בית האדסריק ריירדןקראתי את הספר הזה לפני הרבה זמן והאמת שבכלל לא התכוונתי לכתוב עליו ביקורת בגלל שאלה שלפניי עשו עבודה כלכך טובה בלתאר כמה הספר הזה מושלם שחשבתי שזה פשוט לא נחוץ. אבל עכשיו רבע לשלוש בלילה ואין לי משהו יותר טוב לעשות אז אני יושבת פה וכותבת ביקורת. אזהרה מראש-אני אוהבת לכלול הרבה ספויילרים בביקורות אוקיי אז מאיפה להתחיל? מההתחלה אני מניחה כשהתחלתי לקרוא את הספר ממש התעצבנתי כשגיליתי שהשלוש פרקים הראשונים הם של הייזל ממש רציתי לדעת מה קורה עם פרסי ואנבת' אי שם בביג באד טרטרוס. אני דווקא חושבת שפרסי ואנבת' מצליחים איכשהו להיות חמודים בלי להיות דביקים מידי וכל ההבטחות של פרסי שהדייט הבא שלהם יהיה יותר טוב...אני ממש מקווה שהוא גם יהיה מתחת למים ~קריצהקריצה~ ניקו. מה לעזאזל עבר על ר'ק כשהו החליט להפוך את ניקו להומו?!!? ופייפר חשבה שיש לו קראש על אנבת'. פחח. אם כבר מדברים על פייפר אני ממש שמחה שיש רק איזה פרק או 2 (האמת שכבר שחכתי שיש לה פרק בכלל 0_O)ג'ייסון אולי השתפר קצת (ממש טיפ טיפה) אבל את פייפר אני עדיין לא סובלת. נו טוב,לפחות הייזל לימדה אותה להיות קצת פחות חסרת תועלת עכשיו היא תוכל להילחם באויבים במקום סתם לזרוק עליהם קאפקייקס. בספרים הקודמים לא ממש התחברתי להייזל ולפרנק הם סתם היו אלה ששם כי צריכים להיות שבעה אבל בבית האדס הם השתנו מאוד-הייזל עם הערפול שלה ופרנק עם השינוי הפיזי שלו (שאפו על דרגת הפיראטור דרך אגב) היה לי עצוב על בוב ודמסן למרות שבעיני זה היה די בלתי נמנע אחרי הכל *מישהו* היה צריך ללחוץ על הכפתור היה אפילו רגע לפני שדמסן הגיע שצרחתי על הספר שהחתול צריך ללחוץ על הכפתור (היה כלכך מסובך להתחיל לנסות להסביר את זה לאחותי...) אני יודעת שכבר דיברתי על פרסי ואנבת' אבל אני חייבת לחזור שוב לנושא של פרסי בספר הזה הראו צד אחר שלו,הצד האפל יותר הוא כבר לא ה'גיבור המושלם' כפי שכולם רואים אותו סופסוף מתחילים לראות את האנשים (ובעיקר מפלצות) ששונאים אותו-שלא תבינו אותי לא נכון אני מתה על פרסי אבל כל הקטע הזה של הגיבור המושלם פשוט בולשיט זה שכולם מעריצים אותו כלכך פחות נותן להתחבר אליו ויותר גורם לו להיראות לא אנושי הרי אין דבר כזה במציאות גיבור מושלם לכל אחד יש צד אפל וסופסוף רואים את הצד האפל של פרסי זה שפתאום מבינים מה עובר על המפלצות שהוא (ובעצם כולם) שולחים לטרטרוס כל הזמן וזה שניקו שונא אותו...(מעניין אותי לראות איך פרסי יגיב אם ניקו יספר לו את הסוד הגדול....)זה נתן לדמות שלו יותר עומק במיוחד אהבתי את הקטע עם האומללה הזאתי והרעלים שלה למרות שהקטע עם ארכנה קצת הלחיץ אותי... בקיצור (למרות שהביקורת הזאת מאוד לא קצרה) סופסוף כולם התבגרו קצת וכמובן שזה ספר מושלם ומצחיק וכיפי לקריאה כמו כל ספר קלאסי של ריק ריירדן. נ.