יחד עם המונח "אבן שאין לה הופכין" אפשר להניח גם את המושג החדש שאני המצאתי "ספר שאין לו קוראים". הבית של הוריי הוא בית כזה, שיש בו מלא ספרים אבל את רובם אף אחד לא פותח, ויש גם חלק שכבר שנים רבות לא נוגעים בו. אז אני פצחתי בפרוייקט ארוך טווח ובכל פעם שאני אצלם אני לוקחת כרך מתוך כל כתבי שלום עליכם וקוראת אותו. הבחירה היא באקראי כי סדרת הספרים נמצאת בתוך שידה נמוכה, במדף השני מלמטה ובשורה שנייה של הספרים, כך שאני שולחת יד ובאופן עיוור מוציאה את אחד הכרכים. ככה הוצאתי בפעם הקודמת את יוסילי זמיר והפעם הוצאתי רת ימים טובים.
שלום עליכם כתב ביידיש, כך שהספר הזה הוא ספר מתורגם, ותרגם אותו הסופר י"ד ברקוביץ'. בפתיחת הספר שיבצה ההוצאה תמונה של הסופר שלום עליכם יחד עם ביאליק, שכתב כידוע בעיקר בעברית, אולי כדי לתת הכשר ישראלי ועברי לשפה שנחשבה "גלותית" ופסולה לחלוטין על ידי מוסדות המדינה, כולל איסור שהיה כאן להוציא עיתון יומי בשפת היידיש. אבל על הכחדת היידיש בשנות קום המדינה וראשית הציונות כבר כתבתי בסקירה לספר אחר וזה לא מעצם העניין של הסקירה הזאת.
הכרך ימים טובים הוא אוסף סיפורים שמתרחש כולו בעייריה היהודית הדימיונית שהמציא שלום עליכם ושמה כתריאליבקה, וכל הסיפורים כאן עוסקים בימי החגים, אם ראש השנה או פסח או שבועות או פורים, ובאנשי העיירה. ניכר שהסיפורים נכתבו בתקופות שונות ובפלטפורמות שונות, ואני מניחה שחלקם פורסמו בעיתונות היידית, אולי אפילו בהמשכים. יחד הריכוז שלהם בספר אחד ובקריאה מכריכה לכריכה יוצר תחושת חזרתיות, כאילו - תיארנו טיפוסים שונים בהתייחסותם ליום כיפור, עכשיו נתאר טיפוסים (אחרים אבל דומים) בפסח, או בפורים.
הכתיבה, לא יודעת אם זה הכותב או המתרגם או שילוב של שניהם, היא שפה עשירה, שואבת ישירות ממקורות ישראל ומביטויים, אבל גם מהדהדת את שפת העם במונולוגים שנשמעים הן עסיסיים והן אותנטיים, והם משתנים מדמות לדמות ומשקפים את אופיה ואת המאפיינים הייחודיים שלה. הכיבה מאוד קצבית, לפעמים מרגישה קצת כמו שיר עם בית ועם פזמון חזור, ומעבירה אווירה. גם הווי החגים, קישוט בית הכנסת, אופי הכיבוד והאוכל, מספר המאפים והמגדנות הנשלחים במשלוח מנות, עלויות ועוד, משקפים עולם יהודי ותרבותי תוסס, גם אם עני מאוד בחלקו הגדול. עולם שאבד ואיננו עוד, שכן גם אם כתריאליבקה לא היתה ולא נבראה אלא משל היתה, הרי היא משל להרבה עיירות בפולין ובאוקראינה ובתחום המושב של רוסיה, עיירות שהיו ואינן עוד כי בא עליהם הכורת. ביום כמו היום, שהוא יום הזיכרון לשואה, חשוב לזכור לא רק את המוות ורצח העם, אלא גם את העולם היהודי והתרבות שהיו ונחרבו.