בשנת 1996 כריסטין והיד הן שתי נשים יריבות ומזדקנות החיות בבדידות בית משפחת קוזי. בתחילת ההווה של הרומן מגיעה לבית ג'וניור וויויאן, צעירה בת עשרים, הנשכרת על ידי היד לסייע לה במטלות הבית ובמשימה סודית הקשורה ליריבות בין שתי הנשים. המוקד המרכזי של הרומן הוא אהבתן של שבע נשים שונות בחייו של ביל קוזי אליו: היד, כריסטיאן, מיי (אמה של כריסטיאן וכלתו של ביל), אל המבשלת במלון, ג'וליה אשתו הראשונה של ביל, ג'ונייר הצעירה וסלסטיאל. קוזי הוא גבר שחור בגיל העמידה המנהל בית מלון לשחורים ומצליח לשחק על פי כללי המשחק של הלבנים. הנשים מחפשות אישוש לאהבתו של דמות האב הגדול אליהם, מי כנכדה, מי ככלה, מי כמועסקת ומי כאהובה וכאשה, אך במקום אהבה הספר עוסק בעיקר בשנאה וביריבות בין הנשים. הספר בנוי כמונולוגים של הדמויות המרכזיות המשחזרות את העבר. היד וכריסטין היו חברות צעירות בנות אחת עשרה-שתיים עשרה כאשר סבה של כריסטין מחליט לשאת את היד לאשה לאחר מות אישתו הראשונה, ובין לילה הידידות והאהבה בין שתי הנערות הופכת ליריבות ולשנאה המובילות לסילוקה של כריסטיאן מהבית. תוך כדי קריאה מסתבר שאף אחת מן הנשים שאהבו את ביל קוזי לא זכתה לאהבתו האמיתית, ליבו היה נתון לאשה מסתורית עמה נמנע ממנו להקים משפחה בשל מוסכמות חברתיות. האהבה עליה קרוא שם הספר, איננה רק האהבה העקרה של הנשים לביל קוזי, אלא גם סיפור האהבה התמימה של שתי הנערות הצעירות שנגדעה בשל התערבות המבוגרים, בושה וחוסר תקשורת. זהו ספר מענג לקריאה ואחד הספרים היותר טובים של טוני מוריסון. תהליך הקריאה עצמו הוא מסע מרתק לגילוי העלילה ונדרשתי לקריאה חוזרת על מנת לשים לב לרמזים המקדימים השתולים במהלך העלילה, והקריאה החוזרת היתה מהנה לאין ערוך מהראשונה. מימד נוסף שנלווה לרומן זה כלרבים מספריה של טוני מוריסון הוא המאבק החברתי לשיוויון זכויות של השחורים בארצות הברית. כאשר ברומן זה מוריסון חושפת כיצד מאבקים חברתיים מסוימים מתנגשים באחרים, והנשים השחורות נשארות פגועות בשל אותו המאבק לשיוויון גזעי.