ב.אני ממש לא מסכימה עם חלק מהתגובות כאן על זה שהסדרה נמשכת ומתמרחת לי ממש לא נמאס מהאלים היוונים וכל ספר והרפתקה כלכך שונים בעלילה... אוקיי אני יכולה להמשיך לחפור פה שעות ולסטות לגמרי מהנושא אבל עכשיו אני קולטת שאולי זה מספיק ושכדאי לסיים כבר אז תקראו את הספר וביי! אבל רגע לפני הביי חשבתי על משהו ונראה לי שעוד אנשים יסכימ ואיתי שזה גאוני ~תופים~תופים~תופים~ נכון הסרט של פרסי ג'קסון? זה שלא דומה בכלל לספר והייתי נותנת לו ציון 4 מתוך 10? אז חשבתי על זה שדילן אובריין(סטיילס מטין וולף מי שרואה וההוא שעומד לשחק את תומאס ברץ במבוך מי שמכיר) היה צריך לשחק את פרסי נכון שזה פשוט גאוני??? כלכך מתאים לו להיות פרסי!!! אוקיי עכשיו ביי
נאמנים ורוניקה רוֹתפעם ראיתי תמונה אחת בפייסבוק שאומרת: אם ג'יי קי רולינג,ג'ון גרין, סוזן קולינס ו-ורוניקה רות היו כותבים ספר ביחד זה היה פשוט בית קברות. אז עוד לא קראתי את נאמנים ולכן לא הבנתי מדוע נכללת ורוניקה רות ברשימה אבל עכשיו אני לגמרי מבינה. כי היא הרגה אותם. ~ספוילר~ספוילר~ספוילר~ספוילר~ שני הספרים הראשונים הם מנקודת המבט של טריס והשלישי הוא גם מנקודת המבט של טריס וגם מנקודת המבט של טוביאס בהתחלה חשבתי שזה כדי שהקוראים יבינו את טוביאס יותר טוב אבל בסוף הספר הבנתי את הסיבה האמיתית: טריס לא יכולה להמשיך לספר את הסיפור אחרי שהיא מתה. כי היא מתה. כי ורוניקה הרגה אותה. למה?!?!!?!?!? האמת,כשקראתי את החלק שהיא מתה הייתי בטוחה שעוד 2 פרקים היא תתעורר בבית חולים עם המון רופאים ומכונות מצפצפות מסביבה וכשסיפרו לטוביאס שהיא מתה פשוט לא יכולתי להאמין. אני חושבת שאני מתחילה להתרגל לרעיון של טוביאס בתור פוליטיקאי למרות שבהתחלה זה נראה לי ממש מוזר,וזה הרגיש כאילו טוביאס כבר בן 35 למרות שבאפילוג כתוב שזה בסך הכל שנתיים וחצי אחרי מותה של טריס. אבל ורוניקה רות חשבה בקטן מידי. זה לא מספיק שיש רק עיר אחת שמתייחסת אל פגומי הגים באופן שווה,צריך להיות ספר המשך שבו מושכים את טוביאס מהפוליטיקה ואת כולם מהתפקידים האחרים שלהם ונותנים להם להפעיל את הסרום של הקרבה עצמית על הממשלה כולה או בקיצור-לעשות את אותו הדבר הקנה מידה גדול יותר. ~סוף ספוילר~ למרות כל מה שכתבתי אני עדיין חושבת שהספר מעולה. הספר מותח,מעניין ומבלבל-היו חלקים שלא הצלחתי להבין מי הטובים ומי הרעים ומי בצד של מי. ~עוד ספוילר~ עכשיו שמתי לב שבספוילר הקודם לא התייחסתי בכלל לאוריה (:O) הייתי ממש עצובה כשהוא מת (זה היה ברור עוד לפני שהרופא אישר שהוא במוות מוחי)מזל שזה הספר האחרון כי אני לא יודעת איך היינו מסתדרים בלי הבדיחות (הדי מצחיקות)של אוריה והסלנג המטופש (והעוד יותר מצחיק) של אומץ לב שמשום מה רק אוריה מכיר. ~סוף הספוילר~ לסיכום,הספר מצויין ואני ממליצה בחום למי שעוד לא קרא את מפוצלים (כי עם סוף מותח כמו של 'מורדים' אין סיכוי שיש מישהו שקרא את הספרים הראשונים ולא יקרא את השלישי)
