לא היה זה אסימון אחד שנפל, זו הייתה הזכייה בכל הקופה. עשרות מיליוני אסימונים נפלו בבת אחת ברעש עצום. לפתע הבנתי את כל מה שתמיד ידעתי. סוף סוף נאמר כל מה שמעולם לא הצלחתי לנסח במילים. הבנה טהורה ורציפה שלא ניתן לדבר עליה. באמצעות דמויות המייצגות באופן מושלם וגאוני, כל אחת את הרעיון הטמון בה, סוף סוף מצליח להיאמר ולהיות מועבר המסר הכל כך חשוב שבספר זה. אסור בשום אופן לקחת את הסיפור פשוטו כמשמעו שכן בכך מפספסים את תכליתו. זהו לא ספר על אדריכלות. זהו לא רומן רומנטי. זהו לא תיאור של המציאות. הדמויות הן מטאפורות. הן כלים כדי לשרת מטרה. כדי להעביר מסר. זהו מסר על אמת פנימית. על שחיה נגד הזרם. "שיר הלל לאינדיבידואל" ואני לא יכולה להסכים יותר. קראתי את הספר בשבוע, בתקופת מבחנים. לא הצלחתי להניח אותו מהיד. את 100 העמודים האחרונים קראתי ביום. כשקראתי את עמ' 521-523 הרגשתי שאני קוראת את אחד הנאומים החשובים שקראתי בחיי. כל כך מהפכני ומעניין ומעורר חשיבה.זהו אופן מחשבה כל כך שונה, כל כך הפוך, שלא יכולתי שלא לחשוב כל הזמן, מה אם גם הספר הזה הוא "הפוך על הפוך" ועצם ההסכמה שלי (ולעיתים אי ההסכמה שלי) עם הרעיונות מייצגת את מה שמנסה איין ראנד להעביר בכזאת גאונות? הקריאה גרמה לי לפקפק במציאות, בחברה בה אני חיה, ברעיונות "מקודשים" (לא באמת) כאלה ואחרים, ובעיקר גרמה לי לחשוב הרבה. הרבה. אדם שמחפש את האמת, לעולם לא יפסול רעיון רק כי הוא לא מתיישב עם מה שהוא האמין בו עד כה. זה אחד הספרים הכי חשובים שנכתבו ומומלץ לקרוא אותו בראש פתוח. תודה לך איין ראנד, על האומץ, על שהעזת לכתוב את כל מה שאף אחד לא מעז לדבר עליו, שהראת לנו מה היה קורה אם אנשים היו אומרים את מה שהם חושבים באמת, ומה היה גזר דינם. ותודה על התקווה שעוררת כשהראת שאותם אינדיבידואלים חייבים לנצח. וניצחון אינו אומר "אישורם של האחרים"!

לא היה זה אסימון אחד שנפל, זו הייתה הזכייה בכל הקופה. עשרות מיליוני אסימונים נפלו בבת אחת ברעש עצום. לפתע הבנתי את כל מה שתמיד ידעתי. סוף סוף נאמר כל מה שמעולם לא הצלחתי לנסח במילים. הבנה טהורה ורציפה שלא ניתן לדבר עליה. באמצעות דמויות המייצגות באופן מושלם וגאוני, כל אחת את הרעיון הטמון בה, סוף סוף מצליח להיאמר ולהיות מועבר המסר הכל כך חשוב שבספר זה. אסור בשום אופן לקחת את הסיפור פשוטו כמשמעו שכן בכך מפספסים את תכליתו. זהו לא ספר על אדריכלות. זהו לא רומן רומנטי. זהו לא תיאור של המציאות. הדמויות הן מטאפורות. הן כלים כדי לשרת מטרה. כדי להעביר מסר. זהו מסר על אמת פנימית. על שחיה נגד הזרם. "שיר הלל לאינדיבידואל" ואני לא יכולה להסכים יותר. קראתי את הספר בשבוע, בתקופת מבחנים. לא הצלחתי להניח אותו מהיד. את 100 העמודים האחרונים קראתי ביום. כשקראתי את עמ' 521-523 הרגשתי שאני קוראת את אחד הנאומים החשובים שקראתי בחיי. כל כך מהפכני ומעניין ומעורר חשיבה.