אני חייבת להודות, יש לי הרבה רגשות מעורבים לגבי הספר הזה. מהעמוד הראשון, הכתיבה של הסופרת עצבנה אותי, כל כך עצבנה שחשבתי פשוט לוותר על הספר. אבל, בגלל שאני ידועה כילדה עקשנית, המשכתי לקרוא. אחרי כמה עמודים של עצבים וחוסר סבלנות, התחלתי להתרגל לסגנון הכתיבה היומרני, ("ליבי פרפר כמו דג סלמון בין פרחי האדמונית", נו באמת. תסתמי.) והסיפור הפך לסביל. בשלב מסוים יש נקודת מפנה (מי שקרא יידע במה מדובר) שיגרום לך לתהות ולהסתקרן ממש עד לעמוד האחרון. והסוף, טוב, אני לא אעשה ספוילרים, אבל התגובה שלי הייתה פשוט "הולי שיט", ולא בהכרח במובן רע. זה פשוט סוף מפתיע, שגורם לך להעריך טיפה יותר את הסופרת, אחרי שאתה חושב על כל הרמזים שהיו פזורים לאורך כל הספר. דבר נוסף שהפריע לי בספר, הוא חוסר העומק והעניין של חלק מהדמויות. אי אפשר לומר שחיבבתי מאוד את קיידנס, הדמות הראשית, אבל היא הייתה סבירה לחלוטין. לעומת זאת, שלושת השקרנים האחרים- מירן, ג'וני וגאט, לא התפתחו לשום מקום, והם נשארו דמויות שטחיות ולא מעניינות בעליל. מה גם שסיפור האהבה של קיידנס וגאט הוא סתמי ולא מרגש. לסיכום, "היינו שקרנים" הוא ספר שונה. לא הייתי אומרת שהוא בעשרת הספרים הכי טובים של חיי, אבל הוא בהחלט מושך אותך לקרוא אותו החל מנקודה מסוימת בספר. ספר בעל סגנון כתיבה מעיק ודמויות לא חביבות, אבל יחד עם זאת, עלילה מעניינת ומותחת ביותר. ממליצה לקרוא, רק לעקשנים ובעלי סבלנות.

אני חייבת להודות, יש לי הרבה רגשות מעורבים לגבי הספר הזה. מהעמוד הראשון, הכתיבה של הסופרת עצבנה אותי, כל כך עצבנה שחשבתי פשוט לוותר על הספר. אבל, בגלל שאני ידועה כילדה עקשנית, המשכתי לקרוא. אחרי כמה עמודים של עצבים וחוסר סבלנות, התחלתי להתרגל לסגנון הכתיבה היומרני, ("ליבי פרפר כמו דג סלמון בין פרחי האדמונית", נו באמת. תסתמי.) והסיפור הפך לסביל. בשלב מסוים יש נקודת מפנה (מי שקרא יידע במה מדובר) שיגרום לך לתהות ולהסתקרן ממש עד לעמוד האחרון. והסוף, טוב, אני לא אעשה ספוילרים, אבל התגובה שלי הייתה פשוט "הולי שיט", ולא בהכרח במובן רע. זה פשוט סוף מפתיע, שגורם לך להעריך טיפה יותר את הסופרת, אחרי שאתה חושב על כל הרמזים שהיו פזורים לאורך כל הספר. דבר נוסף שהפריע לי בספר, הוא חוסר העומק והעניין של חלק מהדמויות. אי אפשר לומר שחיבבתי מאוד את קיידנס, הדמות הראשית, אבל היא הייתה סבירה לחלוטין. לעומת זאת, שלושת השקרנים האחרים- מירן, ג'וני וגאט, לא התפתחו לשום מקום, והם נשארו דמויות שטחיות ולא מעניינות בעליל. מה גם שסיפור האהבה של קיידנס וגאט הוא סתמי ולא מרגש. לסיכום, "היינו שקרנים" הוא ספר שונה. לא הייתי אומרת שהוא בעשרת הספרים הכי טובים של חיי, אבל הוא בהחלט מושך אותך לקרוא אותו החל מנקודה מסוימת בספר. ספר בעל סגנון כתיבה מעיק ודמויות לא חביבות, אבל יחד עם זאת, עלילה מעניינת ומותחת ביותר. ממליצה לקרוא, רק לעקשנים ובעלי סבלנות.

