איך יודעים שחוזרים בתשובה שלמה? המקורות היהודיים נותנים אינדיקציה: אם אדם חטא במשהו, ואז הגיע שוב לאותה סיטואציה בדיוק של החטא, אבל בפעם השניה הוא נזהר ולא חוטא - זו נקראת תשובה שלמה ומלאה. החקירה השנייה של אברהם אברהם מתרחשת בחודש אלול ובחגי תשרי - חודש הרחמים והסליחות, והמועד מתאים לסיטואציה של הסיפור. מהחקירה הראשונה שלו, זו הכתובה בספר "תיק נעדר", יצא אברהם אברהם בשן ועין. הוא סיים אותה, וסגר את התיק, אבל נותר לו טעם חמוץ בפה, כזה של "הייתי צריך לדעת קודם" ו"הייתי צריך לשים לב". דרור משעני החנון והרחום מביא לו הזדמנות שניה. אז הנה משהו אחד: אם לא קראתם את "תיק נעדר" אבל אתם מעוניינים לקרוא אותו, אל תקראו את "אפשרות של אלימות". הרבה פעמים בסדרות בלש הסדר לא מאוד משנה, רק בכל הקשור לחייו הפרטיים של הבלש אבל לא בכל הקשור לעלילה הבלשית עצמה. כאן בספר יש המוני קלקלנים, שלא לומר מספרים בדיוק מה היה פתרון התעלומה. אז בקיצור - אם קוראים, אז לפי הסדר.
ואני קראתי את תיק נעדר, וכך כתבתי עליו אי אז לפני עשר שנים וחצי:
ואברהם אברהם הוא אכן אפור. פשוט. רגיל. בן שלושים ושמונה. רווק, אבל לא בליין. עובד. גר בחולון, שהיא עיר משעממת בפני עצמה. בלי חברים. בלי אקסית מיתולוגית. בלי שלדים בארון. בלי תחביבים איזוטריים לשעות הפנאי. כאן הוא הפסיק אותי במחאה. יש לו תחביב לשעות הפנאי. הוא קורא ספר מתח ומוכיח שהבלש בספר טועה. תחביב נחמד, לכל מי שהוא לא בלש. עבור בלש תחביב כזה אומר שהוא בוחר לעבוד גם בשעות הפנאי שלו. איש רגיל, בעיר רגילה. כל כך רגיל ועכשווי שהתחלתי לחשב באיזו שנה הוא נולד, והאם הוא מכיר את משה כהן שהיה שנה מעלי וגר בבלוק שלי. איש לא מעניין. אולי זה בכוונה. אולי זה הבלש החדש. דור ארבע של הבלשים. אחרי הבלש העל-אנושי החד והמבריק כתער, אחרי הבלש הגבר-גבר השרמנטי והאפל, אחרי הבלש השיכור הדכאוני והרגיש. מגיע הבלש-הסתם. "יוצא מן הכלל ורגיל לגמרי" כמו שמבטיחה הכריכה האחורית. אבל במהלך הקריאה התחלתי להתגעגע להארי הולה. לפעמים אני אומרת "זה יש במציאות. בשביל לקרוא את זה אני יכולה לפתוח עיתון, לא צריך ספר במיוחד". אבל המציאות של אברהם אברהם היא כזאת, שאפילו לעיתון היא לא תגיע. הייתי אומרת שבשביל אדם כזה אני יכולה להסתפק בשכנים ברחוב שלי, אבל השכנים שלי מעניינים באמת, לא רק לתפארת ההשוואה."
אז כמקודם אנחנו בחולון שממותגת כ"עיר הילדים" אבל למעשה היא די אפורה
, וליד גן ילדים מישהו שם מטען דמה. אברהם אברהם חוזר מחופשה בחו"ל כדי לפגוש את ראש המחוז החדש, ועוד בבגדים אזרחיים הוא נכנס וחוקר את החשוד בהטמנה, וגם משחרר אותו. כמו כן אנחנו פוגשים אב ישראלי מבוגר מאוד לשני ילדים שנראים פיליפינים במובהק שאחד מהם לומד בגן המאוים ואפילו חזר הביתה עם סימני מכות, והאבא שלו דואג. האמא לא דואגת, למעשה היא לא נמצאת, ורק תחושות הבטן של אברהם אברהם, יחד עם נקיפות המצפון על הדברים שפספס בחקירה הקודמת, עוזרים לו לפענח את הפרשה, תוך שימוש בכמה תרגילי הטעיה ואפילו העזרות בכוחות מעבר לים. ועכשיו אוסיף שאברהם אברהם הוא קורט ולאנדר כזה. איש בצוות המשטרה, מגיע אפילו לפיקוד. עובד יפה, יסודי, מסודר, מפיק לקחים, עובד בשטח, חוקר ושואל, מקבל משוב, מקשיב לפעמים לאינטואיציות ותחושות בטן, אבל זהו. כאן הסיפור האישי שלו - בחורה שהיא כן שוטרת אבל לא ישראלית וכן או לא נמצאת איתו בזוגיות, והתחושות האלה מלוות אותו ומטילות אור אחר במקצת על החקירה הזאת.
לטעמי קצת יותר מעניין מהקודם, אבל עדיין בלי חובת קריאה כי יש ספרי בלשים מוצלחים יותר