זהו אופן מחשבה כל כך שונה, כל כך הפוך, שלא יכולתי שלא לחשוב כל הזמן, מה אם גם הספר הזה הוא "הפוך על הפוך" ועצם ההסכמה שלי (ולעיתים אי ההסכמה שלי) עם הרעיונות מייצגת את מה שמנסה איין ראנד להעביר בכזאת גאונות? הקריאה גרמה לי לפקפק במציאות, בחברה בה אני חיה, ברעיונות "מקודשים" (לא באמת) כאלה ואחרים, ובעיקר גרמה לי לחשוב הרבה. הרבה. אדם שמחפש את האמת, לעולם לא יפסול רעיון רק כי הוא לא מתיישב עם מה שהוא האמין בו עד כה. זה אחד הספרים הכי חשובים שנכתבו ומומלץ לקרוא אותו בראש פתוח. תודה לך איין ראנד, על האומץ, על שהעזת לכתוב את כל מה שאף אחד לא מעז לדבר עליו, שהראת לנו מה היה קורה אם אנשים היו אומרים את מה שהם חושבים באמת, ומה היה גזר דינם. ותודה על התקווה שעוררת כשהראת שאותם אינדיבידואלים חייבים לנצח. וניצחון אינו אומר "אישורם של האחרים"!

לא היה זה אסימון אחד שנפל, זו הייתה הזכייה בכל הקופה. עשרות מיליוני אסימונים נפלו בבת אחת ברעש עצום. לפתע הבנתי את כל מה שתמיד ידעתי. סוף סוף נאמר כל מה שמעולם לא הצלחתי לנסח במילים. הבנה טהורה ורציפה שלא ניתן לדבר עליה. באמצעות דמויות המייצגות באופן מושלם וגאוני, כל אחת את הרעיון הטמון בה, סוף סוף מצליח להיאמר ולהיות מועבר המסר הכל כך חשוב שבספר זה. אסור בשום אופן לקחת את הסיפור פשוטו כמשמעו שכן בכך מפספסים את תכליתו. זהו לא ספר על אדריכלות. זהו לא רומן רומנטי. זהו לא תיאור של המציאות. הדמויות הן מטאפורות. הן כלים כדי לשרת מטרה. כדי להעביר מסר. זהו מסר על אמת פנימית. על שחיה נגד הזרם. "שיר הלל לאינדיבידואל" ואני לא יכולה להסכים יותר. קראתי את הספר בשבוע, בתקופת מבחנים. לא הצלחתי להניח אותו מהיד. את 100 העמודים האחרונים קראתי ביום. כשקראתי את עמ' 521-523 הרגשתי שאני קוראת את אחד הנאומים החשובים שקראתי בחיי. כל כך מהפכני ומעניין ומעורר חשיבה.זהו אופן מחשבה כל כך שונה, כל כך הפוך, שלא יכולתי שלא לחשוב כל הזמן, מה אם גם הספר הזה הוא "הפוך על הפוך" ועצם ההסכמה שלי (ולעיתים אי ההסכמה שלי) עם הרעיונות מייצגת את מה שמנסה איין ראנד להעביר בכזאת גאונות? הקריאה גרמה לי לפקפק במציאות, בחברה בה אני חיה, ברעיונות "מקודשים" (לא באמת) כאלה ואחרים, ובעיקר גרמה לי לחשוב הרבה. הרבה. אדם שמחפש את האמת, לעולם לא יפסול רעיון רק כי הוא לא מתיישב עם מה שהוא האמין בו עד כה. זה אחד הספרים הכי חשובים שנכתבו ומומלץ לקרוא אותו בראש פתוח. תודה לך איין ראנד, על האומץ, על שהעזת לכתוב את כל מה שאף אחד לא מעז לדבר עליו, שהראת לנו מה היה קורה אם אנשים היו אומרים את מה שהם חושבים באמת, ומה היה גזר דינם. ותודה על התקווה שעוררת כשהראת שאותם אינדיבידואלים חייבים לנצח. וניצחון אינו אומר "אישורם של האחרים"!