נאמנים ורוניקה רוֹתפעם ראיתי תמונה אחת בפייסבוק שאומרת: אם ג'יי קי רולינג,ג'ון גרין, סוזן קולינס ו-ורוניקה רות היו כותבים ספר ביחד זה היה פשוט בית קברות. אז עוד לא קראתי את נאמנים ולכן לא הבנתי מדוע נכללת ורוניקה רות ברשימה אבל עכשיו אני לגמרי מבינה. כי היא הרגה אותם. ~ספוילר~ספוילר~ספוילר~ספוילר~ שני הספרים הראשונים הם מנקודת המבט של טריס והשלישי הוא גם מנקודת המבט של טריס וגם מנקודת המבט של טוביאס בהתחלה חשבתי שזה כדי שהקוראים יבינו את טוביאס יותר טוב אבל בסוף הספר הבנתי את הסיבה האמיתית: טריס לא יכולה להמשיך לספר את הסיפור אחרי שהיא מתה. כי היא מתה. כי ורוניקה הרגה אותה. למה?!?!!?!?!? האמת,כשקראתי את החלק שהיא מתה הייתי בטוחה שעוד 2 פרקים היא תתעורר בבית חולים עם המון רופאים ומכונות מצפצפות מסביבה וכשסיפרו לטוביאס שהיא מתה פשוט לא יכולתי להאמין. אני חושבת שאני מתחילה להתרגל לרעיון של טוביאס בתור פוליטיקאי למרות שבהתחלה זה נראה לי ממש מוזר,וזה הרגיש כאילו טוביאס כבר בן 35 למרות שבאפילוג כתוב שזה בסך הכל שנתיים וחצי אחרי מותה של טריס. אבל ורוניקה רות חשבה בקטן מידי. זה לא מספיק שיש רק עיר אחת שמתייחסת אל פגומי הגים באופן שווה,צריך להיות ספר המשך שבו מושכים את טוביאס מהפוליטיקה ואת כולם מהתפקידים האחרים שלהם ונותנים להם להפעיל את הסרום של הקרבה עצמית על הממשלה כולה או בקיצור-לעשות את אותו הדבר הקנה מידה גדול יותר. ~סוף ספוילר~ למרות כל מה שכתבתי אני עדיין חושבת שהספר מעולה. הספר מותח,מעניין ומבלבל-היו חלקים שלא הצלחתי להבין מי הטובים ומי הרעים ומי בצד של מי. ~עוד ספוילר~ עכשיו שמתי לב שבספוילר הקודם לא התייחסתי בכלל לאוריה (:O) הייתי ממש עצובה כשהוא מת (זה היה ברור עוד לפני שהרופא אישר שהוא במוות מוחי)מזל שזה הספר האחרון כי אני לא יודעת איך היינו מסתדרים בלי הבדיחות (הדי מצחיקות)של אוריה והסלנג המטופש (והעוד יותר מצחיק) של אומץ לב שמשום מה רק אוריה מכיר. ~סוף הספוילר~ לסיכום,הספר מצויין ואני ממליצה בחום למי שעוד לא קרא את מפוצלים (כי עם סוף מותח כמו של 'מורדים' אין סיכוי שיש מישהו שקרא את הספרים הראשונים ולא יקרא את השלישי)
