אני לא חושבת שאני צריכה לכתוב על לאו בוסקילה.
הוא כותב על אהבה שאינה אנוכית. הוא מזכיר בספרו שגם לאוייבים שלנו ישנם פנים.
בעצם אינו מחדש בספרו.
כולנו יודעים את ערכה של אהבה אבל בימנו שהשנאה בין בני האדם והאלימות כל כך דומיננטים בעולמנו.
שכבר בגן הילדים אני שמעתי ילדה אומרת לחברתה "את יודעת כמה שאני שונאת אותך"
הספר הזה מדבר על אהבה.
שמחתי לקרא את הספר למרות שקראתי גם את ספריו האחרים שעסקו באותו נושא הוא חוזר על עצמו ולא נמאס לי כזאת נאיבית אני
ולא רוצה להשתנות.
אני יודעת שהחיים לא קלים וכולנו נאלצים "לשלוף ציפורניים" כדי לשרוד. והרבה פעמים מתפרצים מעליבים ופוגעים זה בזה.
למרות זאת אני חושבת שאין מקום לציניות ביחס לאהבה זה הדבר הטוב ביותר שיש בעולמנו על כך בוסקאליה כותב ואני מסכימה עם כל מילה ואני לא תמימה הספקתי לעבור בחיי חוויות ממש לא מרנינות ובכל זאת הוא עושה לי את זה קחו אתנחתא וקראו משהו שכתב אם עדיין לא קראתם.
ועולםיראה טוב יותר. אפיזודה הקשורה לנושא מהיום. הבוקר מהרתי לעבודה ובדרך נתקלתי בעיוור המובל על ידי כלב נחייה למרות שחציתי את הכביש הכי סואן בעיר החלטתי לחזור לסיייע לו חזרתי אחזתי בו והעברתי אותו בבטחון את הכביש. והוא עובר וצוחק. כשעמדנו מצד שני הוא מתבונן בי ואומר "את לא רואה שאני לא עיוור" בבאר שבע בעיקר באוניברסיטה מאמנים כלבים לסייע לעיוורים נתקלתי באיש טוב כזה שעושה את עבודתו בהתנדבות. היה קצת מביך אבל בסך הכל ארוע נחמד לשנינו.
חוה אלברשטיין "שוב עולה השמש"חוה אלברשטיין "שוב עולה השמש"
http://www.youtube.com/watch?v=jQCbth6yCFE

אני לא מסתדר עם המחשב ועוד פחות עם הסמרטפון. נאלץ לבקש מנכדי בן העשר שיסייע לי. כי בני תמיד עסוקים מידי ואין הם מוצאים זמן לסייע.
לאחרונה גם הוא הודיע לי שאינו מוכן לעזור "סבא נולדת באמצע המאה שעברה אתה לא קולט נמאס לי לסדר לך את מה שאתה מקלקל" לא מצחיק אני מוצא את עצמי אבוד כשנתקל בבעיה במחשבים. ולא רק במחשבים. גם בנושאים אחרים שהקדמה רצה בהם בקצב שאין כיכולתי להבין אותו. הוראות טלפוניות לתשלום לדוגמא בכביש 6 מלחיצה אותי. לא עומד בקצב. כך גם בנהיגה עוקפים אותי המזדה הישנה שלי לא בנוייה למהירויות וכך גם אני - אז זה מעצבן אותם.
אני "חוטף ברכות" לך תלמד לנהוג וכאלו- ואני נוהג משנת 1969. בקצב שלי, משתדל לא להפריע ולא לפגוע לא להדחף וזה הופך לפחות ופחות אפשרי.
בא לי לזרוק את כל הטכנולוגיה הזו, לחזור לאחור לעולם פחות מורכב.
קראתי את הספר הזה אהבתי את הצניעות , את יחסי האנוש כפי שהם באים לידי ביטוי בדמותו של הכותב וביחסו לסביבתו.
אני עוד זוכר ימים שבהם בעירי שהייתה עוד מושבה וכל איש הכיר את האחר. לא הכל היה אידיאלי. אבל היו יחסי אנוש. בוקר טוב בבוקר בין שכנים שהכירו זה את זה. דלתות פתוחות. כילדי היו קטנים היו עוברים בין הדירות בבית המשותף שבו אני גר עד היום מחבר לחבר מבלי להודיע על כך טלפונית. מבלי לקבוע מראש.
תחושת הניכור היא לדעתי רעה חולה של חברה שמתמכרת למיכשור - יושבים בבית קפה כל אחד אוחז את הסמרטפון שלו וכביכול שומר על קשר עם חבריו. אין זה כך. הספר הזה מחזיר ליחסים אחרים. יש בו אנושיות רבה. יש בו אהבת אדם. יש בו קשירת מערכות יחסים ואמון בין אנשים לכן אני ממליץ עליו. הוא כתוב בלשון פשוטה מבלי לנסות להכנס למינוחים מדעיים. קריא מאד ומשכנע. אולי אותי כי נולדתי באמצע המאה הקודמת......
אהבתי.