הספר מבקש להתמודד עם הקושי והשחיקה הנפשית בעמידה יום יומית מול גודש טקסטים שנערמו להם במשך מאות שנים ב"סידור" ה"תפילה". הספר מציג את האוקסימורון "סידור" ו"תפילה" ללא כחל וסרק. עיקר כוחו של הספר שהוא מכיל את הקשיים האנושיים ולא מהסס להעלות שאלות נוקבות על היתכנות תפילה מהלב (ולא רק תפילה מהפה) בריטואל כה אינטנסיבי - שלוש פעמים ביום - כל יום - אותו טקסט. הספר יוצא נגד פתרונות קסם שהוצעו ע"י זרמים שונים ביהדות אך ספר זה כמו כל שאר הספרים לא עושה את האבחנה הראויה בין היותו ספר "רוחני" לבין היותו ספר "אימון אישי". רב מעורר השראה ככל שיהיה קצרה ידו כאשר מדובר בהנעה לפעולה מעשית ולא רק גיבוש עמדה תיאורטית. אדם שרוצה להיות בריא/עשיר/רזה ומבין שזה חשוב להיות בריא/עשיר/רזה לא בהכרח ישנה את מנהגיו והרגליו רק בגלל שרוחו התפעמה מהתובנות שקרא. לצאת החוצה באור ראשון כשהקור חודר לעצמות והעיניים עדיין נעצמות במקום להתכרבל עוד כמה דקות יקרות במיטה כלל איננה שאלה תיאולוגית! חבל שהספר/מחבר לא עושה אבחנה זו. מכל מקום, למי שרוצה להתפלל לה' ולא לעצמו ולא לאל זר - חייב לקרוא את הספר כדי לנקש מליבו הנחות יסוד שגויות ביחס לתפילה. ספר מתוק. עשיר בתובנות. ספר חובה לכל אדם שמתפלל אחת לאיזה זמן וחש תשוקה להיות קרוב למי שאמר/רצה והיה העולם.. למי שמבקש ממך את קרבתך. את הושטת ידך לחילוצו מבדידותו!

אני מתאר לעצמי שאין זה ספר שיעניין הרבה אנשים, לכן אנסה לקצר.

זהו ספר מאוד מיוחד, ואפילו חדשני במובן מסוים. הרב שג"ר היה אישיות מאוד מיוחדת. אחד היחידים, ובוודאי מהראשונים, שדגל באימוץ תכנים פוסט-מודרניים אל תוך העולם הדתי-הגותי, ככל שישמע הדבר חריג ואקסצנטרי, ויחד עם זאת מאוד מעמיק בתורת החסידות, ובלימוד גמרא אנליטי מסורתי.
בספר זה הרב שג"ר מנתח באופן מאוד יסודי את השתלשלות שיטות הלימוד בגמרא מתקופת הגר"א דרך תלמידו ר' חיים מוולוז'ין ועד ר' חיים מבריסק (אבי השיטה האנליטית-המופשטת הנפוצה כיום בישיבות החרדיות-ליטאיות), ובמאה העשרים: הרב קוק והר' סולובייצ'יק. זאת, בד בבד עם השוואה לזרמי ההשכלה והפילוסופיה העולמית, במיוחד קאנט והמהפכה הקופרניקאית שחולל, והפנומנולוגיה של העת החדשה.
יחד עם זאת הוא סוקר את שיטת המחקר התלמודי באקדמיה, הדוגלת בשיטות מחקר מודרניות לחלוטין, בעיקר פילולוגיה ופירוק הטקסט לרבדים רבדים, אך ללא אימוץ של תכנים פוסט מודרניים (מי שראה "הערת שוליים", השיטה היא מאוד דומה לשקולניק האב).

לאחר ניתוח המצב הקיים, מנסה הרב שג"ר להציע שיטה חדשה ומקורית בלימוד הגמרא, כזו שמשלבת בין העולמות, בין הלימוד הישיבתי-אנליטי-קלאסי, זה המתעלם מראליה היסטורית ונמצא בתחום סגור ומנותק, לבין שיטת הרב קוק הקורא לשילוב היצירה התורנית עם המחקר המודרני-היסטורי-משפטי. ואף לא נרתע מלהשתמש בכלי מחקר קונקרטיים. והחידוש היותר מופלג באימוץ מסוים של חשיבה פוסט מודרנית, שבמבט ראשון נראה קשה להלום אותה עם הגות דתית קלאסית. בסוף הספר אף נעשה ניסיון של הרב שג"ר ללמוד סוגיה ממסכת כתובות על פי המודל שהציע.

נקודת התורפה של הספר היא הכתיבה שאינה תמיד נהירה דיה (תכונה משותפת לכתיבה ושיח פוסט-מודרני), ולעתים מעורפלת. לפיכך גם המסקנות שהוא מעלה לא תמיד ברורות ולא תמיד נהירות באופן היישום שלהם בפועל. דורש השקעה, אבל מתגמל ובעיקר מעניין ומעורר מחשבה.