אני לא מסתדר עם המחשב ועוד פחות עם הסמרטפון. נאלץ לבקש מנכדי בן העשר שיסייע לי. כי בני תמיד עסוקים מידי ואין הם מוצאים זמן לסייע.
לאחרונה גם הוא הודיע לי שאינו מוכן לעזור "סבא נולדת באמצע המאה שעברה אתה לא קולט נמאס לי לסדר לך את מה שאתה מקלקל" לא מצחיק אני מוצא את עצמי אבוד כשנתקל בבעיה במחשבים. ולא רק במחשבים. גם בנושאים אחרים שהקדמה רצה בהם בקצב שאין כיכולתי להבין אותו. הוראות טלפוניות לתשלום

אני לא חושבת שאני צריכה לכתוב על לאו בוסקילה.
הוא כותב על אהבה שאינה אנוכית. הוא מזכיר בספרו שגם לאוייבים שלנו ישנם פנים.
בעצם אינו מחדש בספרו.
כולנו יודעים את ערכה של אהבה אבל בימנו שהשנאה בין בני האדם והאלימות כל כך דומיננטים בעולמנו.
שכבר בגן הילדים אני שמעתי ילדה אומרת לחברתה "את יודעת כמה שאני שונאת אותך"
הספר הזה מדבר על אהבה.
שמחתי לקרא את הספר למרות שקראתי גם את ספריו האחרים שעסקו

בראש השנה אני עורכת חשבון נפש. זה לא חשבון מודע וזה לא ניסיון לדעת כמה טוב עשיתי לעולם זהו מבט לאחור. בגילי קשישה וחיה בעיקר מקצבת ביטוח לאומי ופנסיה כמעט מגוחכת הדברים אמורים להראות לא טוב. בניגוד למצופה אני חחשה אחרת. מתביישת לומר אבל אני שמחה לקום בבוקר. ובדרך כלל מצטערת שמסתיים היום.
הספר הזה אינו מחדש דבר (לדעתי מרבית הספרים כך אנשים לא יכולים להמציא מחשבות חדשות בוודאי כמעט על הכל כתבו ) א