נפלא, מצחיק, חם, חכם, נועז ומרתק!!!
לורי גוטליב היא פסיכולוגית. יש לה קליניקה בלוס אנג'לס.
יום אחד פוקד אותה משבר אישי, ועולמה נחרב. כדי לטפל בעצמה היא נוחתת בחדרו של וֶנדֶל, פסיכולוג מוזר ומנוסה.
בספר, לורי מתארת לנו את המטופלים שלה, ובנוסף, מציגה את עצמה כמטופלת. היא מדגימה לנו את מהלך הטיפולים, את העליות והירידות,
ומלווה את הסיפורים בהסברים של מושגים מעולם הטיפול.( שילוב בין פרוזה לספר עיון)
בשילוב נפלא של חוכמה והומור, גוטליב מזמינה אותנו להיכנס לעולמם של המטפל והמטופל גם יחד.
היא בוחנת את האמיתות והבדיות, שאנו מספרים לעצמנו ולאחרים,
בעודנו מהלכים על חבל דק בין אהבה ותשוקה, משמעות ומוות, אשמה וגאולה, אימה ואומץ, תקווה ושינוי.
לעיתים, כדי לבסס את דבריה, היא נתלית באילנות גבוהים, דוגמת המשפט הבא, הלקוח מספרו של ויקטור פראנקל:
"בין גירוי לתגובה ישנו מרחב. במרחב הזה הכוח שלנו לבחור את התגובה. בתגובה שלנו מונחים הצמיחה והחופש שלנו."
ציטוטים מהסוג הזה, היוו עבורי מתנה נדירה, אשר אפשרה אף לי לבחון את חיי.
מומלץ מאוד מאוד!

אני לא מתכוונת להשקיע בביקורת הזאת יותר מאשר את המינימום ההכרחי.

הרלן קובן כתב כמה ספרים טובים והשאר בינוניים למדי. את כל ההסתייגויות כבר כתבתי בביקורות שלי על ספריו.
בשנים האחרונות, התעשייה ששמה הרלן קובן הפיקה סדרה של ספרים שמביישים את קובן המוקדם.

ספרים כמו דיו חיוור, הנעלמים, אל תגלה, משחק הצייד, הזדמנות אחרונה, היער, הבטיחי לי, הם ספרים מצוינים. כל השאר נעים על הסקאלה שבין טובים מינוס ועד בינוניים. רבים מבקרים את קובן על הנוסחתיות שלו. ובכן, נוסחתיות היא לא מגרעת גדולה כשמדובר במוצר מצליח. בספרים שמניתי לעיל, קובן כותב היטב וגם מציג נוסחת פשע מורכבת ומפתיעה עם תעתועים ופתרונות מוטעים עד העמוד האחרון.
בספריו האחרונים, כולל שש שנים, אדם זר והנעדרים, פג הקסם. הכתיבה רשלנית יותר, החורים גדולים יותר וההפתעה בסוף קטנה יותר.

ובספר הזה היו גם כמה שגיאות כתיב, שבהן אי אפשר להאשים את קובן.
אני לא מבטיחה שאנטוש את קובן, מפני שעדיין הוא מסב סוג מסוים של הנאה ושומר על מתח גבוה. אבל אם הייתי המו"ל שלו, הייתי ממליצה לו שיכתוב פחות ספרים וינסה להיות פחות "קול".

הוא כמה ימים לבדו בסירה קטנה ורעועה, מצוידת בפחות מהמינימום הדרוש, במימיו העמוקים של האוקיאנוס, הרחק מחופי הוואנה שכבר אינם נראים באופק. כבר כמה חודשים שלא צלחה דרכו בדיג והוא חייב לדוג כדי לחיות. ולמרות שהוא זקן והוא לבד, עומדים לו חוסנו ונסיונו הרב כמו גם מזג האויר והים הרגוע כדי להתמודד עם האתגרים השונים והקשים שמזדמנים לו ובעיקר, ההתמודדות עם דגים אימתניים. מובן שכל זה משמש כתפאורה טובה ויפה לשלל התלבטויות וסוגיות הקשורות במהות החיים והקיום, שלהן כידוע, פתרונות אין. ספר ישן קצר וקולח שהצליח לגרום לי להרגיש שאני שם יחד איתו בסירה. אלו כמה ימים בחיי דייג שמיטיבים לתאר את חייהם הקשים של הדייגים ואת התקופה. בקריאתו, נזכרתי בספר "כלום לא נראה באופק" למרות שהוא שונה כמובן במובנים רבים.