לא היה זה אסימון אחד שנפל, זו הייתה הזכייה בכל הקופה. עשרות מיליוני אסימונים נפלו בבת אחת ברעש עצום. לפתע הבנתי את כל מה שתמיד ידעתי. סוף סוף נאמר כל מה שמעולם לא הצלחתי לנסח במילים. הבנה טהורה ורציפה שלא ניתן לדבר עליה. באמצעות דמויות המייצגות באופן מושלם וגאוני, כל אחת את הרעיון הטמון בה, סוף סוף מצליח להיאמר ולהיות מועבר המסר הכל כך חשוב שבספר זה. אסור בשום אופן לקחת את הסיפור פשוטו כמשמעו שכן בכך מפספסים את תכליתו. זהו לא ספר על אדריכלות. זהו לא רומן רומנטי. זהו לא תיאור של המציאות. הדמויות הן מטאפורות. הן כלים כדי לשרת מטרה. כדי להעביר מסר. זהו מסר על אמת פנימית. על שחיה נגד הזרם. "שיר הלל לאינדיבידואל" ואני לא יכולה להסכים יותר. קראתי את הספר בשבוע, בתקופת מבחנים. לא הצלחתי להניח אותו מהיד. את 100 העמודים האחרונים קראתי ביום. כשקראתי את עמ' 521-523 הרגשתי שאני קוראת את אחד הנאומים החשובים שקראתי בחיי. כל כך מהפכני ומעניין ומעורר חשיבה.זהו אופן מחשבה כל כך שונה, כל כך הפוך, שלא יכולתי שלא לחשוב כל הזמן, מה אם גם הספר הזה הוא "הפוך על הפוך" ועצם ההסכמה שלי (ולעיתים אי ההסכמה שלי) עם הרעיונות מייצגת את מה שמנסה איין ראנד להעביר בכזאת גאונות? הקריאה גרמה לי לפקפק במציאות, בחברה בה אני חיה, ברעיונות "מקודשים" (לא באמת) כאלה ואחרים, ובעיקר גרמה לי לחשוב הרבה. הרבה. אדם שמחפש את האמת, לעולם לא יפסול רעיון רק כי הוא לא מתיישב עם מה שהוא האמין בו עד כה. זה אחד הספרים הכי חשובים שנכתבו ומומלץ לקרוא אותו בראש פתוח. תודה לך איין ראנד, על האומץ, על שהעזת לכתוב את כל מה שאף אחד לא מעז לדבר עליו, שהראת לנו מה היה קורה אם אנשים היו אומרים את מה שהם חושבים באמת, ומה היה גזר דינם. ותודה על התקווה שעוררת כשהראת שאותם אינדיבידואלים חייבים לנצח. וניצחון אינו אומר "אישורם של האחרים"!

לא היה זה אסימון אחד שנפל, זו הייתה הזכייה בכל הקופה. עשרות מיליוני אסימונים נפלו בבת אחת ברעש עצום. לפתע הבנתי את כל מה שתמיד ידעתי. סוף סוף נאמר כל מה שמעולם לא הצלחתי לנסח במילים. הבנה טהורה ורציפה שלא ניתן לדבר עליה. באמצעות דמויות המייצגות באופן מושלם וגאוני, כל אחת את הרעיון הטמון בה, סוף סוף מצליח להיאמר ולהיות מועבר המסר הכל כך חשוב שבספר זה. אסור בשום אופן לקחת את הסיפור פשוטו כמשמעו שכן בכך מפספסים את תכליתו. זהו לא ספר על אדריכלות. זהו לא רומן רומנטי. זהו לא תיאור של המציאות. הדמויות הן מטאפורות. הן כלים כדי לשרת מטרה. כדי להעביר מסר. זהו מסר על אמת פנימית. על שחיה נגד הזרם. "שיר הלל לאינדיבידואל" ואני לא יכולה להסכים יותר. קראתי את הספר בשבוע, בתקופת מבחנים. לא הצלחתי להניח אותו מהיד. את 100 העמודים האחרונים קראתי ביום. כשקראתי את עמ' 521-523 הרגשתי שאני קוראת את אחד הנאומים החשובים שקראתי בחיי. כל כך מהפכני ומעניין ומעורר חשיבה.