הנה בא אל סיומו הספר השלישי, ועכשיו אני יכולה להגיד בוודאות שאני שמחה שהמשכתי לקרוא, למרות ההתלבטויות שהיו לי אחרי שני הספרים הראשונים. אני לא יודעת מה מחכה לי בהמשך הסדרה, אבל הספר הזה היה ממש מעניין. במיוחד הדמות של נונה המכשפה. היה כאן שילוב ממש מדהים של מכשפות ודרקונים, וזה קורה אחרי שהמאגיה נעלמה והמכשפות כבר לא יכולות לעוף על מטאטאים. הדרקונים היו חלופה מעניינת, בלשון המעטה. אפשר להגיד משודרגת בכמה רמות. קהילה נוספת ומעניינת, שהייתה חלק לא גדול אבל משמעותי בספר, היא העכבישים. בקיצור, שמחה שלא ויתרתי. ממשיכה לספר הבא.

הנה בא אל סיומו הספר השלישי, ועכשיו אני יכולה להגיד בוודאות שאני שמחה שהמשכתי לקרוא, למרות ההתלבטויות שהיו לי אחרי שני הספרים הראשונים. אני לא יודעת מה מחכה לי בהמשך הסדרה, אבל הספר הזה היה ממש מעניין. במיוחד הדמות של נונה המכשפה. היה כאן שילוב ממש מדהים של מכשפות ודרקונים, וזה קורה אחרי שהמאגיה נעלמה והמכשפות כבר לא יכולות לעוף על מטאטאים. הדרקונים היו חלופה מעניינת, בלשון המעטה. אפשר להגיד משודרגת בכמה רמות. קהילה נוספת ומעניינת, שהייתה חלק לא גדול אבל משמעותי בספר, היא העכבישים. בקיצור, שמחה שלא ויתרתי. ממשיכה לספר הבא.

לאחר שסיימתי את הספר הראשון, ולאחר כמה התלבטויות, החלטתי להמשיך לספר הבא. גם לאחר שסיימתי את הספר השני עדיין הייתי בהתלבטויות לגבי ההמשך. הייתי יותר בכיוון של לעצור ולא להמשיך, מאשר להתקדם לספר הבא. השקעתי קריאה בביקורות של אנשים אחרים. הדעות היו חלוקות, ולכן החלטתי להתמקד במה שמשך אותי בספר ולמה כן שקלתי להמשיך לקרוא את הספר הבא. אחת הסיבות היא שהיו קטעים ממש מוצלחים, עם התרחשויות לא צפויות בכלל, והתיאורים היו ממש טובים. בקיצור… החלטתי להמשיך לספר השלישי, ואני ממש לא מצטערת. מספר לספר מרגישים שהכתיבה הופכת למקצועית יותר, של סופר שצבר ניסיון. ממש אהבתי את החלקים עם המכשפות והדרקונים.

לאחר שקראתי לא מעט ספרי פנטזיה ועשיתי הפסקה קצרה מהז’אנר, חיפשתי משהו ארוך להיכנס אליו שוב – בדומה ל**משחקי הכס**. כך הגעתי ל**„כס הזכוכית“**, אחרי שראיתי עליו לא מעט המלצות. העלילה נשמעה מעניינת והחלטתי לתת לזה צ’אנס. בהתחלה זה פחות זרם לי. השפה הרגישה לי מעט דלה, והייתה לי תחושה שמדובר בכתיבה של מישהי צעירה ולא מוותיקי הז’אנר. כשקראתי על המחברת וגיליתי שהיא כתבה את הספר הראשון בגיל 16, זה בהחלט התחבר לתחושה הזו. ובכל זאת, המשכתי – וטוב שכך. מאמצע הספר ואילך הסיפור פשוט שאב אותי פנימה, ומצאתי את עצמי מחכה להזדמנות להמשיך לקרוא. עם הזמן התחברתי יותר ויותר לסגנון הכתיבה של המחברת ככל שהעלילה התקדמה והעמיקה. בלי להיכנס לפרטים כדי לא לעשות ספוילרים – אני בהחלט ממליצה לתת לספר הזדמנות. אני מתכוונת להמשיך לספר השני, ומקווה שההמשך יהיה אפילו טוב יותר.

לאחר שקראתי לא מעט ספרי פנטזיה ועשיתי הפסקה קצרה מהז’אנר, חיפשתי משהו ארוך להיכנס אליו שוב – בדומה ל**משחקי הכס**. כך הגעתי ל**„כס הזכוכית“**, אחרי שראיתי עליו לא מעט המלצות. העלילה נשמעה מעניינת והחלטתי לתת לזה צ’אנס. בהתחלה זה פחות זרם לי. השפה הרגישה לי מעט דלה, והייתה לי תחושה שמדובר בכתיבה של מישהי צעירה ולא מוותיקי הז’אנר. כשקראתי על המחברת וגיליתי שהיא כתבה את הספר הראשון בגיל 16, זה בהחלט התחבר לתחושה הזו. ובכל זאת, המשכתי – וטוב שכך. מאמצע הספר ואילך הסיפור פשוט שאב אותי פנימה, ומצאתי את עצמי מחכה להזדמנות להמשיך לקרוא. עם הזמן התחברתי יותר ויותר לסגנון הכתיבה של המחברת ככל שהעלילה התקדמה והעמיקה. בלי להיכנס לפרטים כדי לא לעשות ספוילרים – אני בהחלט ממליצה לתת לספר הזדמנות. אני מתכוונת להמשיך לספר השני, ומקווה שההמשך יהיה אפילו טוב יותר.

לאחר שקראתי לא מעט ספרי פנטזיה ועשיתי הפסקה קצרה מהז’אנר, חיפשתי משהו ארוך להיכנס אליו שוב – בדומה ל**משחקי הכס**. כך הגעתי ל**„כס הזכוכית“**, אחרי שראיתי עליו לא מעט המלצות. העלילה נשמעה מעניינת והחלטתי לתת לזה צ’אנס. בהתחלה זה פחות זרם לי. השפה הרגישה לי מעט דלה, והייתה לי תחושה שמדובר בכתיבה של מישהי צעירה ולא מוותיקי הז’אנר. כשקראתי על המחברת וגיליתי שהיא כתבה את הספר הראשון בגיל 16, זה בהחלט התחבר לתחושה הזו. ובכל זאת, המשכתי – וטוב שכך. מאמצע הספר ואילך הסיפור פשוט שאב אותי פנימה, ומצאתי את עצמי מחכה להזדמנות להמשיך לקרוא. עם הזמן התחברתי יותר ויותר לסגנון הכתיבה של המחברת ככל שהעלילה התקדמה והעמיקה. בלי להיכנס לפרטים כדי לא לעשות ספוילרים – אני בהחלט ממליצה לתת לספר הזדמנות. אני מתכוונת להמשיך לספר השני, ומקווה שההמשך יהיה אפילו טוב יותר.