השקט והשאלפטריק נס0יא חתיכת פטריק נס מזוגזג שכמוך!!! מה?!?!?!?! אני... אנ.. אני.. מה?!?!?? הרגת את טוד?!?!? מה?!?!י אה, ספוילר? טוב, נס לא באמת הרג את יואיט (עכשיו אני עם רק שמות משפחה-אתם יכולים לקרוא לי המפקד, או להשאר שבת) אבל הוא כן הרג את.... תופים תופים- ו-...ספוילר דייבי! תרשו לי להיות פרחה לשניונת- כאילו, מה? אומייגאד! הלווו! אל תעשו לי את המבט הזה! הוא אשכרה הרג את דייויד! אומייגאד! סיום הפרחוש אלה שעוד לא קראו את הספר השני, וזכרו את דייב היקר כמי שירה בויולה המסכנה (שדרך אגב קיבלה טיפול מצוין) אבל, לא. הוא השתנה. במקום הדייבי המזוגזג הזה שלמדנו עליו בספר הראשון, כאן, הוא היה..... חבר. כלומר, כן, בהתחלה הוא וטוד די הרביצו אחד לדני הכל שנייה, אבל אז.... הוא החזיר לטוד את היומן! וכן, אני מתכוונת ליומן של אמא שלו. והוא אפילו התנצל. קבל את זה עולם הספרות! הבחור הרע פאקינג התנצל! ווילף! מה אפשר לומר על איכר זקן ומכוער שנשוי לאישה משוגעת ואף אחד לא מקשיב לו? רגע, זב לא יצא טוב.... אבל ווילף באמת מדהים! אני אוהבת את הדיבור החתוך והמהיר שלו, כמו שאני אוהבת את הסתמו של טוד! ספר פאקינג מעולה, שאתם פחות או יותר תירצחו על ידי מישהי חסרת שם שלובשת חולצה עם כיתוב ציני אך בכל זאת נכון, שמחזיקה תמיד בהישג יד סכין מוסווה לעט? (אהמ פרסי ג׳קסון אהמ) אם לא תקראו אץ זה. *הולכת להקים מחנה ארעי (אהמ ארטמיס פאול תסביך אטלנטיס אהמ) ליד סטימצקי ומחכה לספר הבא בסדרה שעדיין אין לי מושג איך הוא יראה, ואפילו איך קוראים לו!!* (סתמו) נ.ב. אני:אני אוהבת אותך טוד יואיט! טוד יואיט: מה? אני בכלל לא קיים! אני: אז איך אתה מדבר איתי? טוד יואיט: הלווו! יש לך סכיזופרניה!! אני; אה נכון.... טוד יואיט: פחח, סכיזופרנים.... ויולה: צודק, נראה לי שלכלבה הזאת שאמרה שהיא אוהבת אותך יש גם אלצייהאמר. פרסי ג׳קסון: אלצייהאמר נשמע כמו גרמני מתעטש. אנבת׳: מוח אצה. קליירי פרי: הלכתי לצייר משהו... אתה בא ג׳ייס? ג׳ייס: עזבי, אני הולך להרוג כמה מפלצות. תהני. קטניס אוורדין: מה אתה ומפלצות שלך, יש לי כמה טציות לחסל. פיטה מלארק: תיזהרי מותק. קטניס אוורדין: תפסיק להיות כזה דביק. קאסיה: הוא לא דביק, הוא רומנטי. קיי: זה דווקא די דביק קאסיה. קטניס אוורדין: תודה רבה קיי. אתה מזכיר את גייל... קאסיה: עוד אחת אומרת שאנחנו העתקה ממשחקי הרעב? פחח פיטה מלארק: היי, זה לא ככה. זה פשוט... מזכיר. קטניס אוורדין: תפסיק להלחם בקרבות שלי! פרסי ג׳קסון: כל דבר בשבילך הוא קרב? את מזכירה לי את קלאריס. קלאריס: תשתוק אם אתה רוצה את הראש שלך מחובר לצוואר. טוד יואיט: סתמו! מזוגזגים שכמוכם! הבנו! ויולה: הוא לא באמת רצה לומר מזוגזגים. אני: הם יודעים. אפשר לקרוא את זה ברעש שלו. טוד יואיט: לעזאזל! כולם יכולים לקרוא את הרעש שלי? כולם: כן. אני: ברצינות, צאו לי מהראש! כמה חפירות אפשר...