למען האמת קראתי את עילוי מיד אחרי אגדה. אבא שלי קנה לי אותם ביחד , לכבוד אלוהים יודע מה. הספר הזה , חיקוי של עוד מאות ספרים מהז'אנר המאוס הזה , שיכל להיות לא מאוס ללא אנשים היו טיפה מקוריים , וגם אם כבר היו עושים על עולם עתידני , שהיו משנים עלילה , ואישיות הדמויות. כל מי שקרה משחקי הרעב , מפוצלים , ארנה , הרץ במבוך או כל דבר כזה יוכל לראות קווי הדמיון , הממשלה מושחתת , בן ובת הנלחמים יחד אל מול הממשלה מתאהבים וכמובן נוצר משולש. הייתי רוצה לקרוא ספר עתידני אחד , שמספר למשל על האחים האלה של הגיבורים שנדחקים לצד התהילה של אחיהם, שהממשלה מנצחת , ממשלה לא מושחתת , אפילו גיבור הומו. כל דבר שונה. אבל זו לא ביקורת לז'אנר הרי? ~ מרי לו סופרת נפלאה , לא מורחת סיפורים , ישר ולעניין , הכתיבה של לא רדודה וכיף לקרוא. אחרי אגדה , העלילה חלקה , עוברת , ומשאירה טעם טוב לספר הבא. בלי להסס אני יכולה לומר שעילוי יותר טוב מאגדה , זו האמת. עילוי הוא ספר מעולה , שמצליח להעביר מסר כלשהו , גם אם המסר לא ברור. אהבתי שעדיין היה איזכור למיטאיס , שהתאבלו עליו. ספר מצוין , קל לעיכול . ~ *** אזהרת ספוילר *** חוסר הוודאות התמים שהיה לדיי ויוני כאשר הגיעו לקולוניות בטעות , היה מקסים , סוף סוף הם לא יודעים הכל , מוכנים להכל . נהנתי מהרגעים שקיידה באה להציל אותם אחרי הכל. לא צפוי אם מותר לציין. *** סוף ספוילר *** ~ עכשיו נבקר את הדמויות. דניאל אלטן וינג ( הו דיי היקר ) - התאכזבתי למדי שלא קרה שום דבר בינו לבין טס , הוא מהיר , חכם , נחמד , עילוי אבל הוא גם עדין ופגיע . אני נורא מחבבת בו את הדאגה לאחיו עדן , אבל די עצבן אותי שהוא בקושי התאבל על אימו וג'ון. יוני - הו יוני , בלתי נסבלת , מרגיש לי שהיא רק עסוקה באני , אני ואני , " אני עילוי , קיבלתי את הציון הכי גבוה אני המהוללת שלא הרפובליקה " { תדמיינו את זה בקול פרחי וצווחני } ואחד תחומי העניין המרכזיים שלה זה מה חושבים עליה . היא לא יודעת מה היא רוצה , עשירה שלא הייתה לה בעיה לעזוב הכל ולחזור לחיים הקודמים והנוחים , לשכוח כל מה שעשו למשפחה שלה ( אנוכית , משמע פרחה רמה ג') טס - כמה חיבבתי אותה באגדה , וכמה עכשיו , פה היא יותר בוגרת , יותר מבינה , לא יותר הילדה התלותית ששמענו עליה בזיכרונותיו של דיי , כיף גדול . תומס ורייזר - תהרגו אותי , הם הדמויות שאני הכי מבינה פה. הם אנושיים לגמרי! אם רק תסתכלו סביבכם תבינו שיש כ"כ הרבה אנשים שישקרו , ירמו , יעשו הכל בשביל שלהם יהיו טוב , אלה הם תומס ורייזר. xoxo , נתראה בביקורת הבאה(:

