת ולחשוב ולנסות להבין מה בעצם קרה פה. (אז גם הבנתי את המשמעות של השם של הספר) אחרי שמבינים מה עמד כל הזמן ברקע ומי משך בחוטים והניע את כל המהלכים אז הכל מתבהר בבת אחת. אחרי שסימתי לקרוא עשיתי משהו שלא עשיתי כבר שנים - חזרתי להתחלה והתחלתי לקרוא שוב, רק כדי לוודא שהבנתי הכל. כמו הספר הקודם של דני גרינברג (אקזיט) גם זה כתוב בשפה מאד ישראלית עם הרבה התיחסויות לדברים שקורים כאן ועכשיו ובעיני זה ממש כיף לקרוא סגנון כזה. אני ממליצה על הספר לכל מי שאוהב מתח טוב.

קראתי אותו מייד אחרי שקראתי את בלב היער. כמעט שלא קניתי אותו בכלל, בגלל שהוא כל כך ארוך, ואני חושבת שספרי מתח צריכים להיות יעילים והדוקים, ולא מרוחים על פני מקסימום עמודים. ואכן, האינטואיציה שלי הייתה נכונה. הספר מתנהל באיטיות מעצבנת. לפי דעתי, עם עריכה יותר מוקפדת, היה אפשר לקצר אותו ב- 40% לפחות ולהפוך את החוויה להרבה פחות מתישה. דבר נוסף שאני לא אוהבת זה ספרי המשך שממחזרים את הדמויות. בלב היער מסתיים כשקאסי במערבולת רגשית. כאן היא מתחילה את הסיפור בתפקיד שהיא שונאת, אליו הגיעה בגלל התקיפה שחוותה. ספר טוב הוא כזה שבו הדמויות עוברות שינוי. קאסי כבר עברה את השינוי הגדול בספר הראשון. כאן זה מתחיל להיות סתם ממוחזר. אני לא מתרשמת מהרעיון שעומד מאחורי התיאורים המפורטים של איך שהיא חיה עם דניאל, אבי וג'סטין, הדוקטורנטים מטריניטי. הם הולכים לסיפריה ביום, מנגנים מוזיקה בלילה - נו, מה הביג דיל? קאסי נטמעת בקבוצה באיטיות רבה, ואחרי כל הסבל הזה, הספר פשוט לא מספק את הסחורה. בעיני, טאנה פרנץ' היא סופרת לא מקורית. זה ברור שהיא קראה הרבה ספרים של הרלן קובן (בלב היער הוא ממש פלאגיאט), וגם של סופרי מתח אחרים, אבל אותי היא ממש לא מעניינת.

ספר מתח משובח. זה מתחיל כמו עוד סיפור על אסיר משוחרר שלא מצליח להשתחרר מעברו, אבל כאן מדובר על חתיכת עבר. אוסף של טיפוסים על גבול ההזויים, שמספקים שילוב מפתיע בין מתח לבין הומור. האוויר מזכירה סרטי מתח טובים (כמו של טרנטינו, או גיא ריצ'י) והסוף הצליח להפתיע אותי. בקיצור, ספר מתח מהנה ויעיל, כמו שצריך.

ספר מתח משובח. זה מתחיל כמו עוד סיפור על אסיר משוחרר שלא מצליח להשתחרר מעברו, אבל כאן מדובר על חתיכת עבר. אוסף של טיפוסים על גבול ההזויים, שמספקים שילוב מפתיע בין מתח לבין הומור. האוויר מזכירה סרטי מתח טובים (כמו של טרנטינו, או גיא ריצ'י) והסוף הצליח להפתיע אותי. בקיצור, ספר מתח מהנה ויעיל, כמו שצריך.

במילה אחת - הונאה. בשלוש מילים - הונאה של ממש. מדובר בספר עיון במסווה (ואני עומדת על הביטוי - במסווה) של ספר מתח. העטיפה האחורית היא ממש רמאות, ומציירת תמונה כאילו מדובר במותחן בלשי. אבל כשמתחלים לקרוא מבינים איזו נפילה זו. מדובר בשחזור היסטורי טרחני, איטי וארוך של פרשיית רצח עתיקה. לנו בישראל לא חסרות פרשיות כאלה, לצערי, אבל את מי מעניין משהו שקרה באנגליה לפני מאה ומשהו שנה? יש תיאורים פיזיים מזירת הרצח, כולל מפה ותיאור התוכנית של הבית, רשימת עדויות, התבוננת מנקודות מבט שונות וכו'. אבל מדובר במוצר סופי כל כך גרוע, שלא יכולתי אפילו להירדם איתו. בקיצור - אל תאמינו לעטיפה האחורית, ואם אתם לא עושים תואר בקרימינולוגיה (וגם אם כן) אני ממליצה פשוט להתרחק מהרמאות הזאת.

דן בראון התחיל למחזר את עצמו וזה ממש עצוב. את צופן דה-וינצ'י אהבתי מאוד. מלאכים ושדים היה פחות טוב, וזה ממש בינוני. נתחיל בזה שה"מדע" שהוא מסתמך עליו הוא אפילו לא מדע בדיוני אלא פשוט שרלטנות. מי שרוצה להבין עד כמה זה קישקוש, שיחפש בויקיפדיה : המכון למדעים נואטיים ברגע שזה הבסיס לספר, שום דבר טוב לא יכול לצאת ממנו. בשואה התחתונה הייתי אומרת - בינוני מינוס.