URach•לפני 3 שניםבגדול, ביקורות מעין אלו הן הסיבה לשמה אני נכנסת לאתר הזה. אתה ענק!על הביקורת של זה שאין לנקוב בשמו על רידל איש חידה מאת ישי קופרמן
מורי•לפני 3 שניםרק חבל שפסלו את הספר כשכתבו שזה רב מכר של הניו יורק טיימס.על הביקורת של Rach על תעתוע (מהדורת אספנים) מאת קולין הובר
תעתוע (מהדורת אספנים)קולין הוברחוץ מהעובדה שקצת קשה לי עם איך שבחרו לתרגם את שם הספר, אני מאוהבת בכל דבר בו! הספר הזה מדהים! כחובבת מושבעת של מותחנים, לא יכולתי שלא לפלוט צעקת התרגשות כשהבנתי שהרומן המתוק שהתיישבתי לקרוא הוא בעצם מותחן פסיכולוגי. אז כן, העלילה מטרידה לפרקים, לפעמים אפילו פסיכית לגמרי וגורמת לאי נוחות בבטן. הפרק הנוסף לא לגמרי הכרחי (כתוב מצוין ומעניין לא פחות משאר הספר, אך לדעתי היה חכם יותר להשאיר את הסוף המקורי כמו שהוא - כבר שם הרגשתי קלואוז'ר כמו שצריך - הפרק החדש כאילו הציף לי 100 שאלות חדשות שנותרו ללא מענה), אבל כל אלו לא ימנעו ממני לתת לספר הכי טוב שקראתי לאחרונה חמישה כוכבים. (מה גם שאף אחד לא הכריח אותי לקרוא את הפרק הנוסף הזה... ;) כבר הרבה זמן שלא נתקלתי בספר שהשאיר אותי ערה לילה שלם, ובכנות? התגעגעתי לתחושה הזו. הכתיבה של הובר כאילו מעולם אחר ובאמת ובתמים היה לי קשה להניח את הספר מהיד עד לרגע סיומו. מה גם שאני תמיד מעריכה רפרנסים מתוקים לקוראים בעמודי התודות... פשוט גאוני!
הזקיףלי צ'יילדמעולם לא חלמתי שאקרא ספר גרוע כל כך שאצטרך לעצור באמצע. לעצור באמצע ספר זה הבלתי יעשה מבחינתי. נו טוב... תמיד יש פעם ראשונה. החיים כל כך קלים לגיבור הספר שזה עצוב כמה שזה פתטי. מה גם שהעלילה עצמה לא מצליחה להחזיק את הסיפור הבינוני ומטה. ניסיתי לקפוץ לאמצע\סוף הספר לראות לאן זה מתקדם, וגם שם ישנם אותם התיאורים על ריצ'ר הכל יכול המחשב במדויק את מסלולו של כדור היוצא מן אקדח ועד אליו וכמה זמן יידרש לו להרים את מכסה הפח הקרוב אליו על מנת שיוכל לשנות את מסלול הקליע אל יריבו. נפילתם של גדולים... ):
הזקיףלי צ'יילדמעולם לא חלמתי שאקרא ספר גרוע כל כך שאצטרך לעצור באמצע. לעצור באמצע ספר זה הבלתי יעשה מבחינתי. נו טוב... תמיד יש פעם ראשונה. החיים כל כך קלים לגיבור הספר שזה עצוב כמה שזה פתטי. מה גם שהעלילה עצמה לא מצליחה להחזיק את הסיפור הבינוני ומטה. ניסיתי לקפוץ לאמצע\סוף הספר לראות לאן זה מתקדם, וגם שם ישנם אותם התיאורים על ריצ'ר הכל יכול המחשב במדויק את מסלולו של כדור היוצא מן אקדח ועד אליו וכמה זמן יידרש לו להרים את מכסה הפח הקרוב אליו על מנת שיוכל לשנות את מסלול הקליע אל יריבו. נפילתם של גדולים... ):
