בעולם שבו כל אחד ואחד מאיתנו יכול ללבוש זהות קצת אחרת, כמו במשחקי התפקידים, ולקום בוקר אחד ולהגיד: "עכשיו אני כבר לא מי שהייתי - עכשיו אני מישהו אחר!", זה לא מפתיע במיוחד שעוד ועוד אנשים מצטרפים לטרנד הזה. אבל מה שקרה לפני כשנה בבריטניה (והגיע כמובן גם לישראל, ולכל מקום ברחבי הגלובוס) הצליח להפתיע אפילו אותי. מסתבר שגם ג'יי קיי רולינג, ששמה "עשה שמות" ברחבי העולם (כלומר, השם שלה הוא מאוד מפורסם) קמה יום אחד בבוקר ואמרה: "עכשיו אני כבר לא ג'יי קיי רולינג" - עכשיו אני רוברט גלבריית!".
ואם הטרנד הזה כל כך נפוץ, אז למה זה כל כך מפתיע שגם רולינג בחרה להצטרף אליו? פשוט מאוד, כי מספיק ששמה של רולינג יודפס על ספר כלשהו, ולא משנה איזה ספר - זה גם יכול להיות אפילו ספר מרופט שאף אחד לא יעז לגעת בו - בום טראח, בן רגע מספר המכירות עולה פלאים.
וזה שהיא בחרה הפעם, בספר המתח שלה 'קריאת הקוקייה', לשנות את שמה המפורסם לשם מפורסם הרבה פחות, זה מעשה מאוד אמיץ. כי מי לא ירצה שם מפורסם כמו שלה, שיגרום לו להתעשר ושכולם יכירו את כל ספריו? זה חלומם הכמוס של כל הסופרים, להיות עם שם כמו זה. והנה רולינג, שמצליחה להפתיע את כולם, אומרת 'לא, תודה' לשמה ומותירה את העולם בפה פעור.
בראיון איתה, כששאלו אותה למה לעזאזל היא בחרה לכתוב את ספרה החדש תחת שם אחר, והנה מה שהיא אמרה על זה: "קיוויתי לשמור על הסוד הזה יותר זמן, מפני שלהיות רוברט גלבריית זאת הייתה חוויה כל כך משחררת. היה נפלא להוציא ספר לאור בלי המולה ציבורית או ציפיות, ועונג צרוף לקבל תגובות לשם אחר שאינו שלי".
בעולם שבו כל אחד ואחד מאיתנו יכול ללבוש זהות קצת אחרת, כמו במשחקי התפקידים, ולקום בוקר אחד ולהגיד: "עכשיו אני כבר לא מי שהייתי - עכשיו אני מישהו אחר!", זה לא מפתיע במיוחד שעוד ועוד אנשים מצטרפים לטרדנד הזה. אבל מה שקורה עכשיו בטח יפתיע את כולכם (ואולי אפילו גם קצת אותי).
ולמה, אתם שואלים? פשוט מאוד, כי אולי הכינוי שאתם רואים מתחת לביקורת שלי, הוא 'אנונימית', אבל מסתבר שאני לא אחד מאשר:
זה - שאין - לנקוב - בשמו!
כן, כן, זה אני, זשל"ב. אדם שהוא די מוערך כאן באתר, כותב ביקורות בקביעות כבר משהו כמו שנתיים, וכל ביקורת וביקורת שהוא כותב, זוכות לתשבוחות כאלו ואחרות. לפעמים יוצא לי לחשוב קצת מה היה קורה אם הייתי משנה את השם שלי (כי זה ברור שמה שמשפיע פה במקרה שלי זה השם. בעצם, השם הוא מה שמשפיע על המקרים של כולנו, לא רק שלי. השם הוא התווית שאנו נושאים על גבינו. בהתחלה, כשנרשמנו לאתר, אף אחד לא הכיר אותנו. בשלב הראשון, השם הוא עדיין לא גורם משפיע, ומה שהכי משפיע זה האיכות של הביקורות שאתה כותב. אבל לאט לאט, עם כל ביקורת וביקורת שאנחנו כותבים, השם שלנו הולך ומתחזק ומתפרסם, ואילו האיכות מתחילה קצת לרדת מגדולתה. ואז אנשים אומרים: "הו, זו ביקורת של 'זה שאין לנקוב בשמו'. בואו נקרא אותה!", וביקורות של אנשים ששמם פחות מוכר - פחות קוראים. זה המצב, אין מה לעשות. זה לא שזה גרוע, וזה לא שאני עכשיו מותח ביקורת כאן על מישהו. זה פשוט קורה, מבלי שיש לנו שליטה על זה. קשה לשנות משהו מזה. אפשר קצת, אבל לא במאה אחוז. כי אין מה לעשות, זה טבוע היטב בדי אן איי שלנו).
ולכן, בביקורת הזאת אני רציתי לראות איך שינוי השם שלי ואי הידיעה שמי שכתב את הביקורת הזו הוא לא אחד מאשר 'זה שאין לנקוב בשמו', ועל איך זה משפיע על כל מה שקורה מסביב, עליכם ועליי.
(מיותר לומר על מה הספר מספר או לציין אם אהבתי אותו או לא, כי כבר כתבתי עליו ביקורת בעבר תחת שמי הקודם, 'זה שאין לנקוב בשמו').