זהו אופן מחשבה כל כך שונה, כל כך הפוך, שלא יכולתי שלא לחשוב כל הזמן, מה אם גם הספר הזה הוא "הפוך על הפוך" ועצם ההסכמה שלי (ולעיתים אי ההסכמה שלי) עם הרעיונות מייצגת את מה שמנסה איין ראנד להעביר בכזאת גאונות? הקריאה גרמה לי לפקפק במציאות, בחברה בה אני חיה, ברעיונות "מקודשים" (לא באמת) כאלה ואחרים, ובעיקר גרמה לי לחשוב הרבה. הרבה. אדם שמחפש את האמת, לעולם לא יפסול רעיון רק כי הוא לא מתיישב עם מה שהוא האמין בו עד כה. זה אחד הספרים הכי חשובים שנכתבו ומומלץ לקרוא אותו בראש פתוח. תודה לך איין ראנד, על האומץ, על שהעזת לכתוב את כל מה שאף אחד לא מעז לדבר עליו, שהראת לנו מה היה קורה אם אנשים היו אומרים את מה שהם חושבים באמת, ומה היה גזר דינם. ותודה על התקווה שעוררת כשהראת שאותם אינדיבידואלים חייבים לנצח. וניצחון אינו אומר "אישורם של האחרים"!

לא היה זה אסימון אחד שנפל, זו הייתה הזכייה בכל הקופה. עשרות מיליוני אסימונים נפלו בבת אחת ברעש עצום. לפתע הבנתי את כל מה שתמיד ידעתי. סוף סוף נאמר כל מה שמעולם לא הצלחתי לנסח במילים. הבנה טהורה ורציפה שלא ניתן לדבר עליה. באמצעות דמויות המייצגות באופן מושלם וגאוני, כל אחת את הרעיון הטמון בה, סוף סוף מצליח להיאמר ולהיות מועבר המסר הכל כך חשוב שבספר זה. אסור בשום אופן לקחת את הסיפור פשוטו כמשמעו שכן בכך מפספסים את תכליתו. זהו לא ספר על אדריכלות. זהו לא רומן רומנטי. זהו לא תיאור של המציאות. הדמויות הן מטאפורות. הן כלים כדי לשרת מטרה. כדי להעביר מסר. זהו מסר על אמת פנימית. על שחיה נגד הזרם. "שיר הלל לאינדיבידואל" ואני לא יכולה להסכים יותר. קראתי את הספר בשבוע, בתקופת מבחנים. לא הצלחתי להניח אותו מהיד. את 100 העמודים האחרונים קראתי ביום. כשקראתי את עמ' 521-523 הרגשתי שאני קוראת את אחד הנאומים החשובים שקראתי בחיי. כל כך מהפכני ומעניין ומעורר חשיבה.זהו אופן מחשבה כל כך שונה, כל כך הפוך, שלא יכולתי שלא לחשוב כל הזמן, מה אם גם הספר הזה הוא "הפוך על הפוך" ועצם ההסכמה שלי (ולעיתים אי ההסכמה שלי) עם הרעיונות מייצגת את מה שמנסה איין ראנד להעביר בכזאת גאונות? הקריאה גרמה לי לפקפק במציאות, בחברה בה אני חיה, ברעיונות "מקודשים" (לא באמת) כאלה ואחרים, ובעיקר גרמה לי לחשוב הרבה. הרבה. אדם שמחפש את האמת, לעולם לא יפסול רעיון רק כי הוא לא מתיישב עם מה שהוא האמין בו עד כה. זה אחד הספרים הכי חשובים שנכתבו ומומלץ לקרוא אותו בראש פתוח. תודה לך איין ראנד, על האומץ, על שהעזת לכתוב את כל מה שאף אחד לא מעז לדבר עליו, שהראת לנו מה היה קורה אם אנשים היו אומרים את מה שהם חושבים באמת, ומה היה גזר דינם. ותודה על התקווה שעוררת כשהראת שאותם אינדיבידואלים חייבים לנצח. וניצחון אינו אומר "אישורם של האחרים"!