כל יום ראשון הייתי בחוג ציור.
כשחזרתי הביתה אח שלי היה מספר לי בעיניים נוצצות על הפרק המדהים ששוב, כמו בכל יום ראשון, הפסדתי.
כל יום שני הייתי בחוג קדרות.
וכולם מסביבי, תוך לישה וכיור של החמר, דיברו בעיניים נוצצות על הפרק המדהים שהיה אתמול.

הסדרה היתה "דברי ימי נרניה". לא ראיתי ולו פרק אחד שלה, והיה נראה לי שההפסד הוא עצום.
מכיוון שבאותם ימים צפיתי לעצמי עתיד מזהיר בתחום האמנות (להגנתי עלי לציין שמדובר בגיל נטול מודעות עצמית מטבעו), לא עלה בדעתי כמובן לוותר על החוג כדי לראות את הפלא במו עיני.
ואז, באחד מביקורי בספריה, מצאתי ספר בשם "האריה המכשפה וארון הבגדים" - שם שנשמע דומה באופן חשוד לפרטי העלילה שקלטתי מאח שלי... דפדף בספר הוכיח מעל לכל ספק - זה הספר!
חזרתי הביתה מאושרת. את הסדרה אולי לא אראה, אבל יש לי את הספר, אז למי אכפת.
אחי, להפתעתי, הגיב לספר באדישות. אבל אני - צללתי לתוכו.
ההפסד של הסדרה כבר לא צרב, ראיתי למול עיני את הדמויות, ההתרחשויות וההרפתקאות ללא תיווך של הטלויזיה, והמשכתי הלאה לשאר ספרי הסדרה שהיה ניתן למצוא בספריה (לא מדובר בכולם, התברר לי בדיעבד).
מאז - שנים רבות היתה שמורה אצלי בלב פינה חמה לנרניה.

העלילה, בקיצור, למי שפספס, וכן - יהיו פה ספוילרים כי ספוילרים לספרי ילדים לא נחשבים:
ארבעה ילדים אנגלים עוברים דרך ארון קסום לעולם אחר, לארץ בשם נרניה.
הארץ הזו נשלטת בידי מכשפה שהביאה עליה חורף נצחי ועונשים חמורים למתנגדיה, אך תושבי הארץ אינם מתייאשים שכן הם יודעים ש:
א. נבואה עתיקה מנבאת את בואם של ארבעה בני אדם - שני בנים ושתי בנות - שימלכו עליה, ועל כן שלטונה של המכשפה יגיע לקיצו.
ב. אסלן, האריה המיתולוגי, צפוי לחזור לנרניה בקרוב ולהביס את המכשפה.

אחד הילדים, אדמונד, בוגד בחבורה ומצטרף אל המכשפה המפתה אותו בהבטחות שוא, השאר מצטרפים ליצוריה הקסומים של נרניה ולאסלן האריה.
אסלן מקריב את עצמו בכדי להציל את אדמונד, הבוגד ששב בתשובה. אסלן נהרג אך חוזר לתחיה בזכות כישוף עתיק ועוזר לילדים לנצח בקרב ולמלוך על נרניה.

אחרי שנים קראתי על הקשר של הסדרה לנצרות, קשר שפספסתי לגמרי כילדה.
כמבוגרת, שקוראת את הספר במקביל לילדים שלה, הקשר הזה לא ניתן להחמצה.
זה מתחיל בכישוף השולט בנרניה - שמונע מחג המולד להגיע, ממשיך בסנטה קלאוס שמגיע ומחלק מתנות כשהכישוף מתחל להישבר. עובר דרך בוגד שדינו מוות.
ומגיע לשיא בצליבתו, סליחה הריגתו, של אסלן.
האלגוריה כאן שקופה לחלוטין: אסלון מוסר את עצמו למוות, תמורת חטאים של אחרים. הוא נכבל ומועלה על מזבח לקול מצהלות ההמון המבזה אותו... וחוזר לתחיה.
הכי ישו.
זה גם הרגע בספר שבו האלגוריה משתלטת עליו כליל ופוגמת בהיגיון שלו, גם אם כילדה לא שמתי לב לזה.
כל הערב שלפני הריגתו, אסלן מסתובב עם לוסי וסוזן ועצב נורא אופף אותו. עצב על מותו הקרב.
אלא שאז - הוא חוזר לתחיה ומתברר שהוא ידע כל הזמן על הכישוף העתיק שיחזיר אותו לחיים!
וכאן תוהה הקורא - על מה ולמה היה העצב הנורא בערב שלפני מותו? ולמה לא יכול היה לשתף את הילדים בצפוי לו?
כלומר, למה, אם לא כדי לשחזר את צערו וכאבו של ישו...