הדירהש. ל. גרייסיימתי לקרוא ואני בעיקר מבולבלת. מתחילת הספר לא היה לי ברור מה הבעיה\תעלומה בה מתמקדים ואותה מנסים לפתור. האם זו הפריצה לביתם של מארק וסטפני? האם אלו החוויות ההזויות שעברו בחופשתם בפריז? האם זוהי הנערה הסודית הרודפת את מארק בימים ובלילות? מה גם, פתחו בספר בעיות ונושאים רבים - את רובם לא יישבו ואפילו לא הזכירו פעם נוספת לאחר מכן. לאורך כל הסיפור מועלים רעיונות, טוויסטים, אך אין להם באמת התייחסות או הסבר בהמשך. קצת כמו למתוח בן אדם ולעקוף על שלב ה"סתאאאאאם" - מה הפואנטה? למה בכלל לעשות את זה לכתחילה אם אין לזה מטרה? (למה דליים מלאי שיער ובכי תינוק שאמורים להפחיד או לרתק אותי, שיכלו בכיף ובדרכים רבות להפוך לדבר מפחיד ומעוות באמת [כמו מה שהספר מתיימר לספק לנו] מוזכרים פעם וחצי בקושי, ורק חלקם מקבלים אזכור מעומעם בלבד לקראת סוף הספר ובו תיאוריית הסבר מוזרה ולא מספקת בעליל לגבי מה הם היו?) דבר נוסף שהפריע לי מאוד היה שלקראת סופו, הפך הספר לבדיוני משום מקום. סיפור שהיה "מציאותי" לכל אורכו פתאום "נפתר" באופן מאוד לא צפוי, ולא בקטע טוב... לסיכום? הספר בעיקר גרם לי לתחושה רעה מאוד ותסכול עקב התיאורים שבו, לא ממש צלח במשימת ההפחדה (זאת על אף שלא מאוד קשה להקריפ לי את הצורה) ובעיקר גרם לי להתחרט שבכלל טרחתי לקרוא אותו. למה לא כוכב אחד בלבד? הספר כן השאיר אותי ערה וסקרנית מה יקרה בסופו וכתוב באופן שכיף לקרוא (הבעיה היתה שלא קיבלתי תשובות לשאלות שלי). אני בהחלט מבינה למה יש אנשים שאוהבים את הספר, ואלו שלא קשה להם ההתנגשות של המציאות עם הבדיון יכולים ליהנות ממנו מאוד.
הדירהש. ל. גרייסיימתי לקרוא ואני בעיקר מבולבלת. מתחילת הספר לא היה לי ברור מה הבעיה\תעלומה בה מתמקדים ואותה מנסים לפתור. האם זו הפריצה לביתם של מארק וסטפני? האם אלו החוויות ההזויות שעברו בחופשתם בפריז? האם זוהי הנערה הסודית הרודפת את מארק בימים ובלילות? מה גם, פתחו בספר בעיות ונושאים רבים - את רובם לא יישבו ואפילו לא הזכירו פעם נוספת לאחר מכן. לאורך כל הסיפור מועלים רעיונות, טוויסטים, אך אין להם באמת התייחסות או הסבר בהמשך. קצת כמו למתוח בן אדם ולעקוף על שלב ה"סתאאאאאם" - מה הפואנטה? למה בכלל לעשות את זה לכתחילה אם אין לזה מטרה? (למה דליים מלאי שיער ובכי תינוק שאמורים להפחיד או לרתק אותי, שיכלו בכיף ובדרכים רבות להפוך לדבר מפחיד ומעוות באמת [כמו מה שהספר מתיימר לספק לנו] מוזכרים פעם וחצי בקושי, ורק חלקם מקבלים אזכור מעומעם בלבד לקראת סוף הספר ובו תיאוריית הסבר מוזרה ולא מספקת בעליל לגבי מה הם היו?) דבר נוסף שהפריע לי מאוד היה שלקראת סופו, הפך הספר לבדיוני משום מקום. סיפור שהיה "מציאותי" לכל אורכו פתאום "נפתר" באופן מאוד לא צפוי, ולא בקטע טוב... לסיכום? הספר בעיקר גרם לי לתחושה רעה מאוד ותסכול עקב התיאורים שבו, לא ממש צלח במשימת ההפחדה (זאת על אף שלא מאוד קשה להקריפ לי את הצורה) ובעיקר גרם לי להתחרט שבכלל טרחתי לקרוא אותו. למה לא כוכב אחד בלבד? הספר כן השאיר אותי ערה וסקרנית מה יקרה בסופו וכתוב באופן שכיף לקרוא (הבעיה היתה שלא קיבלתי תשובות לשאלות שלי). אני בהחלט מבינה למה יש אנשים שאוהבים את הספר, ואלו שלא קשה להם ההתנגשות של המציאות עם הבדיון יכולים ליהנות ממנו מאוד.