כמעט כל מי שגדל בארץ הושפע בצורה זו או אחרת מהשואה. ספרים רבים נכתבו לא רק על אירועי השואה עצמה אלא גם על ההשפעותיה על הדור השני והשלישי לשואה: החל מקרובי המשפחה החסרים ועד לסודות האופפים את הבית. הספר ה"חדר החשוך" שנכתב על ידי בת לאם גרמניה ואב אוסטרי מציג נקודת מבט חדשה. זהו ספר המורכב משלוש נובלות ומפגיש את הקורא עם השפעות מלחמת העולם השניה על הגרמנים וצאצאהם. בנובלה הראשונה מוצג סיפורו של הלמוט, צעיר גרמני שבשל נכות קלה איננו מגויס לצבא הגרמני, ומתעד במצלמתו את ההתרחשויות בברלין. בנובלה השניה מוצג סיפורה של לורה בת להורים שהיו פעילים במפלגה הנאצית ונלקחו למחנה מעצר אחרי ניצחון בעלות הברית. לורה הצעירה נותרת מופקדת על ארבעת אחיה הקטנים ונודדת על פני גרמניה בניסיון להגיע לבית סבתה בהמבורג. בנובלה השלישית מוצג סיפורו של מיכה, מורה צעיר ונכדו של פעיל בס.ס. המתחקה אחר קורותיו של סבו במלחמה כחמישים שנה לאחר סיומה. הספר מעמת את הקורא עם שאלת האחריות של הצאצאים למעשה הוריהם. הספר מעלה את השאלה עד כמה ילדיהם ונכדיהם של הגרמנים צריכים לשאת באחריות ובתוצאות למעשים שלא הם עצמם עשו. הספר חושף את הקורא לרגשות האשם והלבטים של מי שגילו שהאנשים היקרים להם היו מעורבים במעשים נוראים. הנובלה הראשונה היא היחידה המתרחשת בזמן המלחמה עצמה, והיא מציעה תשובה חלקית לשאלה כיצד נתנו הגרמנים יד למעשים כל כך נוראים. הנובלה מציגה קיום יום יומי בצד מאורעות המלחמה תוך כדי עצימת עינים חלקית למתרחש. הלמוט מתעד את תנועת הרכבות הנכנסת והיוצאת מברלין ואת גרושם של הצוענים ממנה. עם זאת הוא לא מצליח לתפוס בתמונותיו את התחושה עצמה, ואיננו מצליח להבין את מה שקורה אל מול עיניו. הנובלה מציגה הסבר נוסף והוא הרצון העז להשתייך ולהיות כמו כולם. הסיבה היחדה שהלמוט איננו נלחם כמו שאר בני גילו היא מגבלתו הפיזית המונעת ממנו להרים יד במועל יד, תרתי משמע. עם זאת השתוקקותו הגדולה לקחת חלק ולהיות כמו כולם מובילה אותו לנסות ולהשתתף במאמץ המלחמתי האחרון לקראת סוף המלחמה. ל"חדר החשוך" ולתמונות המשפחתיות ישנו תפקיד חשוב בכל שלוש הנובלות. במישור הראשוני התמונות המשפחתיות מנציחות ומתעדות את האושר המשפחתי. במישור השני תמונות אלו מעידות על הזדהות ושייכות למצולמים. הלמוט מחייך לראשונה בתמונה בה הוא לוקח חלק בעמידה המלחמתית, לורה המתוודעת למעשה הוריה זורקת את התמונה שלהם, ואילו מיכה מסרב להצטלם עם קולסניק בשל מעשיו במלחמה. ובמישור השלישי התמונות הם גם אלו המתעדות את הזוועה והם אלו המאפשרות להתחקות אחרי מעשה ההורים והסבים.