למען האמת קראתי את עילוי מיד אחרי אגדה. אבא שלי קנה לי אותם ביחד , לכבוד אלוהים יודע מה. הספר הזה , חיקוי של עוד מאות ספרים מהז'אנר המאוס הזה , שיכל להיות לא מאוס ללא אנשים היו טיפה מקוריים , וגם אם כבר היו עושים על עולם עתידני , שהיו משנים עלילה , ואישיות הדמויות. כל מי שקרה משחקי הרעב , מפוצלים , ארנה , הרץ במבוך או כל דבר כזה יוכל לראות קווי הדמיון , הממשלה מושחתת , בן ובת הנלחמים יחד אל מול הממשלה מתאהבים וכמובן נוצר משולש. הייתי רוצה לקרוא ספר עתידני אחד , שמספר למשל על האחים האלה של הגיבורים שנדחקים לצד התהילה של אחיהם, שהממשלה מנצחת , ממשלה לא מושחתת , אפילו גיבור הומו. כל דבר שונה. אבל זו לא ביקורת לז'אנר הרי? ~ מרי לו סופרת נפלאה , לא מורחת סיפורים , ישר ולעניין , הכתיבה של לא רדודה וכיף לקרוא. אחרי אגדה , העלילה חלקה , עוברת , ומשאירה טעם טוב לספר הבא. בלי להסס אני יכולה לומר שעילוי יותר טוב מאגדה , זו האמת. עילוי הוא ספר מעולה , שמצליח להעביר מסר כלשהו , גם אם המסר לא ברור. אהבתי שעדיין היה איזכור למיטאיס , שהתאבלו עליו. ספר מצוין , קל לעיכול . ~ *** אזהרת ספוילר *** חוסר הוודאות התמים שהיה לדיי ויוני כאשר הגיעו לקולוניות בטעות , היה מקסים , סוף סוף הם לא יודעים הכל , מוכנים להכל . נהנתי מהרגעים שקיידה באה להציל אותם אחרי הכל. לא צפוי אם מותר לציין. *** סוף ספוילר *** ~ עכשיו נבקר את הדמויות. דניאל אלטן וינג ( הו דיי היקר ) - התאכזבתי למדי שלא קרה שום דבר בינו לבין טס , הוא מהיר , חכם , נחמד , עילוי אבל הוא גם עדין ופגיע . אני נורא מחבבת בו את הדאגה לאחיו עדן , אבל די עצבן אותי שהוא בקושי התאבל על אימו וג'ון. יוני - הו יוני , בלתי נסבלת , מרגיש לי שהיא רק עסוקה באני , אני ואני , " אני עילוי , קיבלתי את הציון הכי גבוה אני המהוללת שלא הרפובליקה " { תדמיינו את זה בקול פרחי וצווחני } ואחד תחומי העניין המרכזיים שלה זה מה חושבים עליה . היא לא יודעת מה היא רוצה , עשירה שלא הייתה לה בעיה לעזוב הכל ולחזור לחיים הקודמים והנוחים , לשכוח כל מה שעשו למשפחה שלה ( אנוכית , משמע פרחה רמה ג') טס - כמה חיבבתי אותה באגדה , וכמה עכשיו , פה היא יותר בוגרת , יותר מבינה , לא יותר הילדה התלותית ששמענו עליה בזיכרונותיו של דיי , כיף גדול . תומס ורייזר - תהרגו אותי , הם הדמויות שאני הכי מבינה פה. הם אנושיים לגמרי! אם רק תסתכלו סביבכם תבינו שיש כ"כ הרבה אנשים שישקרו , ירמו , יעשו הכל בשביל שלהם יהיו טוב , אלה הם תומס ורייזר. xoxo , נתראה בביקורת הבאה(:

וואו , ספר יחסית ארוך שמרגיש כ"כ קצר. את הספר אהבתי עוד מהתקציר. זה ספר מדהים לחלוטין , שנורא מזכיר ספרים אך עדיין יש לו את הייחוד שלו. אני מאוד נהנתי לקרוא אותו וקראתי בשקיקה רבה . אך יוני , הפרקים מנקודת מבטה היו מיגעים מאוד , וקשה לומר שהיא התחבבה עלי אפילו מעט . אני די שונאת אותה למען האמת , ומשכתי את עצמי בציפייה לפרקים של דיי.. אל דיי נורא התחברתי . אבל גם אל טס מאוד התחברתי , היא ודיי יחד הדמיות האהובות עלי , אני מקווה שאזכה לקרוא מנקודת המבט שלה בספרים הבאים. הספר חלקלק ומהיר , מאוד אוהבת אותה. תחילת הספר מכניסה אותנו בקצב הנכון לעניינים , לא לוקח זמן רב להבין דברים. גמרתי אותו תוך פחות מיום , מצאתי את עצמי בחצות עוד קוראת , ובבוקר התעוררתי שהוא עלי. לסיכום , ספר מדהים , שכיף לקרוא.

זאת לא הולכת להיות ביקורת , כאשר שאלתי חברות על הספר מה הן אמרו לי? " תצפי בסדרה , עדיף " הקשבתי , הסדרה מומלצת בחום... ולפי מה שהבנתי מביקורות קודמות , לא כדאי לי להתאמץ לקרוא את הספר . נכון?