אני חייבת להודות, יש לי הרבה רגשות מעורבים לגבי הספר הזה. מהעמוד הראשון, הכתיבה של הסופרת עצבנה אותי, כל כך עצבנה שחשבתי פשוט לוותר על הספר. אבל, בגלל שאני ידועה כילדה עקשנית, המשכתי לקרוא. אחרי כמה עמודים של עצבים וחוסר סבלנות, התחלתי להתרגל לסגנון הכתיבה היומרני, ("ליבי פרפר כמו דג סלמון בין פרחי האדמונית", נו באמת. תסתמי.) והסיפור הפך לסביל. בשלב מסוים יש נקודת מפנה (מי שקרא יידע במה מדובר) שיגרום לך לתהות ולהסתקרן ממש עד לעמוד האחרון. והסוף, טוב, אני לא אעשה ספוילרים, אבל התגובה שלי הייתה פשוט "הולי שיט", ולא בהכרח במובן רע. זה פשוט סוף מפתיע, שגורם לך להעריך טיפה יותר את הסופרת, אחרי שאתה חושב על כל הרמזים שהיו פזורים לאורך כל הספר. דבר נוסף שהפריע לי בספר, הוא חוסר העומק והעניין של חלק מהדמויות. אי אפשר לומר שחיבבתי מאוד את קיידנס, הדמות הראשית, אבל היא הייתה סבירה לחלוטין. לעומת זאת, שלושת השקרנים האחרים- מירן, ג'וני וגאט, לא התפתחו לשום מקום, והם נשארו דמויות שטחיות ולא מעניינות בעליל. מה גם שסיפור האהבה של קיידנס וגאט הוא סתמי ולא מרגש. לסיכום, "היינו שקרנים" הוא ספר שונה. לא הייתי אומרת שהוא בעשרת הספרים הכי טובים של חיי, אבל הוא בהחלט מושך אותך לקרוא אותו החל מנקודה מסוימת בספר. ספר בעל סגנון כתיבה מעיק ודמויות לא חביבות, אבל יחד עם זאת, עלילה מעניינת ומותחת ביותר. ממליצה לקרוא, רק לעקשנים ובעלי סבלנות.

אני חייבת להודות, יש לי הרבה רגשות מעורבים לגבי הספר הזה. מהעמוד הראשון, הכתיבה של הסופרת עצבנה אותי, כל כך עצבנה שחשבתי פשוט לוותר על הספר. אבל, בגלל שאני ידועה כילדה עקשנית, המשכתי לקרוא. אחרי כמה עמודים של עצבים וחוסר סבלנות, התחלתי להתרגל לסגנון הכתיבה היומרני, ("ליבי פרפר כמו דג סלמון בין פרחי האדמונית", נו באמת. תסתמי.) והסיפור הפך לסביל. בשלב מסוים יש נקודת מפנה (מי שקרא יידע במה מדובר) שיגרום לך לתהות ולהסתקרן ממש עד לעמוד האחרון. והסוף, טוב, אני לא אעשה ספוילרים, אבל התגובה שלי הייתה פשוט "הולי שיט", ולא בהכרח במובן רע. זה פשוט סוף מפתיע, שגורם לך להעריך טיפה יותר את הסופרת, אחרי שאתה חושב על כל הרמזים שהיו פזורים לאורך כל הספר. דבר נוסף שהפריע לי בספר, הוא חוסר העומק והעניין של חלק מהדמויות. אי אפשר לומר שחיבבתי מאוד את קיידנס, הדמות הראשית, אבל היא הייתה סבירה לחלוטין. לעומת זאת, שלושת השקרנים האחרים- מירן, ג'וני וגאט, לא התפתחו לשום מקום, והם נשארו דמויות שטחיות ולא מעניינות בעליל. מה גם שסיפור האהבה של קיידנס וגאט הוא סתמי ולא מרגש. לסיכום, "היינו שקרנים" הוא ספר שונה. לא הייתי אומרת שהוא בעשרת הספרים הכי טובים של חיי, אבל הוא בהחלט מושך אותך לקרוא אותו החל מנקודה מסוימת בספר. ספר בעל סגנון כתיבה מעיק ודמויות לא חביבות, אבל יחד עם זאת, עלילה מעניינת ומותחת ביותר. ממליצה לקרוא, רק לעקשנים ובעלי סבלנות.