כמעט כל מי שגדל בארץ הושפע בצורה זו או אחרת מהשואה. ספרים רבים נכתבו לא רק על אירועי השואה עצמה אלא גם על ההשפעותיה על הדור השני והשלישי לשואה: החל מקרובי המשפחה החסרים ועד לסודות האופפים את הבית. הספר ה"חדר החשוך" שנכתב על ידי בת לאם גרמניה ואב אוסטרי מציג נקודת מבט חדשה. זהו ספר המורכב משלוש נובלות ומפגיש את הקורא עם השפעות מלחמת העולם השניה על הגרמנים וצאצאהם. בנובלה הראשונה מוצג סיפורו של הלמוט, צעיר גרמני שבשל נכות קלה איננו מגויס לצבא הגרמני, ומתעד במצלמתו את ההתרחשויות בברלין. בנובלה השניה מוצג סיפורה של לורה בת להורים שהיו פעילים במפלגה הנאצית ונלקחו למחנה מעצר אחרי ניצחון בעלות הברית. לורה הצעירה נותרת מופקדת על ארבעת אחיה הקטנים ונודדת על פני גרמניה בניסיון להגיע לבית סבתה בהמבורג. בנובלה השלישית מוצג סיפורו של מיכה, מורה צעיר ונכדו של פעיל בס.ס. המתחקה אחר קורותיו של סבו במלחמה כחמישים שנה לאחר סיומה. הספר מעמת את הקורא עם שאלת האחריות של הצאצאים למעשה הוריהם. הספר מעלה את השאלה עד כמה ילדיהם ונכדיהם של הגרמנים צריכים לשאת באחריות ובתוצאות למעשים שלא הם עצמם עשו. הספר חושף את הקורא לרגשות האשם והלבטים של מי שגילו שהאנשים היקרים להם היו מעורבים במעשים נוראים. הנובלה הראשונה היא היחידה המתרחשת בזמן המלחמה עצמה, והיא מציעה תשובה חלקית לשאלה כיצד נתנו הגרמנים יד למעשים כל כך נוראים. הנובלה מציגה קיום יום יומי בצד מאורעות המלחמה תוך כדי עצימת עינים חלקית למתרחש. הלמוט מתעד את תנועת הרכבות הנכנסת והיוצאת מברלין ואת גרושם של הצוענים ממנה. עם זאת הוא לא מצליח לתפוס בתמונותיו את התחושה עצמה, ואיננו מצליח להבין את מה שקורה אל מול עיניו. הנובלה מציגה הסבר נוסף והוא הרצון העז להשתייך ולהיות כמו כולם. הסיבה היחדה שהלמוט איננו נלחם כמו שאר בני גילו היא מגבלתו הפיזית המונעת ממנו להרים יד במועל יד, תרתי משמע. עם זאת השתוקקותו הגדולה לקחת חלק ולהיות כמו כולם מובילה אותו לנסות ולהשתתף במאמץ המלחמתי האחרון לקראת סוף המלחמה. ל"חדר החשוך" ולתמונות המשפחתיות ישנו תפקיד חשוב בכל שלוש הנובלות. במישור הראשוני התמונות המשפחתיות מנציחות ומתעדות את האושר המשפחתי. במישור השני תמונות אלו מעידות על הזדהות ושייכות למצולמים. הלמוט מחייך לראשונה בתמונה בה הוא לוקח חלק בעמידה המלחמתית, לורה המתוודעת למעשה הוריה זורקת את התמונה שלהם, ואילו מיכה מסרב להצטלם עם קולסניק בשל מעשיו במלחמה. ובמישור השלישי התמונות הם גם אלו המתעדות את הזוועה והם אלו המאפשרות להתחקות אחרי מעשה ההורים והסבים.

זהו ספר על התמודדות למשרת מרצה להיסטוריה של המדע באוניברסיטה אמריקאית יוקרתית. ארבעת המועמדים וחברי הסגל מיצגים כל אחד בדרכו ארכי-טיפוס שונה של חברי הסגל והדוקטורנטים באונברסיטאות. בין שלל הדמויות ניתן למצוא את החוקר היהיר, החוקר היסודי אך איטי, חבר הסגל הבטלן שלאחר שקיבל קביעות איננו עושה דבר, הפרופסור הביקורתי שעבורו המחקר של כל שאר חברי הסגל נחות, וכל סמינר מחלקתי הוא הזדמנות לקטול ולהעביר ביקורת, החוקרת הצעירה והמוכשרת שביישנותו עולה לה בקידומה, והסטודנט החנפן שיודע יותר טוב מכל חברי הסגל מה באמת מתרחש מאחורי הקלעים. מכאן גם נובע חסרונו העיקרי של הספר: העדר התפתחות ממשית של העלילה או של הדמויות עצמן. מכיוון שכל דמות נבחרה ליצג תכונת אופי מסוימת, היא שבויה בה וכמעט ואיננה לומדת או מתפתחת במהלך העלילה. כפראפראזה לשבעת החטאים העתיקים הספר בנוי משבעה שערים שכל שער מיצג מידה רעה אחרת: איטיות, שנאה, בטלה, בורות, כפיות טובה, קנאה וחמדנות. כל אחד מהשערים נמסר מנקודת מבט של דמות אחרת בסיפור דבר המסייע ליצירת תמונה מלאה יותר ואירונית לגבי ההתרחשויות והתחושות של הדמויות. הספר כתוב בצורה שנונה ומצליח להעלות חיוך ותחושת חמלה, גם אצל מי שלא בא מעולם האקדמיה, כלפי הפאטטיות של האדם ומאבקי הכוח שהוא מעורב בהם. עם זאת, אין לי ספק שכמי שמכירה היטב את עולם האקדמיה על תככיו שאבתי מהספר הנאה נוספת כאשר מצאתי דמויות המייצגות בצורה כל כך מדויקת ומכמירת לב אנשים שאני מכירה.