ואף על פי כן, ומכיוון שלמרות חיבתי לסדרה כילדה מעולם לא חלפו בי הרהורי המרת דת וגדלתי כיהודיה טובה, הבאתי לילדים את הספר מהספריה.
כי חוץ מנצרות, יש בספר הזה גם קסם.
כמבוגרת - ניחוחות הנצרות העולים ממנו מונעים ממני לחוש בו, אבל אני בטוחה שהוא עדיין שם. עובדה, הילדים מרותקים.
ואולי מבוגרים אינם חשים בקסם, פשוט כי נרניה נועדה לילדים בלבד.
בסוף הספר השני, מודיע אסלן לשני הילדים הבוגרים כי לא יוכלו לשוב לנרניה, מאחר ורק ילדים יכולים לשוב אליה.
כמבוגרת - אני יודעת שיש פה רעיון נוצרי, של הילד כתמים וחף מחטא לעומת המבוגר, שהחטא דבק בו.
אבל כילדה, חשבתי שנרניה היא פשוט ארץ כזאת, של ילדים, כי רק הילדים חולמים על ארצות מופלאות והרפתקאות קסומות.

בביקורת זאת, אתיחס בו זמנית לשני ספרים שעוסקים בנושא המאפיה.
הראשון הוא מקמאפיה והשני בן המאפיה מאת סנדרה הרמון.
החלטתי לאחד את שני הספרים האלה מכוון שהם עוסקים בנושא אחד, אבל בשתי גישות, שאינן סותרות האחת את השניה ובעצם מרחיבות את התמונה שמתגלה לעינינו, והופכת אותה למבהילה
יותר ויותר.
מקמפיה, מתיחס לתופעת הפשע המאורגן בכל קצוות תבל , החל מאמריקה,עבור לאירופה, ברה״מ לשעבר,אסיה, דרום אמריקה וקרטלים של הסמים.
בן המאפיה, עוסק בפשע המאורגן בארה״ב, ובקרבה המסוכנת שנוצרת בינו לבין ארגוני טרור בין לאומיים כגון אל- קאעידה, ואחרים.
ראשית, יש צורך להסביר מהו אירגון מאפיוזי ואיך הוא נוצר?
המאפיה הוא מעיין אירגון פרה- מילטארי , כמו צבאי, בראשו עומד המפקד, באיטלקית הוא ניקרא
בשם לה קאפו די קאפי, במילים אחרות, מפקד של כל המפקדים.
תחתיו נפרש אירגון מעיין רשת ארוגה היטב, שמתחתיו משרתים הקצינים (קאפוס), ותחתם משרתים
החיילים- המוציאים לפועל של ההוראות של הקאפוס.
את האירגון משרתים הקונסליירים, היועצים, שתפקידם כמו שמם, ליעץ לקאפוס ולראש הקאפו די קאפי.
נהוג לייחס את מוצא המאפיה מהאי סיציליה, בתקופת הרקונקוויסטה, הכיבוש מחדש של האי מידי המוסלמים, אולם, מקור המאפיה, הוא דוקא ביפן, באירגוני הפשע היאקוזה, בתקופת הסמוראים, שהיו גם בעלי חשיבות חברתית רבה בשמירה על השכבות הנמוכות מידי בעלי הקרקעות החמסנים.
באיטליה, אירגוני הפשע התפרסו בראשית על דרום איטליה ובעיקר נודעו המאפיה הנאפוליטנית הקוסה נוסטרה ( notre cause),והמאפיה הסיציליאנית.
כאשר התחילה ההגירה הגדולה מאיטליה לארצות הברית עברה יחד עם המהגרים גם המאפיה