אני חייבת להודות, יש לי הרבה רגשות מעורבים לגבי הספר הזה. מהעמוד הראשון, הכתיבה של הסופרת עצבנה אותי, כל כך עצבנה שחשבתי פשוט לוותר על הספר. אבל, בגלל שאני ידועה כילדה עקשנית, המשכתי לקרוא. אחרי כמה עמודים של עצבים וחוסר סבלנות, התחלתי להתרגל לסגנון הכתיבה היומרני, ("ליבי פרפר כמו דג סלמון בין פרחי האדמונית", נו באמת. תסתמי.) והסיפור הפך לסביל. בשלב מסוים יש נקודת מפנה (מי שקרא יידע במה מדובר) שיגרום לך לתהות ולהסתקרן ממש עד לעמוד האחרון. והסוף, טוב, אני לא אעשה ספוילרים, אבל התגובה שלי הייתה פשוט "הולי שיט", ולא בהכרח במובן רע. זה פשוט סוף מפתיע, שגורם לך להעריך טיפה יותר את הסופרת, אחרי שאתה חושב על כל הרמזים שהיו פזורים לאורך כל הספר. דבר נוסף שהפריע לי בספר, הוא חוסר העומק והעניין של חלק מהדמויות. אי אפשר לומר שחיבבתי מאוד את קיידנס, הדמות הראשית, אבל היא הייתה סבירה לחלוטין. לעומת זאת, שלושת השקרנים האחרים- מירן, ג'וני וגאט, לא התפתחו לשום מקום, והם נשארו דמויות שטחיות ולא מעניינות בעליל. מה גם שסיפור האהבה של קיידנס וגאט הוא סתמי ולא מרגש. לסיכום, "היינו שקרנים" הוא ספר שונה. לא הייתי אומרת שהוא בעשרת הספרים הכי טובים של חיי, אבל הוא בהחלט מושך אותך לקרוא אותו החל מנקודה מסוימת בספר. ספר בעל סגנון כתיבה מעיק ודמויות לא חביבות, אבל יחד עם זאת, עלילה מעניינת ומותחת ביותר. ממליצה לקרוא, רק לעקשנים ובעלי סבלנות.

אני חייבת להודות, יש לי הרבה רגשות מעורבים לגבי הספר הזה. מהעמוד הראשון, הכתיבה של הסופרת עצבנה אותי, כל כך עצבנה שחשבתי פשוט לוותר על הספר. אבל, בגלל שאני ידועה כילדה עקשנית, המשכתי לקרוא. אחרי כמה עמודים של עצבים וחוסר סבלנות, התחלתי להתרגל לסגנון הכתיבה היומרני, ("ליבי פרפר כמו דג סלמון בין פרחי האדמונית", נו באמת. תסתמי.) והסיפור הפך לסביל. בשלב מסוים יש נקודת מפנה (מי שקרא יידע במה מדובר) שיגרום לך לתהות ולהסתקרן ממש עד לעמוד האחרון. והסוף, טוב, אני לא אעשה ספוילרים, אבל התגובה שלי הייתה פשוט "הולי שיט", ולא בהכרח במובן רע. זה פשוט סוף מפתיע, שגורם לך להעריך טיפה יותר את הסופרת, אחרי שאתה חושב על כל הרמזים שהיו פזורים לאורך כל הספר. דבר נוסף שהפריע לי בספר, הוא חוסר העומק והעניין של חלק מהדמויות. אי אפשר לומר שחיבבתי מאוד את קיידנס, הדמות הראשית, אבל היא הייתה סבירה לחלוטין. לעומת זאת, שלושת השקרנים האחרים- מירן, ג'וני וגאט, לא התפתחו לשום מקום, והם נשארו דמויות שטחיות ולא מעניינות בעליל. מה גם שסיפור האהבה של קיידנס וגאט הוא סתמי ולא מרגש. לסיכום, "היינו שקרנים" הוא ספר שונה. לא הייתי אומרת שהוא בעשרת הספרים הכי טובים של חיי, אבל הוא בהחלט מושך אותך לקרוא אותו החל מנקודה מסוימת בספר. ספר בעל סגנון כתיבה מעיק ודמויות לא חביבות, אבל יחד עם זאת, עלילה מעניינת ומותחת ביותר. ממליצה לקרוא, רק לעקשנים ובעלי סבלנות.