U•לפני 9 שניםלגמרי נהדר.. לגמרי מאת כותב משובח.. על הביקורת של ספרים על קוצר רוחו של הלב מאת סטפן (שטפן) צווייג
מורי•לפני 9 שניםהשמדת ערך של ספר נהדר מאת כותב מהולל.על הביקורת של ספרים על קוצר רוחו של הלב מאת סטפן (שטפן) צווייג
U•לפני 9 שניםמחשבות מחפש את הנקודה.דני, גדול !!על הביקורת של ספרים על קוצר רוחו של הלב מאת סטפן (שטפן) צווייג
דני בר•לפני 9 שניםלי- הוא מחפש כרגע מי השאיר רווח לפני הפסיק:) בגללו נהייתי היסטרי, לבדוק שחלילה לא השארתי רווח כזה..על הביקורת של ספרים על קוצר רוחו של הלב מאת סטפן (שטפן) צווייג
לי יניני•לפני 9 שניםאיפה מחשבות? איפה? איפה? :-)על הביקורת של ספרים על קוצר רוחו של הלב מאת סטפן (שטפן) צווייג
משפטו של סוקרטסאיזידור פיינשטיין סטון0תאמינו או לא אבל בהתחלה כשבחרתי לקרוא את הספר הזה (וקניתי אותו במחיר מלא, מה שעם כל האהבה שלי לספרים לא קורה לי הרבה) לא ידעתי מה עוללתי לעצמי. חזרתי איתו, לא פחות ולא יותר לתקופה של בית הספר תיכון כשקראנו בכיתה את "אנטיגונה" ואומר כמעט 30 שנה לאחור !! זה היה דווקא בימי שישי כשרצינו לסיים מוקדם ולהתחיל את סוף השבוע ודווקא נאלצנו להישאר בכיתה עד מאוחר (זיכרון נדיר מבחינתי שהקריאה בספר היתה כדאית ולוא רק בשבילו). למזלי חלק מהאספנות ספרים שלי אומר שאני אוהב לחפש את הרבדים האחרים שקיימים בהם, כך גיליתי שהספר הזה הוא לא עוד ספר שעוסק בסוקרטס ששמעון בוזגלו בחר לתרגם אלא יצירה מיוחדת באמת. אתם מכירים את הרגע הזה במוזיאון שאתם קופאים על מקומכם ועומדים מהופנטים לפני ציור מסויים ולא משנה כמה שנים עברו מאז שהוא צוייר פתאום משהו בו מתעורר לחיים? אז זה בדיוק מה שקרה לא.פ. סטון כשהוא בחר לכתוב על סוקרטס בתקופה שבה הוא חי והיא תקופה של הסנטור מקרתי, שכזכור עסק בציד מכשפות וגרם לעלילות שווא על כל מיני אמנים בני תקופתו. מכאן אתם יכולים להבין את ההשלכה של סטון לפרשה של סוקרטס. התקופה של סטון היא תקופה שגם ללא העניין הזה מעניינת אותי, בזכותם של אמנים כמו וודי גאטרי ופיט סיגר. אז יש לספר הזה ערך מוסף גדול עבורי. אגב, רק לצורך ידע כללי את הציור המפורסם של סוקרטס שותה מכוס התרעלה שמוכרת בשם "מותו של סוקרטס" צייר ז'אק לואי דויד והוא זה שצייר גם את "ההתנקשות בחייו של ז'אן-פול מארה". ציור שהיפנט אותי יום אחד בתקופת ילדותי כשדפדפתי לתומי באנציקלופדית "האנושות" וראיתי אותו יושב באמבטיה רפואית אחרי ששרלוט קורדיי נעצה בו סכין. מארה היה בין היתר עיתונאי ופוליטיקאי צרפתי שנודע בעיקר בעקבות פעולותיו כמהפכן צרפתי ואם לחזור לעניינו לסטון, אני לא סתם הזכרתי את העניין הזה, בעיניי הכל הוא לא פחות ממעגל של קסם מסתורי.
תרנגול פרסי - מהדורה מחודשתפרי סני0ספר טוב מאוד, קולח וכייפי לקריאה, כולל עלילה מעניינת עם דמויות עגולות שמשתנות במהלכו. השפה עשירה וכוללת ביטויים בשפה הפרסית ותרגומם לעברית - מה שהביא אותי לחשוב האם הספר היה מעניין אותי גם אילו לא הייתי פרסייה עם הכרות מינימלית של השפה מבית סבתא... התשובה היא - כן - הספר היה מעניין בכל מקרה ! באופן אישי הייתי צריכה 'להתרגל' בהתחלה ל'שחיטת הפרות הקדושות' שהסופרת מביאה (כמעט ברצף), אבל מהרגע שהסתגלתי לעניין - היה לי מאוד נחמד לקרוא אותו ולספוג את האווירה, הריחות ( הסופרת מביאה את כל המתכונים של המאכלים האותנטיים במרוכז בסוף הספר ), הצבעים והתחושות. מומלץ :)
היה הייתה ארץסרי נוסייבה0 ספר מעניין, לא תמיד נוח לקריאה לישראלים. הוא מציב מולנו מראה שלא תמיד עושה אתנו חסד. סרי נוסייבה הוא אינטלקטואל, רהוט, כריזמטי ומרשים, בן למשפחת אצולה פלסטינית, ובעל חינוך וגינונים מערביים. רחוק כל כך מהדימוי של הפלסטיני שהציבור הישראלי מורגל אליו, אדם שרבים מאתנו היו מרגישים נוח ונעים במחיצתו ואולי אף היינו נשבים בקסמו. בספר הוא מתאר את ההיסטוריה של הסכסוך דרך העיניים שלו- ולא תמיד דרך העיניים הפלסטיניות המוכרות, וזו הזדמנות להתוודע לצד הפלסטיני בסכסוך הדמים הישראלי- פלסטיני, על חולשותיו ועל החוזקות שלו- ויש כאלה. קטע מיוחד בספר הוא זה שבו הוא מדבר על שנאתה היוקדת של אמו ליהודים, ועל הרגע שבו אחותו חזרה בוכייה מבית הספר וסיפרה לאימא שלה על אנה פרנק ועל גורלה המר, ואיך האמא הרגיעה אותה, ובעצמה הזילה דמעה. היה או לא היה, זה לא משנה, אבל תיאורים כאלה יכולים להיות חלק "ממלכודות הדבש" שיש לקורא הישראלי בספר. כך או כך, הספר מספק הרבה חומר למחשבה לנו כישראלים, הגם שאני משוכנע, לצערי, שלא רבים יחשבו שצריך להכיר את הצד השני או לשמוע את דעותיו ואת זווית הראייה שלו בסכסוך. דעתי כמובן- אחרת, ואני ממליץ על הספר בחום, מה גם שהוא כתוב בצורה קולחת ומעניינת, הוא בנוי בצורה כמעט מודולרית ולכן אפשר גם לדלג לפעמים על קטעים שפחות מעניינים.