רודף העפיפוניםחאלד חוסייני0את רב "רודף העפיפונים" קראתי עם מחנק בגרון. הסיפור מגולל את חייהם של שני נערים, חסן ואמיר השונים זה מזה מכל בחינה אפשרית ועם זאת עדיין קשורים זה בחייו של זה יותר ממה שהקורא מסוגל לתאר. זהו סיפור על קאבול היפה השמחה ועטורת העפיפונים שלפני המלחמה ועל איך שנהרסה כליל עם השתלטותם של הטאליבנים. זה סיפור על חברות, אומץ, נאמנות, יחסי אב ובן, טעויות שגבו מחיר יקר מידי ונסיונות לכפר עליהם. כתוב בצורה מעט סתמית, אך מידי פעם שזורים בה משפטים שנונים, קולעים ונוגעים שחזרתי לקרוא גם 3 ו-4 פעמים עד שהתרגלתי לצמרמורת שהם מעבירים בי. אני רק יכולה לקוות ולאחל לכל מי שהספר הזה יגיע לידיו שיהנה ממנו כמו שאני נהנתי ממנו.
נמלטתקאלי טיילור0הספר, בשמו המקורי נקרא sleep לא ברור לי למה תרגמו לנמלטת. אנה, רוצה לישון, לאחר הטרגדיה שקרתה כאשר באשמתה או לא, נהרגו שני חברי הצוות שלה בתאונת דרכים והשלישי נותר נכה. היא חווה סיוטים והזכרונות חוזרים אליה בלילות שוב ושוב. גם אני לא ישנה, זה כבר חודשיים מאז פקד אותי האסון האישי שלי, כן אישי, בן זוגי אב בנותיי, נקטף מחיינו ואני לא ישנה. אנה בוחרת להימלט לאי שכוח אל בשם ראם בסקוטלנד. לאחר שנפרדה מהחבר, והשאירה את חייה הקודמים מאחור. אבל אנה ממשיכה להרגיש נרדפת, השינה ממנה והלאה. לי, אין לאן לברוח.... אנה מתקבלת שם למשרת עוזרת תפעול בית מלון קטן בניהולו של דיוויד. אל המלון מגיעים חבורת מטיילים, כל אחד מהם מסתיר משהו. הנופש הופך לחלום בלהות כאשר דייויד מתמוטט ומת..... ברור לכם שזה לא הוסיף לי אנה ממשיכה לקבל מסרים שונים בדבר חוסר השינה שלה תוך כדי מזג אויר נורא שמשתולל באי, גורם להם לניתוק מוחלט, תוך תחושה שהכל יוצא משליטה, דברים נעלמים, אורחים יוצאים מדעתם ואנה בטווח, מבולבלת, לא ישנה, רדופה ופצועה. רוצח מסתובב בקירבם. מוות וחוסר שינה.... אני מזדהה עם אנה.... היה קשה לי לקרוא את הספר למרות שהוא קריא קולח ומעניין. דנית ורד
ונסה האפלה שליקייט אליזבת ראסל0יש לי רשימת ספרים קצרה בראש תחת הכותרת: הלוואי שלא הייתי קוראת. את "ונסה האפלה שלי" הוספתי לרשימה מיד אחרי שסיימתי. לא מפני שזה היה ספר גרוע, ההפך הוא הנכון. אני לא זוכרת מתי בפעם האחרונה הלכתי לישון מאוחר בגלל ספר, אם בכלל. הוא פשוט היה כל כך משכנע בכאב שלו, מאפשר לך לראות מפלצת אמיתית מקרוב. ונסה מתחילה את שנת הלימודים השנייה שלה בפנימייה. היא חוזרת למקום שאף אחד לא מחכה לה בו. היא עצובה, בודדה ולפעמים גם קצת שקופה. היחיד שמעניק לה תשומת לב הוא המורה לספרות, סטריין. אט אט הם מתקרבים ובין השניים מתפתחת מערכת יחסים של ניצול מיני ורגשי שילווה את ונסה בעוצמה שלו גם בגיל 30. סיפורים מהסוג הזה מעלים בי שאלות קיום. האם מבוגרים שפוגעים בילדים שכחו שגם הם היו קטנים פעם? האם גם בהם פגעו בצורה דומה בעבר? מי בכלל התחיל את המעגל הנורא הזה? איפה הוא נגמר? למה אף אחד לא עושה שום דבר? הספר כתוב בצורה יוצאת מן הכלל. הוא מעורר רגשות חזקים ונשאר איתך עוד קצת גם לאחר שסגרת אותו. אין בו שום דבר רומנטי, שום צל של ספק ושום מקום לתירוצים. לא הייתי נותנת אותו לכל אחד, ואני חושבת שצריך להוסיף אזהרה בגב הכריכה ובכלל לשנות את נוסח התקציר. ספר קשה מאוד אך חשוב.
