הספר אמור להיות קליל והומוריסטי, אבל חוטא למציאות בכמה נקודות - קודם כל, נשים שמנות מתוארות בפירוט מביך ולא נעים כשהמשקל של אף אחת מהן אינו עולה על 100 קג, קוראת שמנה [כמוני] ששקלה 130 קג - חושבת שמשקל של 88 קג הוא ממש נחמד. ומידה 42 זה של רזות. הגלולות מורידות 25 קג בשלושה חודשים - זה, איך לומר, אפילו לא מדע בדיוני. זה מטיס ההתרחשויות בספר לקצב לא הגיוני גם מבחינה פיזית וגם מבחינת העלילה הרגשית. רכבת הרים במקום תהליך התפתחותי שתורם גם לקוראים. בקיצור - פספוס. הנה הספר שיכול היה להיות משמעותי, והוא בכלל לא. ממליצה לקרוא את "הקיץ האחרון שלי כילדה שמנה" - מאלף.

הספר אמור להיות קליל והומוריסטי, אבל חוטא למציאות בכמה נקודות - קודם כל, נשים שמנות מתוארות בפירוט מביך ולא נעים כשהמשקל של אף אחת מהן אינו עולה על 100 קג, קוראת שמנה [כמוני] ששקלה 130 קג - חושבת שמשקל של 88 קג הוא ממש נחמד. ומידה 42 זה של רזות. הגלולות מורידות 25 קג בשלושה חודשים - זה, איך לומר, אפילו לא מדע בדיוני. זה מטיס ההתרחשויות בספר לקצב לא הגיוני גם מבחינה פיזית וגם מבחינת העלילה הרגשית. רכבת הרים במקום תהליך התפתחותי שתורם גם לקוראים. בקיצור - פספוס. הנה הספר שיכול היה להיות משמעותי, והוא בכלל לא. ממליצה לקרוא את "הקיץ האחרון שלי כילדה שמנה" - מאלף.

הספר אמור להיות קליל והומוריסטי, אבל חוטא למציאות בכמה נקודות - קודם כל, נשים שמנות מתוארות בפירוט מביך ולא נעים כשהמשקל של אף אחת מהן אינו עולה על 100 קג, קוראת שמנה [כמוני] ששקלה 130 קג - חושבת שמשקל של 88 קג הוא ממש נחמד. ומידה 42 זה של רזות. הגלולות מורידות 25 קג בשלושה חודשים - זה, איך לומר, אפילו לא מדע בדיוני. זה מטיס ההתרחשויות בספר לקצב לא הגיוני גם מבחינה פיזית וגם מבחינת העלילה הרגשית. רכבת הרים במקום תהליך התפתחותי שתורם גם לקוראים. בקיצור - פספוס. הנה הספר שיכול היה להיות משמעותי, והוא בכלל לא. ממליצה לקרוא את "הקיץ האחרון שלי כילדה שמנה" - מאלף.

הספר אמור להיות קליל והומוריסטי, אבל חוטא למציאות בכמה נקודות - קודם כל, נשים שמנות מתוארות בפירוט מביך ולא נעים כשהמשקל של אף אחת מהן אינו עולה על 100 קג, קוראת שמנה [כמוני] ששקלה 130 קג - חושבת שמשקל של 88 קג הוא ממש נחמד. ומידה 42 זה של רזות. הגלולות מורידות 25 קג בשלושה חודשים - זה, איך לומר, אפילו לא מדע בדיוני. זה מטיס ההתרחשויות בספר לקצב לא הגיוני גם מבחינה פיזית וגם מבחינת העלילה הרגשית. רכבת הרים במקום תהליך התפתחותי שתורם גם לקוראים. בקיצור - פספוס. הנה הספר שיכול היה להיות משמעותי, והוא בכלל לא. ממליצה לקרוא את "הקיץ האחרון שלי כילדה שמנה" - מאלף.

הספר אמור להיות קליל והומוריסטי, אבל חוטא למציאות בכמה נקודות - קודם כל, נשים שמנות מתוארות בפירוט מביך ולא נעים כשהמשקל של אף אחת מהן אינו עולה על 100 קג, קוראת שמנה [כמוני] ששקלה 130 קג - חושבת שמשקל של 88 קג הוא ממש נחמד. ומידה 42 זה של רזות. הגלולות מורידות 25 קג בשלושה חודשים - זה, איך לומר, אפילו לא מדע בדיוני. זה מטיס ההתרחשויות בספר לקצב לא הגיוני גם מבחינה פיזית וגם מבחינת העלילה הרגשית. רכבת הרים במקום תהליך התפתחותי שתורם גם לקוראים. בקיצור - פספוס. הנה הספר שיכול היה להיות משמעותי, והוא בכלל לא. ממליצה לקרוא את "הקיץ האחרון שלי כילדה שמנה" - מאלף.

הספר אמור להיות קליל והומוריסטי, אבל חוטא למציאות בכמה נקודות - קודם כל, נשים שמנות מתוארות בפירוט מביך ולא נעים כשהמשקל של אף אחת מהן אינו עולה על 100 קג, קוראת שמנה [כמוני] ששקלה 130 קג - חושבת שמשקל של 88 קג הוא ממש נחמד. ומידה 42 זה של רזות. הגלולות מורידות 25 קג בשלושה חודשים - זה, איך לומר, אפילו לא מדע בדיוני. זה מטיס ההתרחשויות בספר לקצב לא הגיוני גם מבחינה פיזית וגם מבחינת העלילה הרגשית. רכבת הרים במקום תהליך התפתחותי שתורם גם לקוראים. בקיצור - פספוס. הנה הספר שיכול היה להיות משמעותי, והוא בכלל לא. ממליצה לקרוא את "הקיץ האחרון שלי כילדה שמנה" - מאלף.