ספר רגיש ושובר לב על ילדות בצל עוני מחפיר והורים בלתי קונבנציונלים. כותבת הביוגרפיה מציגה את הרגעים הקשיים בילדותה מנקודת מבט של חמלה ואהבה גדולה להוריה, למרות מה שבעיני הקורא נתפס כהזנחה משוועת, והפער הזה יוצר עניין מיוחד בעת הקריאה.

שאלת "סביבה מול תורשה" היא שאלה עתיקת יומין שדורות שלמים של פסיכולוגים מתחבטים בה. שאלה זו היא הציר המרכזי של הספר "צריך לדבר על קווין". המכתבים מאווה לאביו של קווין מנסים לנתח את המניע לרצח קר ומחושב שביצע קווין בתשעה מחבריו ללימודים. אמו ועימה הקורא מתחבטים בשאלת המניע. אווה מתארת ילד שטני, שכבר מרגע לידתו היה בעל מזג גרוע, הרבה לבכות ולהתלונן. כבר בילדותו המוקדמת היה פוגע באופן זדוני בחפצים היקרים לליבה של אימו ובאנשים סביבו. הוא אפילו היה מתוחכם מספיק כדי להסתיר את יכולתו לדבר על מנת למנוע מהוריו את ההנאה שבציפיה בילדם המתפתח. מול התזה המרכזית הזאת ניצבת האופציה החלופית של כשלון בחינוך שניתן לקווין על ידי הוריו. אביו מוצג כיצור פתאטי, עיוור למגרעותיו של בנו, שלא היה מסוגל להציב גבולות חיונים לקווין. לעומתו, אווה מוצגת כאם קרה, צינית ומרוחקת. אווה שכפי הנראה סבלה מדיכאון אחרי לידת בנה, המשיכה גם לאחר התקופה הראשונית לדחות את בנה ולראות בו את מקור הרע בכל בעיה שצצה בסביבתו. גם מקומה של הביקורת על החברה האמריקאית לא נפקד. אווה מעלה את הסברה שאורח החיים האמריקאי הנהנתני מותיר נערים בוואקום תרבותי בו הדרך האפקטיבית שלהם להשיג תהילת נצח ופרסום עוברת דרך רצח המוני. בסופה של קריאה, שאלת המניע לרצח ואיתה שאלת "הסביבה מול התורשה" נותרות פתוחות. עם זאת, מתחזק הרושם שהקשר הבעייתי בין קווין לאמו שיחק תפקיד מרכזי ברצח, בעזרתו ניסה קווין להעניש את אימו אך גם למשוך את תשומת ליבה. זהו ספר אמיץ שמעז להטיל ספק בטאבו המרכזי של חיי המשפחה הבורגנית המודרנית, אהבת אם לילדיה. הספר דן בכנות מפתיעה בנושאים שאנו כחברה מעדיפים בדרך כלל לטאטא מתחת לשטיח: החל מהעובדה שלא כל הילדים חמודים, עד לסיבות הלא נכונות בגללן מביאים אנשים ילדים לעולם