למען האמת קראתי את עילוי מיד אחרי אגדה. אבא שלי קנה לי אותם ביחד , לכבוד אלוהים יודע מה. הספר הזה , חיקוי של עוד מאות ספרים מהז'אנר המאוס הזה , שיכל להיות לא מאוס ללא אנשים היו טיפה מקוריים , וגם אם כבר היו עושים על עולם עתידני , שהיו משנים עלילה , ואישיות הדמויות. כל מי שקרה משחקי הרעב , מפוצלים , ארנה , הרץ במבוך או כל דבר כזה יוכל לראות קווי הדמיון , הממשלה מושחתת , בן ובת הנלחמים יחד אל מול הממשלה מתאהבים וכמובן נוצר משולש. הייתי רוצה לקרוא ספר עתידני אחד , שמספר למשל על האחים האלה של הגיבורים שנדחקים לצד התהילה של אחיהם, שהממשלה מנצחת , ממשלה לא מושחתת , אפילו גיבור הומו. כל דבר שונה. אבל זו לא ביקורת לז'אנר הרי? ~ מרי לו סופרת נפלאה , לא מורחת סיפורים , ישר ולעניין , הכתיבה של לא רדודה וכיף לקרוא. אחרי אגדה , העלילה חלקה , עוברת , ומשאירה טעם טוב לספר הבא. בלי להסס אני יכולה לומר שעילוי יותר טוב מאגדה , זו האמת. עילוי הוא ספר מעולה , שמצליח להעביר מסר כלשהו , גם אם המסר לא ברור. אהבתי שעדיין היה איזכור למיטאיס , שהתאבלו עליו. ספר מצוין , קל לעיכול . ~ *** אזהרת ספוילר *** חוסר הוודאות התמים שהיה לדיי ויוני כאשר הגיעו לקולוניות בטעות , היה מקסים , סוף סוף הם לא יודעים הכל , מוכנים להכל . נהנתי מהרגעים שקיידה באה להציל אותם אחרי הכל. לא צפוי אם מותר לציין. *** סוף ספוילר *** ~ עכשיו נבקר את הדמויות. דניאל אלטן וינג ( הו דיי היקר ) - התאכזבתי למדי שלא קרה שום דבר בינו לבין טס , הוא מהיר , חכם , נחמד , עילוי אבל הוא גם עדין ופגיע . אני נורא מחבבת בו את הדאגה לאחיו עדן , אבל די עצבן אותי שהוא בקושי התאבל על אימו וג'ון. יוני - הו יוני , בלתי נסבלת , מרגיש לי שהיא רק עסוקה באני , אני ואני , " אני עילוי , קיבלתי את הציון הכי גבוה אני המהוללת שלא הרפובליקה " { תדמיינו את זה בקול פרחי וצווחני } ואחד תחומי העניין המרכזיים שלה זה מה חושבים עליה . היא לא יודעת מה היא רוצה , עשירה שלא הייתה לה בעיה לעזוב הכל ולחזור לחיים הקודמים והנוחים , לשכוח כל מה שעשו למשפחה שלה ( אנוכית , משמע פרחה רמה ג') טס - כמה חיבבתי אותה באגדה , וכמה עכשיו , פה היא יותר בוגרת , יותר מבינה , לא יותר הילדה התלותית ששמענו עליה בזיכרונותיו של דיי , כיף גדול . תומס ורייזר - תהרגו אותי , הם הדמויות שאני הכי מבינה פה. הם אנושיים לגמרי! אם רק תסתכלו סביבכם תבינו שיש כ"כ הרבה אנשים שישקרו , ירמו , יעשו הכל בשביל שלהם יהיו טוב , אלה הם תומס ורייזר. xoxo , נתראה בביקורת הבאה(:

וואו , ספר יחסית ארוך שמרגיש כ"כ קצר. את הספר אהבתי עוד מהתקציר. זה ספר מדהים לחלוטין , שנורא מזכיר ספרים אך עדיין יש לו את הייחוד שלו. אני מאוד נהנתי לקרוא אותו וקראתי בשקיקה רבה . אך יוני , הפרקים מנקודת מבטה היו מיגעים מאוד , וקשה לומר שהיא התחבבה עלי אפילו מעט . אני די שונאת אותה למען האמת , ומשכתי את עצמי בציפייה לפרקים של דיי.. אל דיי נורא התחברתי . אבל גם אל טס מאוד התחברתי , היא ודיי יחד הדמיות האהובות עלי , אני מקווה שאזכה לקרוא מנקודת המבט שלה בספרים הבאים. הספר חלקלק ומהיר , מאוד אוהבת אותה. תחילת הספר מכניסה אותנו בקצב הנכון לעניינים , לא לוקח זמן רב להבין דברים. גמרתי אותו תוך פחות מיום , מצאתי את עצמי בחצות עוד קוראת , ובבוקר התעוררתי שהוא עלי. לסיכום , ספר מדהים , שכיף לקרוא.